דבי מייקלסון - המאומצת, הסיוט או סתם דבי

הפרק כולו מוקדש באהבה ובהערכה לונסה לסטריינג', שבלעדיה היה לכם פרק.

מזל טוב ליום הולדתך! וסורי, אני יודעת שאיחרתי ביומיים...

אני מאחלת לך המוןןן בריאות ונחת, ומאחלת לעצמי שתמשיכי לתת לי מוטיבציה לכתוב על דבי היקרה שלנו ולסבך לה את החיים...

אז בלי חפירות מיותרות, תהנו מהפרק!

"אוכל אוכל" פיזמה לעצמה דבי בדרכה לאולם הגדול, מזכה את עצמה במבט משועשע מצידה של רייצ'ל.

"את ואוכל זה משהו מיוחד"

דבי משכה בכתפה והמשיכה לפזם בחיוך רחב בעודה מביטה על המרחבים העצומים מכוסים בירוק שסביבה.

אחרי העלמותו של אוליבנדר, דבי יצאה מחדר המנהל ונוכחה לדעת שהפרופסור מקגונגל היא האחראית להעבירן לחדרים המוקצים להן, והיא זאת שהובילה אותן לצידה השני של הטירה, לשני הקרוונים הגדולים שעמדו שם וחיכו רק להן.

כשהן נכנסו הן ראו את המזוודות שלהן מונחות בצידי המיטות שמילאו את החדר (והיו נוחות מאוד, חשוב לציין), ודבי בקושי הספיקה להחליף לפיג'מה לפני שנרדמה.

עכשיו היא הייתה ערנית ביותר והסתכלה בעליזות על מישל וסופיה, שהחליטו לערוך תחרות וכעת רצו הרחק לפניה.

היא פנתה להחליף מבט עם רייצ'ל, אבל זאת כבר לא הייתה לצידה.

"בוקר טוב, דבי." היא שמעה קול מוכר מאחוריה. היא הסתובבה כדי למצוא את רייצ'ל, עומדת ליד בחור כהה עם ראסטות.

"בוקר טוב, לי. איפה פרד וג'ורג'?"

לי חייך בשובבות והחווה לכיוון דלת האולם, שסופיה ומישל בדיוק רצו לתוכו וכמעט רמסו למוות תלמיד שנה ראשונה שבדיוק יצא משם.

דבי חייכה חיוך אחרון והודתה ללי לפני שפנתה גם היא לאולם. בטנה קרקרה מרעב והיא אבל היא לא הרגישה זאת, כי היא הייתה עסוקה מדי בחיפוש אחר ראשים ג'ינג'יים.

שניים כאלה בדיוק התרוממו מהשולחן במרחק של כמה מטרים ממנה. היא מהרה לכיוונם וכמעט התנגשה גם היא בילדה קטנה, אך לא היה לה אכפת. היא הגיעה אליהם רגע לפני שהם פנו לכיוון היציאה לאולם, וחייכו למראה דבי המתנשפת.

"דבי דבי. אין צורך למהר בשעת בוקר כה מוקדמת." נזף בה התאום הימני, אבל לפי הבעת פניו היה ברור שהוא מוחמא מהמאמץ שדבי השקיעה כדי להגיעה אליהם.

היא גלגלה את עיניה בחיוך.

"אל תתלהבו, רצתי בשביל האוכל." הם החזירו לה גלגול עיניים בשעה שהיא התיישבה במקום שממנו הם בדיוק קמו. רק עכשיו היא שמה לב לשלושת הנערים שישבו שם והסתכלו עליהם בשעשוע ניכר.

התאום הימני (שדבי הייתה כמעט בטוחה שהוא פרד) ראה את המבוכה של דבי, והוא מיהר להציג אותה בפניהם.

"חבר'ה, תכירו. זאת דבי." הוא החווה לעברה ברוב הוד, ודבי מצידה קדה קידה מנומסת (וגם די מוגזמת) לכיוונם הכללי.

"דבי, תכירי-זה רון, אחינו הקטן." ג'ורג' בזבז רגע מחייו כשהצביע על אחד הנערים, שצבע שיערו היה בוער כלהבה.

"ואלה הרמיוני והארי, חברים שלו" הוא הצביע בהתאמה על נערה נפוחת שירת ונער עם עיניים ירוקות, שחייכו אליה בביישנות.

"אה, אז את דבי המדוברת." רון סרק אותה במבט בוחן שגרם לדבי קצת אי נוחות, נעצר לבסוף בעיניה.

"פרד צדק. באמת יש לך...-"

"אישיות מלבבת." פרד קטע את אחיו בחיוך תמים שגרם לדבי לצחוק.

"אני רואה שכבר הספקת לרכל עלי." פרד פתח את פיו, אבל בואו של לי חסכה ממנו את ההתגוננות מדבריה הקשים.

"טוב, נאלץ להשאיר אתכם כאן. יש לנו כמה דברים חשובים לסדר." אמר ג'ורג' בקריצה.

"מקסים, נכון?" דבי קרעה את מבטה מגבם המתרחק של הבנים והסתכלה על רייצ'ל, שהתיישבה לידה והביטה בה במבט ערמומי.

"מי, לי?" דבי שיחקה את עצמה תמימה בעודה ממלא את צלחתה בכל טוב.

"כימיה מקסימה יש ביניכם. אני בשוק שאתם רק ידידים. אלא אם כן...."

רייצ'ל תקעה לחברתה מרפק בצלעות, אבל חיוך ענק היה מרוח על פניה.

"לא, דווקא התכוונתי לג'ינג'י ההוא, זה שכל הזמן עושה לך עיניים." לידה, רון ירק את המיץ הכתום שבדיוק שתה על השולחן.

"רון!" הנערה, שדבי זכרה שקוראים לה הרמיוני, נעצה בג'ינג'י מבט חמור שלא היה מבייש את מקגונגל, וניקתה את המיץ מהשולחן בהנף שרביט.

"תראי מה עשית, רייצ'ל! זעזעת את הבחור." הרמיוני חייכה אליהן בהתנצלות.

"אני מצטערת בשם רון, לפעמים הוא יכול להיות ממש חסר טקט." רון, מצידו, משך בכתפיו בהתגוננות.

"עשדגכגדכיגאטחשמזדרכ" רון ניסה להגיד רגע אחרי שנגס נגיסה עצומה בטוסט שלו.

הרמיוני נאנחה על רקע צחוקו של הנער השני, ששמו היה הארי.

"ההתנצלות מתקבלת, אני מניחה." אמרה דבי במשיכת כתף ונגסה גם היא בטוסט משלה.

*

אחרי שאכלו (ואולי קצת יותר מדי, חשבה לעצמה דבי והביטה בעצב בכרסה ההולכת וטופחת), פנו חמישתם לכיוון כיתת תולדות הקסם, אותו למדו ביחד עם תלמידי השנה החמישית הגריפינדורים. בדרך פגשו בסופיה ומישל והציגו אותן בפני הארי,רון והרמיוני (סופיה עשתה פאדיחות, כרגיל,כשסיפרה בדיחה מאוד צולעת על ג'ינג'ים, ובהתה בהארי במבט ממש מוזר), ועד שהגיעו לכיתה דבי הייתה כבר לגמרי מבולבלת.

"כמה מדרגות יש למקום הזה?!" היא שאלה ביאוש כשהם נכנסו דרך לדלתות הכיתה הגדולה.

"לאמיתו של דבר," החלה הרמיוני להסביר, "יש בטירה 7 קומות, ויש לפחות 3 גרמי מדרגות שמובילים לכל קומה, מה שאומר-"

"- שיש יותר מדי מדרגות." סיכם רון בלאות, מתיישב בסוף הכיתה ומצחיק את דבי שוב.

השיעור בתולדות הקסם היה אחד השיעורים המשעממים ביותר שאי פעם למדה, והיא עוד חיה בבית אחד עם אלייז'ה.

החלק הכי מעניין בשיעור היה כניסתו של המורה לכיתה (דרך הלוח), וסופיה השמיעה צעקה שהבהילה את דבי אפילו יותר מכניסתו של רוח רפאים לחדר. אבל רמת האדרנלין שבדמה ירדה פלאים ברגע שהמורה החל לדבר בקולו השקט והחדגוני.

הכיתה עצמה הייתה חמימה ודבי הרגישה לפתע את ראשה כבד.

' אני רק אניח לי את הראש לרגע...'

היא פיהקה, ועיניה נעצמו רגע לאחר מכן.

"...חושב שנאלץ לעבור"

דבי הצמידה את אוזנה הקטנה בכח לדלת החדר, מקללת את העץ העבה ממנו עשויה הדלת, שעמעמה את הקולות והקשתה אפילו על שמיעתה הלא טבעית.

פעימות ליבה הואצו כששמעה את דברי אחיה.

'לעבור...?'

"לעבור?" שאל קול חלקלק וסמכותי, שדבי זיהתה אותו כקולו של לוציוס, אביו של דראקו.

"אני חושש שאין דרך אחרת."

לוציוס נשמע מופתע.

"אין דרך אחרת? ומה אתה חושב, שבמקום אחר היא תהיה מוגנת?" קלאוס נאנח.

"אני כמעט בטוח." אבל דבי שמעה היסוס בקולו.

"ואני כמעט בטוח שלא." אמר לוציוס. "אם היא באמת חשובה להם, הם יעקבו אחריה לכל מקום."

רגליה היחפות של דבי כבר קפאו ונדבקו לרצפה המרוצפת, אבל היא שמה לב לכך.

"אז מה אתה מציע לי לעשות?" שאל קלאוס בקוצר רוח.

קולו של לוציוס נשמע קרוב בהרבה לדלת, ודבי הניחה שזה הרמז שלה לברוח.

"תשארו איתנו כאן עד שהיא תהיה בוגרת מספיק."

"בוגרת מספיק למה?"

דבי ניתקה את אוזנה מהדלת, אבל כעת הם היו קרובים מספיק לדלת כדי שתשמע אותם בלי מאמץ.

"ללכת למקום מוגן באמת."

ידית הדלת הסתובבה, ודבי החלה לרוץ לחדרה, אבל היא הספיקה לשמוע את המילה האחרונה.

"להוגוורטס."

דבי פקחה את עיניה בחדות בדיוק הצלצול.

הפרק הקודם		הפרק הבא