אלים אדירים

הפרצוף של אליזבת´ כשהיינו בחלון שלה? אדיר. גם אני כמעט חטפתי התקף לב כשהפגסוס הגיע מקודם לחלון שלי, אבל אז ניזכרתי במיתולוגיה היוונית ונרגעתי. בערך. עדיין הלב שלי דפק במהירות של טריליון פעמים בדקה כשעליתי על הפגסוס עם התיק על הגב. עכשיו היינו מול החדר החשוך של אליזבת´. "למה שאני יארוז תיק?" היא דרשה לדעת. "כי את עוזבת." ג´ייסון ענה לה. היא בלעה רוק. חייכתי. "פשוט תזרמי, בואי כבר!" אמרתי לה. היא נולדה לפניי, היא גדולה ממני בשתיי דקות בדיוק. היא נאנחה, וארזה תיק גדול. היא לקחה גם מחברת כלשהי מאחת המגירות שלה בחדר. "מה זאת המחברת הזאת?" שאלתי אותה. "לא עיניינך." היא אמרה ברוגז, וסיימה לארוז את הדבר האחרון ועלתה על המיטה תוך הסתכלו אחרונה בחדר שלה. "לאן הולכים?" היא שאלה, ועזרתי לה לטפס על פיץ. (ג´ייסון אמר לי לא לשאול למה קוראים לו ככה.)  "תגלו בהמשך" אמר גייסון, משך במושכות והמראנו גבוה. "למה יש עננים בקיץ? וטיפטוף?" אליזבת´ שאלה כשהתרחקנו מהבית. "כדי להסוות את פיץ מבני תמותה" ג´ייסון אמר, והתרוממנו לבית של ג´ין ולחלון של החדר שלה. היא ישנה, כמובן. דפקתי בכוח בחלון שלה, והיא קפצה. "מה לע?.. אליזבת´?!" היא נדהמה. אליזבת´ הנהנה בראשה בהבנה. חייכתי לג´ין. ג´ייסון כחכח בגרון וקפצתי. "איך קוראים לך?" הוא שאל את ג´ין. "ג´ין בראון" היא ענתה לו בקול רועד. הוא חייך. "אני ג´ייסון גרייס, נעים מאוד. תארזי תיק טיולים ובואי תעלי אלינו" הוא אמר. ג´ין הסתכלה על אליזבת´  במבט הזה של ´את באמת משתפת פעולה?!´ והיא משכה בכתפיים. ג´ין נאנחה, וארזה תיק עם דברים לחודשיים בערך. חייכתי לעצמי, ואליזבת´ עזרה לה להתיישב על פיץ. "טוב, דבר ראשון, לאן טסים?" היא שאלה ובלעה רוק. חייכתי. ג´ין לא אוהבת טיסות בכלל בכלל. "תגלו עוד מעט" ג´ייסון אמר. ג´ין נאנחה שוב והסתכלה מסביב. היו הרבה עמודי חשמל וכביש, וממש קצת מכוניות של אנשים מבוגרים שחוזרים מהעבודה. "חייבים לטוס?" ג´ין מלמלה. "כן, אין דרך אחרת להגיע" ג´ייסון ענה, וג´ין נשענה על אליזבת´ וייבבה. אליזבת´ צחקקה. חייכתי. המראנו גבוה יותר- מעל העננים, וג´ייסון עשה תנועות בידיים והענן גשם שהיה סביב פיץ התפוגג. "מה קרה פה עכשיו?" ג´ין שאלה והתרוממה מאליזבת´. ג´ייסון חייך. "אני יסביר לכם משהו עכשיו." הוא אמר. הרגשתי שעומדת לבוא הרצאה, ונשענתי על הבטן של אליזבת´. היא חייכה אליי בשעשוע. ג´ין החזיקה לה חזק במותניים. חייכתי לעצמי. "בסדר, אתם מכירים קצת את המיתולוגיה היוונית?" שאל ג´ייסון, ופיץ צהל. ג´ין קפצה. "מה קרה?" אליזבת´ נבהלה. "אני... כלום.., "ג´ין התחילה להגיד, והתחרטה. ג´ייסון צחק. "הבנת את מה שפיץ אמר, נכון?" שאל. ג´ין בלעה רוק בכוח. "אני... לא... אולי.. כן." מלמלה. הוא חייך וסובב את הראש אליה. "מה הוא אמר?" שאל אותה. "המיתולוגיה עם האלים היווניים" היא תירגמה. "אז זה נכון? כול אליי יוון קיימים?" אליזבת´ שאלה. ג´ייסון הנהן. "וגם רומא." הוסיף. אליזבת´ נשמה נשימה עמוקה. "ואני מניח שאת..." הוא הסתכל על ג´ין, "בת פוסידון." השלים. ג´ין נראתה המומה. "ואני?" שאלתי אותו. הוא הסתכל אליי. "אני לא יודע," הוא הודה ואמר את המילים האלה בתיעוב. "מה?" אליזבת´ שאלה. הוא הסמיק. "מצטער, פשוט בזמן האחרון אמרתי ´אני לא יודע´ כול כך הרבה פעמים, שכבר נמאס לי." הוא אמר. אליזבת´ השפילה את הראש וליטפה את השיער החלק שלי. עצמתי עיניים. היה כיף לטוס על פגסוס. והוו! חרוז. רשמתי לעצמי. אני אלוף החורזים. פעם ניצחתי ככה את חברים שלי  בתחרות שירה קטנה שעשינו. חייכתי כשנזכרתי בה. ג´ייסון המשיך להסביר בינתיים, וחזרתי למציאות. יש לי קשב וריכוז די חמור. "אז יש אולימפוס, הוא באמפייר סטייט. ויש מקום מוגן לאנשים כמונו- תכף נגיע אליו כבר. ואני מניח שקרו לכם דברים משונים בחיים." הוא אמר. "בהחלט קרו," ג´ין מלמלה ואליזבת´ הנהנה. הבטן שלי געשה בפחד כשנזכרתי בכול מה שקרה לי בחיים.

"מה קרה לכם?" ג´ייסון שאל אותנו. ג´ין נשמה נשימה עמוקה. "אני חושבת שהצלחתי לעשות גל אחד פעם" אמרה. אליזבת´ הנהנה לאישור. "הייתי איתה בים, והוא היה ממש חלק אז בטוח היא עשתה את הגל" אליזבת´ אמרה. ג´ייסון הנהן. "מה קרה לך אליזבת´?" הוא שאל אותה. היא חשבה קצת. "לי ולמייקל היו אותם חלומות" אמרה אחריי דקה של חשיבה. "מה זאת אומרת?" ג´´ייסון התפלא. "אנחנו תאומים, אבל זה לא קשור. פשוט חלמנו על אותו איש" היא הסבירה. ג´ייסון קימט את המצח. "איזה איש? תתארי אותו" ביקש. היא בלעה רוק. ידעתי מה היא חושבת- סוף סוף נוכל לדעת מי האיש הזה. שנינו חלמנו עליו כבר שנים. "טוב, יש לו שיער בלונדיני, הילה צהובה מסביב לגוף שלו, ועיניים כחולות" אמרה. ג´ייסון שתק. "אתה יודע מי זה?" ג´ין שאלה אותו. "טוב, זה נשמע כמו אפולו, שהוא אל המוזיקה, הרפואה, האומנות, השמש, ובטח עוד כמה דברים שלא אמרתי. אולי הוא אבא שלכן" הוא ענה וחייך. שתקנו. השמש התחילה לזרוח, והרגשתי חום נעים בבטן כאילו מישהו אומר לי שלום. הירח עדיין נראה בשמיים, וזה נראה ממש מגניב שהשמש והירח ביחד בשמיים. ג´ייסון התחיל לנחות. "למה נוחתים?" ג´ין שאלה. "כי הגענו" ג´ייסון אמר, ונחתנו במהירות. פיץ צהל ודהר. ראינו מחנה גדול ושקט, כי בטח כולם ישנו. היה שם אמפיתיאטרון, זירת לחימה, בניין גדול ואדום, אגם ולידו היו סירות קאנו , מטווח חץ וקשת, מגרש, שדות של תותים, ובניין גדול נוסף. ג´ייסון נחת, ופיץ דהר לאורוות שהיו שם.

הפרק הקודם		הפרק הבא