הצייד

 נקודת מבט-ג'ון

"ג'ף?"

ג'ון נותר בתהייה-לאן הלך חברו,ג'ף? חברו הזמין את ג'ון לבקר אותו, אך כעת, ג'ף לא בבית.

הוא הסתובב והביט בבית.הוא היה מבולגן,סימני ארגמן מעטים ברצפה-האם זה צבע?

הוא הלך ליד שולחן העבודה של ג'ף,שם הבחין ב-לא,הוא סירב להאמין.

שרביטו השבור של חברו היה מוטל על הרצפה.

ג'ון השאר המום,לא בטוח מה לעשות.

הוא סקר עוד את הבית,מתחנן בליבו שלא קרה לחברו שום דבר.

כיסאות היו נפולים,ספות לא היו במקומן,וצבעי ארגמן-ג'ון כבר לא היה בטוח שזה צבע-היו קצת על הרצפה.

אין סיכוי. הוא סתם מדמיין. לא קרה לחברו כלום.

ג'ון המשיך להסתובב, עובר ליד תמונה שבורה של חברו.

העובדה האיומה החלה לנקר בו-משהו קרה לחברו.

אוי לא. חשב ג'ון.

הוא נעמד בבית, חושב על כל מה שראה.

ג'ון היה בטוח.

משהו קרה,והוא עומד לברר מה זה.

ראש הכפר הביט באסירים בהבעה שבעת רצון.

כבר ארבעה קוסמים ומכשפות מהכפר שלו שנתפסו, ועוד שניים-עשר מלונדון, שם ראש העיר הסכים לתת לו את השבויים.

הוא שמע שאחד מאלה שתפקידם היה לתפוס את הקוסמים ומכשפות הרגו מכשפה אחת, והוא כעס על כך.

המוות שלה היה אמור להיות פומבי,לעיני כל,שכולם ישמחו ולא יטילו בו בספק,ורק אז יוכל להמשיך בתכניות שלו.

וגם שהם הבעירו עוד מכשפה בתוך הבית שלה-לפחות כך היו אנשים אחרים רואים את השריפה,אך עדיין, ראש הכפר,צ'אק,עדיין לא היה מרוצה.

הוא מתח את אצבעותיו. עוד מעט  יתחיל המוות...

 נקודת מבט-ג'ון

"ליז!" צעק ג'ון.

"ליז! את בבית??-אני פורץ!!" הוא צעק.

הוא בעט בדלת ופרץ את הבית של ידידתו-הרי לא היה יכול להשתמש בשרביט לעיני מוגלגים שהיו יכולים לעבור ולראות אותו.

הוא נדהם למראה הבית הכמעט הרוס, רהיטי הבית היפים היו הרוסים וקרועים, זכוכית הייתה בכל מקום ושרביטה השבור של אהובתו נח על הקרקע.

"לא,לא!" צעק ג'ון.

אין סיכוי. לא קרה כלום. הוא מדמיין-הוא חייב.

הוא חיפש נואשות משהו שיוכיח שלא קרה לה כלום,אך ראה רק..נייר. דף נייר קטן, ועליו כתובה רק מילה אחת, בכתב מבולגן, כנראה היא כתבה אותו במהירות:

הצילו!!!

"ליז.." מילמל.

"לא!!" הוא התמוטט,כובש את פניו בידיו.

כמה דקות עברו עליו,היגון שוטף אותו.

ואז הוא החליט.

הוא ימצא את חבריו,לא משנה מה. הם לא מתים. הם לא מתים.

 הוא יציל אותם, גם אם זה יעלה לו בחייו.

הוא יצא מהבית,בדיוק באותה שנייה שבה התעתקה לאותו מקום נערה יפה מאוד,בת גילו להערכתו,עם שיער ג'ינג'י ארוך ועיניים ירוקות מהפנטות, אוחזת שרביט בידה.

"הו,תודה לאל!" הוא קרא.

הוא רץ אליה.

"את מכשפה,נכון? תקשיבי-חברים שלי נחטפו,גם הם קוסמים-אני לא יודע מה קרה להם! אני צריך עזרה!"

הנערה הביטה בו,הבנה נמלאת על פניה, עיניה הצטמצמו.

"ואתה..?"

"ג'ון.את יכולה לעזור לי?"

מבט עז נחקק בפניה של הנערה.

"אני רייצ'ל.ואני חושבת.." היא אמרה,

"ששנינו צריכים את אותו הדבר."

הפרק הקודם		הפרק הבא