מוגלגית בהוגורטס

הקניות נעשו, והבגדים נארזו. שתי מזוודות וכלובים חיכו ליד הדלת.

ג`ורג`ינה נרדמה מזמן אבל סופיה לא יכלה לעצום עין.
היא לא הפסיקה לחשוב על הוגורטס, ומה עם לא תיהיה עם ג`ורג`י באותו בית ? האם תצליח להסתדר עם חברי הבית שלה ? ואיך תסתדר עם כל צומת הלב כשתסיים את הכובע, היא בטח תמעד ותיפול, כה ביישנית ומגושמת היא.
ואם אבא לא היה מורה טוב ויהיה לה הרבה להשלים ?
ואיך תסתדר בלי לדבר עם אמה כל יום ? או עם ריי חברה הטובה?
היא דאגה אך בשלוש בלילה העייפות התגברה עליה והיא נרדמה.

"ברוכה הבאה." פיה קטנה וזעירה התעופפה ליד סופי.
"איפה אני?" שאלה סופי, אך הפיה רק צחקה והמשיכה האלה.
"חכי ! חכי ! לאן את הולכת ?" קראה סופי היא התחילה לרוץ אחרי הפיה אך איבדה אותה ונפלה.
היא שמעה פתאום קול צחוק, ועוד אחד מצטרף,
"מי שם ? ענו לי !" סופי נלחצה. היא חיפשה את מקור הצחוק אבל לא ראתה דבר,רק חושך מוחלט. רוח נישבה על פניה רוח קרירה כזאת, כמו שיש לפני סערה, עלים פגעו בגופה וחול עף לעיניה והקשה על ראיתה, היא התחילה לרוץ, היא לא ידעה לאן אבל הייתה לה הרגשה שהיא צריכה ללכת מהמקום שהיא נמצאת בו.
הצחוק התחזק, היא רצה לכיוון השני אך פגעה בקיר לבנים ונפלה לרצפה, יד אפורה ומתה הרימה את פרצופה, היא קירבה את שפתיה ו-
 "לאא !" קראה סופי, היא קמה בבהלה השעה הייתה תשע בבוקר.
"סופי מה קרה ?" שאלה ג`ורג`י שכמה כששמעה את הזעקה. "חלום, חלום רע." הרגיעה סופי.
"אנחנו צריכות לקום, אני יתארגן בשירותים." אמרה סופי היא אספה בגדים מוגלגים כי לא הייתה לה שום כוונה להסתובב בתלבושת המזוויעה הזאת כשהיא לא חייבת.

`מה היה היצור הזה?` חשבה סופי החלום הטריד אותה. היא כל הזמן הסתכלה לאחור, חשבה שמישהו בוחן אותה.
היא צחצחה שיינים והתלבשה במהירות, חולצה לבנה וג`ינס כחול כהה.
. כמו בטקסי זיכרון. היא לה עצוב לעזוב את הבית, להשאיר את אמה לבדה.
 היא הוסיפה קשת לבנה על השיער ויצאה מהשירותים.
"את נראת נחמד." אמרה ג`ורג`י, סופי חייכה והודתה לה.
"מה את הולכת ללבוש?" שאלה סופי מארגנת דברים אחרונים בתיק נסיעה שלה. "חשבתי על המכנס הקצר בצבע כחול דהוי ואת החולצה עם הכוכבים, זה יפה ?" סופי חייכה, "רואים שהייתה לך מורה טובה." השוויצה וניפחה את חזה,
הן צחקו וג`ורג`י פנתה לשירותים. "אני מחכה לך למטה." קראה סופי וירדה במדרגות, לינדה עמדה במטבח ובישלה, בישלה ! אמה אף פעם לא מבשלת, היא מחממת במיקרוגל מכינה טוסט, כריך, לפעמיים סלט, אבל לבשל ?! ארוחת בוקר נורמלית ?! אף-פעם. היא הייתה שורפת הכל !

"אמא, את במטבח. ואת מבשלת. ויש לזה ריח טוב." סופי ליקקה מין קרם שהיה מונח ליד חבילת פנקיקים. "זה גם טעים! מי את ?" לינדה צחקה וזרקה על סופי קמח.
"הי הי, בלי מלחמת אוכל, אני צריכה לצאת עוד מעט."
" יש לך ולג`ורג`י שתי שקיות קטנות עם פנקיקים על השולחן וזאת," הצביעה על צלחת יפה עם פנקיקים וכל מיני סוגי ממרחים מונחים בסגנון. "ארוחת פרדה." סופי נישקה את אמה בלחיה וחיבקה אותה. "אני מקווה שאני לא הורסת קטע של אמא ובת, אבל אני גוועת ויש כאן ריח מעולה !" קראה ג`ורג`י.
סופי ולינדה צחקו וכולן ישבו לאכול. "עשר ורבע, כדי שנזוז."
סופי וגו`רג`י קמו מהשולחן הן לקחו את המזוודות והכלובים והכניסו אותם לאוטו. "אמא בואי, אנחנו נאחר ! כבר עשר ועשרים."
קראה סופי לינדה יצאה עם המפתח בידה. הן נכנסו לאוטו והתניעו, הנסיעה לא ארכה הרבה זמן ובזמן הקצר הזה הכירו לינדה וסופי לג`ורג`י את הביטלס.
"ואוו ! איזה שיר מצוין ! תגידו, המון אנשים אהבו את הביטלס ?" שאלה ג`ורג`י מנסה ללמוד בעל פה שיר אחד.
"כן ועדין אוהבים ! הם אגדה!-" " טוב סופי, תמשיכי לספר לה את אגדת הביטלס ברכבת כי הגענו לתחנה." סופי הביטה בתחנה, זאת הייתה התחנה שתמיד נסעה בה, תחנת קינגס קרוס.
"מה? אנחנו נוסעים ברכבת רגילה ?" שאלה סופי את ג`ורג`י.
"תחנה רגילה, אבל לא רכבת רגילה." חייכה ג`ורג`י.
`איך לא חשבתי על זה, הרי הם חייבים לבלוט בקרב המוגלגים לא ?` חשבה סופי בציניות.
"אוקי, אני מוכנה. בואו נלך להוגורטס !" לינדה הביטה בביתה ופרצה בצחוק, אחרי שניה אחת הצטרפה גם ג`ורג`י לצחוק המתגלגל.
"מה? רציתי לעשות את זה כמו בסרטים, אוה ! הסרטים ! שכחתי שגם מהם אני צריכה להיפרד עכשיו ! אוי הרשע !" ג`ורג`י ולינדה צחקו.
"בואי טיפשונת."לינדה חייכה וחיבקה את סופי.
"טוב, בואו נלך." אמרה סופי שלינדה עזבה את גופה.
הן יצאו מהאוטו והתהלכו בתחנה.
 "איזה רציף זה ?" שאלה סופי. "רציף תשע ושלושה רבעים." אמרה ג`ורג`י.
"גם לשמות של הרציפים שלכם צריכים להיות שמות מוזרים, אלוהים, בתי ספר. חנויות. רחובות, עכשיו גם תחנות ?"
ג`ורג`י צחקה והובילה אותה לקיר הלבנים אשר מפריד בין רציף תשע לרציף עשר. "איפה הרציף המיוחד שלכם?" שאלה סופי. "את צריכה לרוץ לתוך הקיר לבנים הזה." אמרה ג`ורג`י.
"תגידי את השתגעת ?! כמו מה אני נראת לך ?! אני יתקע ויפול ויכאב לי!" אמרה סופי בבהלה.
"מותק, האמת שככה עושים את זה, אבא סיפר לי." אמרה לינדה, סופי חשבה שהיא הולכת להתעלף.
"אוקי, אבל תיהיה לי בומבה תדעו שאני ידאג שגם לכן תיהיה והיא תיהיה גדולה!" קראה סופי, ג`ורג`י צחקה.
"טוב אני יעבור ראשונה ואלך לתפוס לנו תא." ג`ורג`י רצה למחסום ועברה אותו ללא פגע. סופי התפלאה היא הלכה אל אמה וחיבקה אותה.
"אני יתגעגע אליך מטורללת חסרת טקנה שלי." אמרה סופי ללינדה, לינדה צחקה. "גם אני אליך, ושיהיה ברור כל יום את כותבת לי! ובחופשות את מחויבת לחזור הביתה!" אמרה לינדה, הפרידה הייתה קשה לה, היא מעולם לא נפרדה מביתה לכ"כ הרבה זמן, הזמן הכי ארוך היה לשבוע כשהיא נסעה לפסטיבל עם חברותיה בקיץ.
"אל תדאגי, אני מבטיחה לכתוב." לינדה נישקה אותה ללחיה ונתנה לה מעטפה עם כסף קוסמים. 
יש הוראות על הכסף, שמעתי שיש רחוב עם המון חנויות ליד הבצפר, אני חושבת שלא יזיק לך ולחברות שלך להתגנב לשם לפעמיים." לינדה חייכה וקרצה לה.
 סופי צחקה היא חיבקה את אמה פעם אחרונה והודתה לה.
"בי אמא, אני אוהבת אותך" קראה ורצה לעבר המחסום ושבריר שניה נעלמה.
"גם אני אוהבת אותך סופי." אמרה אבל סופי לא שמעה.

"סופי סופי כאן !" קראה ג`ורג`י מנופפת לה מחלון התא, סופי חייכה ,הרכבת הייתה ארוכה ועליה היה כתוב `הוגורטס אקספרס`
סופי משכה בכתפיה ועלתה לרכבת, כל הילדים הצטופפו ליד החלונות ונופפו להוריהם לשלום, היא נדחפה ביניהם בקושי דורסת אנשים עם מזוודתה, "וינגאריום לביוסה"
המזוודה שלה התעופפה מעל ראשם של התלמידים היא עברה ביניהם, היא כמעט הגיעה לתא עד שנער לבן כסיד צעק לה - "הי ! בלי קסמים על הרכבת !"
סופי ישר הורידה את המזוודה. "סליחה אני חדשה." אמרה סופי.
"שנה רביעית זה לא חדש, ירחוני אתה בא?" נער עם שער שחור ארוך יצא מהתא ממול.
"אני בשנה שישית אבל אף-פעם לא למדתי כאן." אמרה סופי אך הנער לא שמע. סופי נכנסה לתוך התא.
"הי ג`ורג`י, אממ.." סופי ראתה עוד שתי ילדות שיושבות ליד ג`ורג`י הן דיברו במרץ עד שסופי נכנסה.
"אוה סופי, תכירי זאת לילי אוונס," ג`ורג`י הצביעה על נערה עם שער ג`ינג`י סטני ועיינים ירקות
"וזאת אליס" הצביעה על ילדה בערך בגובה של סופי, היה לה שער מוזר כזה אבל יפה נורא, קרה שכל הקצוות שלו עפות לצד. 
"הי.." אמרה סופי מבוישת, היה לה קשה להתחבר בדרך כלל לאנשים. אליס קמה וחיבקה אותה.
"שלום, בואי שבי איתנו,אנחנו בדיוק מנסות לשכנע את לילי לצאת עם פוטר." חייכה אליס.
"אליס, ביום שאני יצא עם פוטר, סיריוס יודע לנו שהוא בתול !" אמרה לילי בקול נרגז.
"אמ, מצטערת על הבורות אבל, מי זה פוטר ? וזה השם שלו ? מוזר.." אמרה סופי מתיישבת במקום פנוי.
"לא, השם שלו זה ג`יימס פוטר. הוא החבר הכי טוב של סיריוס והוא גם חבר של רמוס ופיטר, את זוכרת שסיפרתי לך על סיריוס נכון ?" סופי הנהנה.
"אני חושבת שאם לילי כ"כ לא רוצה לצאת איתו אז אין למה ללחוץ עליה." אמרה סופי.
"תודה ! תודה ! סוף סוף מישהי קלטה, את לא יודעת כמה זמן אני מנסה להסביר להן את זה." אמרה לילי.
"אבל הוא כזה חתיך !" אמרה ג`ורג`י מנסה לפקוח את עיניה של לילי.
"אז תצאי איתו את!" אמרה לילי.
"האמת שחשבתי ללכת על אז מהשנה השביעית." אמרה ג`ורג`י. "טוב אני הולכת לחפש אותו, הבטחתי לו שאני ידבר איתו לפני שעליתי לרכבת. תאחלו לי בהצלחה." אמרה ג`ורג`י וקמה נרגשת ויצאה מהתא.
"אז סופי, ספרי לנו עליך." אמרה לילי, סופי הסמיקה, מה היא כבר תספר? על מלך האריות ?
"אין הרבה לספר, ילדה רגילה קצת נמוכה, למדה קסמים בבית שלה זה הכל." סופי הרגישה שהיא מתאדמת.
"ראית מישהו חמוד ?" שאלה אליס. "לא, פגשתי שני בנים, אחד קראו לו ירחוני, נראה לי שהוא מדריך. והשני אין לי מושג, היה לו שיער שחור ארוך ועינים אפורות ממש." אמרה סופי. "הוא חשב שאני בשנה רביעית, אני כ"כ נמוכה ?" שאלה סופי קמה ומודדת את גובה.
"לא את לא נמוכה, ירחוני זה רמוס לופין. ואני מניחה שזה עם השיער השחור זה סיריוס, רמוס סיריוס ג`יימס ופיטר הם `הקונדאים`. ככה עם מכנים את עצמם." אמרה אליס.
"שלום לך לילי יקירתי." אמר נער חום שיער ועיני אגוז, הוא התיישב ליד לילי והניח את ידו על כתפה.סופי הניחה שזהו ג`יימס.
 "אוה שנה רביעית, מה קורה ?" סופי זיהתה את הנער וידעה שזהו סיריוס.
"אני בשנה שישית." אמרה סופי ברוגז, נמאס לה לפעמים להיות נמוכה.
"לא אפשרי, אני לא יצאתי איתך." אמר סיריוס, ג`יימס התאפק לא לצחוק.
"אתה כזה רודף שמלות צבוע !" קראה לילי, מורדה אחת ולתמיד את ידו של ג`יימס.
"ברור שלא יצאת איתי, זאת השנה הראשונה שלי בהוגורטס." ענתה סופי, היא כבר ראתה שבינה ולבין נער שחור השיער לא תתפתח מערכת יחסים נחמדה. "אוה, אז תצאי איתי שנה רביעית ?" סופי הכתה את ידה בראשה.
"לא. ואתה לא תפסיק לקרוא לי ככה נכון ?" שאלה סופי ביאוש. "אם תצאי איתי." אמר סיריוס מחייך חיוך שובר לבבות.
"לא הולך לקרות. האמת שאנחנו בדיוק דיברנו על משהו אישי, אז.. אולי תלכו ?" אמרה סופי, סיריוס צחק.
"לי אין בעיה, אבל לגרום לקרניים להתנתק מלילי מרצונו זה בלתי אפשרי." אמר, ג`יימס הסמיק ככה סופי הבינה שמדובר בו.
 "אז נכריח אותו. ג`יימס, לך." ג`יימס הסתכל על הילדה וצחק.
"זה נקרא בשבילך להכריח ?! אנחנו מתכוונים לדו-קרב של ממש." סופי התייאשה. "פוטר ! אם אתה והחבר האדיוט שלך לא תעופו מפה תוך שתי שניות אני נשבעת לכם שאני ידאג שיהיה לכם רע ! מאוד רע !" צעקה לילי,
"כמובן יקירתי." לילי תקע בו מבט מאוד מפחיד. "ותפסיק לקרוא לי כך !" צעקה והם ברחו משם בפחד.
"הלוואי עלי שהייתי יכולה להפחיד ככה אנשים." אמרה סופי.
"הכל אימונים. אליס הכל בסדר ?" אליס התעוררה מחלומה. "אוה, כן. סתם חשבתי. סופי את יודעת כבר איזה בית את ? אנחנו בגריפינדור-" "לצערנו גם הקונדסאים." אמרה לילי.
"אני ידע היום בארוחה." סופי באמת פחדה שהיא לא תיהיה עם חברותיה החדשות, זאת הייתה חששתה האחת, מכל השאר - לא היה לה אכפת.

הפרק הקודם		הפרק הבא