חצוי אנושי

סתם שתדעו, אשמח שתתנו לי ביקורת ותגובות בכללי על הפרק ומה דעתכם והכל D:

תודה 3:

---

לאחר כמה דקות שבהם חיכה ג'וני ושיחק באחד מכדורי הביליארד, נכנס לחדר איש בכיסא גלגלים. ג'וני היה עצבני מדי בשביל לדבר עם עוד מישהו אז הוא ניסה להיראות כאילו הוא לא שם לב אליו, מה שלא הצליח במיוחד.

"מה השם שלך?" שאל האיש ברוגע.

"מה זה אכפת לך?" ג'וני שאל בעצבנות. הוא הרגיש כאילו הוא עומד מעוך את הכדור.

"אני כירון, מנהל הפעילויות של המנה," אמר האיש.

"אה, הילדה הזאת דיברה עלייך," אמר ג'וני בחוסר התלהבות. "עכשיו אני יכול ללכת הביתה סוף סוף?"

"זה מאוד תלוי," אמר כירון.

"תלוי במה?"

"מי ההורים שלך, או אם יש לך לאן ללכת."

"באמת שאלות טובות," רטן ג'וני.

"איך הגעת לפה?" כירון ניסה לשאול.

"אישה מוזרה הובילה אותי לפה. ראיתי אותה בחלומות שלי אבל אני לא באמת יודע מי זאת." הוא ענה בקול מריר.

"מה דעתך על סיור במחנה? אני אקרא למישהו שיעשה לך סיור." אמר כירון ויצא החוצה. כנראה הבין שהוא לא יצליח לדבר איתו בזמן הקרוב.

לאחר זמן קצר, אמה נכנסה שוב לחדר בזמן שיא מזמזמת שיר. ג'וני החל לחשוד שהיא מלחינה שירים בעצמה כי הוא לא זיהה שום שיר שזימזמה.

"בוא! אנחנו הולכים לעשות סיור. כן סיורים זה דבר כיף, להכיר את המחנה." היא אמרה חלקית לעצמה.

"פשוט תגמרי עם זה מהר," מלמל ג'וני ויצא אחריה החוצה. כשיצא החוצה הוא הרגיש שוב פעם את כל העצים שמסביבו. היה נראה שהעצים משפרים את מצב הרוח שלו.

"בוא נראה... נתחיל בביתנים!" אמרה אמה ורצה אל עבר ריבוע ביתנים. במרכזו הייתה אח בוערת וילדה קטנה ששמרה על האש שתבער. היו שם לפחות עשרים ביתנים, אם לא יותר. אמה הסבירה לג'וני שיש ביתן לכל אל, ובכל בית ישנים הילדים של אותו האל.

"וכאן אתה תישן, עד שיכירו בך," היא הצביע אל עבר ביתן עץ. היא אמרה שזה הביתן של הרמס, נכון? ג'וני לא הצליח לקלוט מהמהירות שבה היא דיברה.

"טוב, בטח יכירו בך במדורה, אז לא תצטרך לישון שם." היא הסתכלה על השמיים, שכבר הספיקו להחשיך קצת. "נשראה שאין לנו זמן להמשיך את הסיור! בפעם הבאה תבוא יותר מוקדם. עכשיו ארוחת ערב, בוא!" היא גררה אותו משם בהתלהבות.

הפרק הקודם		הפרק הבא