יורשו של הלורד

מצטער שלא כתבתי הרבה זמן ועל הפרק הקצר. האמת שחשבתי לנטוש. בבקשה תנו ביקורות בונות- זה הפאנפינק הראשון שלי.

את היום הראשון ארנולד התחיל ברגל שמאל. התברר שהילד שהוא הטיל עליו אתמול רגליים מרקדות היה בשנה רביעית, הקפטן הפופולארי של קבוצת קווידיץ', ובנוסף לכל - של גריפינדור, היריבים הנצחיים של סלית'רין.
שמו של הילד הוא ג'סטין מיין, ולא היה דבר שהוא אהב יותר לעשות מאשר לרדת על תלמידי סלית'רין - שלא נשארו חייבים. היריבות בינו לבין בנג'מין סלווין שהיה הקפטן של קבוצת סלית'רין היתה לשם דבר,ולא פעם ולא פעמיים מצאו את עצמם השניים אצל פילץ' בריצוי עונשים-שניהם מדממים מלחשים שהטילו אחד על השני. או לפחות ככה סיפר ריינולד מוריגן- חבר החדר השמנמן שלו שהתברר כדברן לא קטן. בקיצור - ארנולד הבין שהוא די הסתבך. או כמו שאלוירה ציינה -''עם טיפוסים כאלה צרות באות בצרורות.''
והיא צדקה. כאילו לא היה מספיק שהוא הפך לעף מוזר בגלל המיון - כשיצא מהחדר אוכל וירד לשיעור שינוי צורה, צעק משהו ''הי קינס!'' ובאותו רגע פגע בו לחש שלאור תחושת הדגדוג הבלתי נשלטת שהשטלתה עליו זיהה כריקטוסמפרה.
הוא התקפל על הרצפה לקול צחוקם של הגריפינדורים,(שלא מעט סלית'רנים הצטרפו אליו) ולחש לאלוירה את לחש הנגד שהרפה את הדגדוג המחריד. הוא קם, מתנשף, והישיר את מבטו אל מיין שצחק עכשיו במלא פה יחד עם חבריו 
לבית.

ארנולד חייך, ולמבטה השואל של אלוירה אמר ''הוא לא מבין שבעצם זה שתקף תלמיד שנה ראשונה הוא הפך אותי לשווה לו.'' הוא הוציא את השרביט והצליף לעברו ''לנגלוק!'' תוך כדי שאלוירה צועקת ''ארנולד לא!!'' מיין השתתק בהלם,
וארנולד בנחת אמר ''אגואמנטי!'' ושטף אותו בזרם מים, ואחר כך נפנה והלך לשיעור,תוך כדי שאלוירה מנסה לשכנע אותו עד כמה טפשי זה היה, מה שנכון - אבל הוא לא הצליח להתאפק.

את השיעור הובילה פרופסור מק'גונגל וארנולד התרשם מאוד מההיהפכות שלה לחתולה ממושקפת. לאחר מכן הוא ואלוירה קיבלו ציונים לשבח ונקודות לסלית'רין אחרי שכבר בניסיוון הראשון שלהם הפכו את הגפרורים שנתנו להם מחטים.
המשך היום היה אותו דבר, הוא ואלוירה מצליחים בקלות בכל המשימות שנתנו להם. ולאט לאט הרגיש איך הוא הופך מסתם עוף מוזר למנודה של הבית.
אלוירה לעומתן היתה חברותית בהרבה, ורכשה לעצמה בקלות חברים רבים , אף על פי שלא שכחה את ארנולד והם קבעו  להכין יחד שיעורים ולהתאמן בלחשים מתקדמים לגילם.

בלילה, כשסיכם לעצמו את היום חשב לעצמו בעגמומיות שהוא די פספס את הרושם הראשוני של ילד נחמד ובמקומו הוא היה עכשיו ילד אמיץ שלא מפחד מאף אחד, אבל גם מתבודד ודי מאיים. והוא ממש לא נהנה מהתחושה הזאת.

הפרק הקודם		הפרק הבא