שקיעת ההיביסקוס

יומיים לאחר מכאן  הרמיוני מצאה את השרביט שלה על השידה שעל צד המיטה, משהו שגרם לה לחייך באמת מזה שבועיים.
 היא לא נתקלה במאלפוי מאז המקרה בספריה והיא שמחה על כך למרות שהשעמום באחוזה הגדולה הרג אותה היא לא חשבה שלשהות בחברתו  יעזור לה.
 בשביל לא להשתגע  היא  החלה לקרוא כל ספר אפשרי שהיא יכלה אשר היה בספריה באחוזת מאלפוי.
לצערה, מאלפוי לא צחק כשהוא אמר שיש שם ספרים לא ידידותיים לקוסמים ממוצא מוגלגי, היא מצאה לפחות עשרים ספרים שהיו עם כותרת נבזית וחמישים
אחרים שהיו כנראה יכולים להטיל קללה על כל יצור לא טהור דם שפותח אותם.
הספרים הראשונים שהיא חיפשה היו כמובן על הורוקרוסים וכיוון שזו הייתה אחוזה של משפחת טהורת דם שאוהדת קסם אפל  הספרים היו
יותר על איך ליצור אותם מאשר להרוס אבל הרמיוני מצאה כמה לחשים  מעניינים לזיהוי הורוקרוסים בספר מסוים שנראו יעילים מספיק בשביל
לציין בפני פרופסור סנייפ בפעם הבאה שתראה אותו. כשמגי הכריזה על ארוחת הבוקר
כמנהגה והובילה את הרמיוני לחדר האוכל הגדול היא הופתעה לגלות את מאלפוי יושב שם ובאופן מפתיע עוד יותר הוא נראה כאילו הוא
מחכה לה, רגלו תופפה על הרצפה וידיו התעסקו עם הסכום בחוסר חשיבות,  על פניו הייתה שריטה שהתחילה בלחי השמאלית שלו ונמשכה
עד סנטרו וזה הדגיש את החיוורון של עורו. "מאלפוי" הרמיוני באמת רצתה לשאול אותו על השריטה הברורה אבל נשכה את שפתה התחתונה
ובמקום זה פלטה  "בוקר טוב"  בתוספת של בקושי חיוך מה שגרם לדראקו מאלפוי להרים גבה ולבהות בהרמיוני כאילו צמח לה שיבוט של גובלין על הראש.
"בוקר טוב" דראקו מלמל ונתן לשתיקה המביכה להשתחרר ביניהם בזמן שאכלו.
 הרמיוני הגניבה לעברו מבטים  ודראקו ניסה להתעלם מהם, באמת שהוא ניסה אבל העיניים הגדולות והחומות שלה שפזלו אליו מידי פעם הרגיזו אותו כל כך עד שהוא לא יכל לשאת זאת.
"נו" הוא שאל בנימה עצבנית מניח את המזלג בחוזקה על השולחן ומרעיד את הכל יד איתו.
"מה?" הרמיוני ענתה רגועה לחלוטין אבל חלק קטן בתוכה אכן רעד.
"תשאלי את מה שאת רוצה לשאול גרינג'ר אני לא יכול להמשיך לאכול כמו בן אדם כשאת מגניבה מבטים לעברי כמו ריטה סקיטר המזורגגת"
"אני לא הגנבתי לעברך מבטים ואל תעז להשוות אותי לחיפושית הדוחה הזאת"
"אז בשם התחתונים של מרלין תשאלי כבר"
"השריטה היא מהתקפה כלפי מוגלגים?" הרמיוני שאלה אבל לא יכלה שלא לחייך מעט כששרטטה את השריטה כאילו הייתה על פניה בכדי להמחיש.
"לפחות תנסי לא להיראות כל כך מאושרת" דראקו גלגל את עיניו "זה היה איש הזאב הפסיכופת, הוא התעצבן כשלא קיבל את מנת הבשר היומית שלו"
עיניה של הרמיוני התרחבו בבהלה, לגור עם מאלפוי זה מספיק גרוע אבל לגור עם גרסה זאבית שלו יכול להיות מסוכן בעקבות האיבה ששוררת בעיניהם, "הוא  לא-"
"הוא לא יעז" פניו של דראקו התרככו מעט לנוכח הבהלה שלה "בנוגע לעניין אחר ביקשו ממני ליצור עוד קללות כמו האחת שסיפרתי לך
אני מנסה ליצור אחת שתגרום לכאב מינורי שלא באמת תוכל להרוג אבל תיצור סימפטומים של מוות לכמה שעות"

"למה אתה מספר לי את זה?" הרמיוני הכניסה כמה חתיכות של סלט לפה וחיוך קטן התגנב לשפתיה, היא התגעגעה לזה שמבקשים ממנה עזרה.
"את הייתה תלמידה המצטיינת בשכבה גריינג'ר ושנינו יודעים למה" דראקו גלגל את עיניו בשנית "אני צריך עזרה את יכולה בספריה אחרי האוכל?".
"כן" הרמיוני משכה בכתפיה "לצערי אין לי משהו יותר טוב לעשות" למרות האדישות שהפגינה היא דיי התרגשה בתוכה, היא התגעגעה להוגוורסט ולכל דבר שהמזכיר את המקום שהפך לבית שלה.
כשהם סיימו לאכול דראקו הוביל את הדרך לספריה אף על פי שהרמיוני כבר ידעה פחות או יותר את הדרך לבדה מאז שמגי הראתה לה אותה, היא בילתה את רוב השעות בספריה הענקית.
הוא בחר שולחן גדול שהיה עשוי מעץ מגולף שהיה צמוד לקיר, הרמיוני התיישבה באחד הכיסאות בזמן שמאלפוי הלך להביא את הספרים שקשורים ליצירת קללות מורכבות.
כשחזר הוא הביא איתו ערמה מאיימת של לפחות חמש עשרה ספרים שאותם הרמיוני בחנה בעיון, "הבאת את לחשים אפלים מדומים מאת גרינוולד לאפיי"
"כן"
"ואת תולדות הקללות לאורך ההיסטוריה מאת קמרון וורץ"

"גרינג'ר" דראקו הזהיר והתיישב בכבדות לצידה אך עדיין שומר מרחק בטוח ממנה  "אני מכיר את הספרים המתקדמים הבסיסים, הייתי בכל קורס מתקדם שאת היית בו"
"אני יודעת" הרמיוני הזעיפה את פניה, בהחלט היה קשה להתרכז כשהוא והחבר הדביל שלו בלייז זאביני  היו מתנהגים כמו אידיוטים ומעירים הערות מטופשות במשך כל השיעורים הללו.
כל אחד מהם לקח חצי מן מגדל הספרים שדראקו הביא והם החלו לקרוא, משרבטים הערות וניסוחים שיכולים להועיל עד שינשוף שחור תיקתק במקורו על זכוכית החלון הקרוב אליהם דראקו קם ממקומו בפתאומיות שהעירה את הרמיוני מן הקריאה שבה היא שקעה.
"ממי זה?" היא שאלה בזמן שהלכה אחריו לעבר החלון, דראקו פתח את החלון והניח לינשוף השחור להיכנס הוא הוציא את גליל הניר שצמוד לרגלו בזמן שהרמיוני החלה ללטף את הינשוף.
"זה מסנייפ"
"זה על רון או-"
"זה לא קשור לוויזלים שלך" דראקו השיב בהיסח דעת ומנע ממנה לראות מה כתוב כשניסתה להסתכל.
"אני צריך ללכת" דראקו העביר את ידו בשערו  ונראה מרוגז, "טוב אז אני אמשי-"
הרמיוני אמרה אך לא השלימה את המשפט כיוון שלא היה למי להשלים אותו, דראקו יצא מהחדר והשאיר אותה לבדה.
"אז זה רק אתה ואני ינשוף" הרמיוני העבירה את ידה בנוצותיו השחורות אבל לא לקח לו זמן רב עד שהוא שלח בה מבט נוזף שהזכיר את הבעלים שלו והתעופף לו הרחק משם.
הרמיוני נאנחה וחזרה למקומה ממשיכה היכן שהפסיקה.

דראקו השתמש ברשת הפלו שחוברה למשרדו של סנייפ בהוגוורסט בכדי להגיע לשם, המשרד קושט בדיוקנים של מנהלי
העבר שנמנמו בדיוקנאות פרט לדמבלדור כמובן שלא היה שם כלל. דראקו יכל לזהות את פיניאס בלאק מסתכל עליו בעינים מצומצמות ונוחר באופן מוגזם.
סנייפ לא היה שם וניירות-קלף רבים היו מפוזרים על שולחנו הגדול, הוא לא יכל להתעלם מהם, הוא היה יותר מידי סקרן וחסר כבוד בשביל זה.
דראקו החל להתקדם ולהציץ בהם מתעלם מן החטטנים המצוירים שהחלו למלמל על חוצפתו לעשות מעשה כה נועז.

מבין כל הקלפים רצף של מילים קפצו לנגד עיניו

" כשהאור יפול החושך יעלה

הגנב המכונף ישבור את חומות הכוכבים הצפוניים

אדון האופל יפול מידי האחד ש-"

"דראקו" קולו העמוק של סנייפ גרם לו להסתובב במהירות ולהעמיד פנים שהוא רק המתין לו, זה לא היה קשה המבט התמים הולבש על פניו בקלות משנים של אימונים משנות התבגרותו.
"קיבלתי את המכתב, מה העניין הדחוף?"
"זה בעניין כמה נושאים כדי שתשב" סנייפ אמר בזמן שהוא התיישב מאחורי השולחן וסידר את הניירות המפוזרים בדייקנות ובמהירות הסתיר אותם מעיניו של בן הסנדקות שלו.
דראקו עשה כבקשתו והתיישב בנוקשות, הוא שנא את החדר הזה, שכמעט ולא השתנה מאז מותו של דמבלדור הגיגית המוזרה עדיין הייתה בצד מוסתרת, בנוסף לספרייה מגוונת  ומכשירים משונים רבים.
"ראשית איך מתקדמת הקללה? הצלחת למצוא דרך לזייף את תסמיני המוות"
"אני וגרינג'ר התחלנו לעבוד על זה היום"
סנייפ הנהן כמאשר "אם כבר הזכרת את גברת גרינג'ר איך היא מסתגלת?"
"היא לא עוזבת את  הספרייה שלה, החזרתי לה את השרביט היום והיא עדיין נשארה אז אני מניח שהיא לא תברח ותגרום להרג של עצמה"
"אני סומך עלייך בעניין הזה דראקו אסור לה לעזוב"
דראקו הזעיף את פניו בבלבול הוא ידע שלביטחון של גרינג'ר יש חשיבות אצל סנייפ אבל היה משהו יותר מזה בנימת קולו הרצינית שלו.
"למה ז-" דראקו החל לשאול אבל סנייפ קטע אותו מבלי להתייחס, מנסה שלא לבזבז זמן היקר שלו.
"עכשיו בנוגע לסיבה שאתה באמת כאן, יש לי כמה חדשות" לא מהסוג הטוב דראקו חשב לפי הבעת הפנים המרירה של סנדקו וחוסר הסבלנות.
" בעוד שבוע הנשף השנתי  מתקרב  ואביך הציע את אחוזת מאלפוי כמקום שבה היא תתקיים"
זעם התעורר בדראקו, "הוא לא גר שם יותר אין לו זכות להציע זאת "
"הוא עדיין בעל האדמות דראקו" הפרופסור כחכח בגרונו בכדי להרגיעו "בנוסף לכך זה נראה שהדודה שלך מתכוונת למצוא לך שידוך הולם באותו נשף" ולפני שדראקו הספיק
להתרעם סנייפ הרים את ידו ומנע ממנו "תצטרך למצוא הסוואה לגברת גרינג'ר וסיפור כיסוי לאותו ערב ,יתר על כן נמצאו עקבות של רון  ופרד וויזלי בבלגיה צמוד לגבול צרפת תלך לשם השבוע ותנסה לאתר אותם"
"הם יקללו אותי עם השרביט שלהם בי ברגע שיבחינו בי"
"אז כדי שנטרל אותם, רק תדאג שלא לפגוע בהם יותר מידי. תוכל לקחת איתך תגבורת לאז לעשות לאוכלי המוות אוויולטה"
 "אני אסתדר לבדי" דראקו נאנח, ראשו פעם מיותר מידי מחשבות על הנשף המטופש והצורך לדחות כל שידוך מעוות, על גרינג'ר
וסיפור הכיסוי שלה, על הוויזלים המטופשים וכמובן על הדפים שהיו על השולחן של סנייפ כולם מנוסחים באופן המטריד של נבואות.
"אני מבין" דראקו העביר את ידו בשערו "אני יכול ללכת עכשיו?" הוא קם ממקומו לפני שסנייפ השיב והתקדם לעבר האח.

דראקו לא הלך ישר לבית, לא היה לו כוח לגרינג'ר עם השאלות שלה והוא היה צריך לחשוב ופונדק ראש החזיר היה המקום המתאים לכך, הוא
התיישב וסידר את מחשבותיו בדרך ההגיונית והקרה שהוא האהב.
1- הוא יצא מחר בבוקר בעקבות הוויזלים וכשהוא יחזור הוא יצטרך לסיים יצירת הקללה.
2- הוא ישלח את גרינג'ר לקנות בגדים לנשף  השבוע ויציג אותה כתומכת נלהבת  של אדון האופל מחו"ל מה שאומר שהוא יצתרך לעבור איתה על כללי התנהגות כלומר עוד זמן איתה לצערו .
3-הוא צריך לנסות לפצח את החלק שהוא ראה מן הנבואה.
 
כשהוא החליט לחזור הכוכבים היו ברורים בשמיים השחורים, הקור חדר דרך הבגדים העבים שלו והודיע על תחילת החורף. הוא התעתק לספריה באחוזת
מאלפוי מרגיש צורך להמשיך את המחקר שלו. המקום היה שקט באופן שליו, הקור ששרר החדר הענקי הכריז שיש חלונות פתוחים בחדר הענקי
הוא התכוון לצאת מן הספרייה אך עיניו התמקדו בדמות האנושית שישנה, ידיה של גרינג'ר
ערסלו את ראשה ונחו על שולחן העץ בדיוק היכן שהם ישבו מוקדם יותר היום, רוב הספרים שהוא הביא היו בערמה מסודרת על
הרצפה ומסביבה דפים מסודרים ומאורגנים. מבט בהם גילה לדראקו שהיא עשתה את זה.
 לבדה.
 היא מצאה את ההרכב הנכון ליצירת הקללה שתיצור את תסמיני המוות אבל לא באמת תהרוג. הוא לא יכל שלא להתרשם, משהו שהיה לוקח
לו שלושה ימים מינימום לקח לה יום אחד.
מבט אחד וחטוף בה גילה לו שהיא רועדת מקור ששרר בחדר, הוא לא יכל להאשים אותה הוא לבשה שמלה דקה וישנה.
דראקו התכוון לצאת משם ולהשאיר אותה לקפוא כל מה שיגרום לה לסבל נראה טוב בעיניו כרגע. אבל הוא לא יכל להסתכן בכך שהיא תחלה ומצד
שני הוא לא יכל לסבול את המחשבה שהיא תחשוב שהוא נשא אותה למיטה או שהוא עשה משהו נחמד ודומה למענה.
לבסוף דראקו התקדם קרוב יותר אליה בצעדים כבדים אך שקטים, הוא פשט את מעילו  והניח אותו עליה, נזהר שלא לגעת בה או להעיר אותה.
 בהחלטה של רגע הוא החליט להאשים את גמדוני הבית אילו היא תציין באוזניו משהו מטופש שקשור לזה.
בהנפת שרביט הוא סגר את כל החלונות בספריה והלך לחדרו 'עכשיו אנחנו שווים גרינג'ר' הוא חשב.

הפרק הקודם		הפרק הבא