let me love you

דראקו פרץ לתוך חדר המגורים בסערה. ליבו דפק, ואתבעות ידיו רעדו ללא-שליטה. 

למזלו, אף אחד לא היה נוכח בחדר. 

הוא התיישב על המיטה, וכיסה את עיניו בכפות-ידיו. הוא כעס. כעס חסר-צורה, חסר פשר. כעס על הארי, כעס על ג'יני, והיה עצוב. 

גם עצב לא מובן. הרי לעולם לא היה של הארי, ולעולם לא היה לזה אף רמז קלוש שזה יכול להתגשם.

הוא רצה לצעוק, רצה לברוח, רצה להיות רגיל, לא הומו. כן, ולהיות מאוהב בפנסי, או במישיהי כזאת, ולא בהארי פוטר. הוא רצה לתת פורקן לרגשותיו, ולא היה לא איך. 

מאז ומתמיד הוא חיבב מאוד את הארי פוטר, הגיבור, הנחמד, הכיפי, המצחיק... ורצה להיות חבר טוב שלו, כמו וויזלי, ובסמן האחרון החיבה הזאת הפכה למשהו אחר...

הרגשות סערו בדראקו, והוא רצה לעשות משהו, לספר למישהו, להוציא את זה... ולא היה לו איך...

ואז הוא החליט, וצחק על עצמו מההחלטה הזאת: 

הוא יכתוב מכתב, כביכול להארי, רק כדי להוציא את רגותיו, וכמובן שלא ישלח. 

והוא כתב.  כל מה שהוא מרגיש.

הארי, 

אני לא יודע איך זה קרה לי, אני לא יודע למה, וקשה לי להסביר את זה... אני... מאוהב בך. קשות. מאז שהבנתי את זה, החיים שלי כבר לא נראים החיים של דראקו מאלפוי. אתה מכיר אותי עוקצני, לגלגני, יהיר, ומטומטם. כן, אני יודע שאני מטומטם, וזה רק מעטפת חיצונית. אם היית מכיר אותי מבפנים, אולי היית מחבב אותי. 

תמיד רציתי שתחבב אותי, ובזמן האחרון זה הפך... שתאהב אותי. אני מטומטם, זה לא יקרה לעולם, ואני יודע את זה, ואני עדיין חולם על זה בלילות.

אני הומו. ובמקום להתאהב במישהו שיש לי סיכוי איתו, התאהבתי בך. באמת, תמיד היית בשבילו מהו מיוחד, ועכשיו אני נשמך אליך. אני כל כך מטומטם, פתטי... 

הלוואי שלפחות היינו חברים, בזה הייתי מתנחם, אבל גם אז אני בספק אם יכולתי למנוע מעצמי להיות מאוהב בך כל כך. 

הבן- אדם הכי מפגר בעולם,

דראקו. 

דראקו נאנח, ותקע את המכתב בכיסו. איזה מכתב מטופש.

ואז החליט ללכת לאמבטיה חמה, להרגע. 

במסדרון, הוא פגש... איזה כיף... את רון, הרמיוני ו... הארי, כמובן. 

הוא נתקל בטעות, או לא, בהארי, והארי סינן: 

"סתכל לאן אתה הולך!"

דראקו לא ענה, והמשיך ללכת. 

הארי הביט אל חבריו, הם התקדמו. פתק נפל מכיסו של דראקו... מקומט מעט... מעניין...

הארי תקע את הפתק בכיסו שלו, ומיהר להצתרף לחבריו. 

הפרק הקודם		הפרק הבא