החיות

“אני אהרוג אותך!” שאג האריה, והתחיל במירדף אחרי הנחש.

הנחש צחק ברישעות, ניכנס לבור קטן באדמה, וניבלע בחושך.

למה הוא לא יכול לשלוט בעצמו??? מה הבעיה שלו??

שינאה והתיסכול הישתלטו עליו, והוא היתיישב על האדמה.

רעש גריסה נישמע מאחוריו, והוא היסתובב באיטיות.

לרגע הוא עוד ראה מכונית גדולה.

לרגע הוא עוד יכל לקפוץ ולשאוג.

לרגע הוא עוד היה חופשי, אך לא עוד.

רשת גדולה נשלחה אליו, וליפני שהוא הבין מה קורה הוא ניגרר, כבול בשלשלאות, לתוך כלוב גדול.

“שחרר אותי!” צווחה הגירית.

הנשר היתעלם, והמשיך לעוף.

כעבור שעה קלה הוא נחת על האדמה ועזב את הגירית.

“למה לקחת אותי משם??” היא שאלה בכעס.

“כי הוא היה הורג אותך” אמר הנשר ברוגע.

“ממתי הכפאת לך אם אחיה או אמות?” היא שאלה, מופתעת.

“בגלל זה” הוא אמר, וכיוון את ראשו אל בור קטן באדמה.

הגירית היתקרבה, וליבה החזיר פעימה.

בתוך הבור ישנו להם שני גורי גיריות קטנים.

“איפה השלושה האחרים?” היא שאלה.

“איפה הנימוסים שלך?” הוא שאל.

“סליחה.” היא אמרה. “תודה רבה לך. עכשיו, איפה האחרים?”

“מתים.” הוא אמר ישירות. “אשמח אם תיתני לי לאכול אותם. את יודעת, יכולתי להרוג את השאר ולאכול. את חייבת לי.”

“בסדר” אמרה הגירית, וביסורי מצפון חזרה אל הגורים האחרים, וטיפלה בהם.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא