מורדים

פיטר פייתון

"אתם זזים, היא מתה." אני מחייך אל הפרצופים הנדהמים של אנשי המחתרת. זה מצחיק, כי הם היו כל כך בטוחים בעצמם עד שנתנו לי לראות את פניהם של כולם. מה שמצמצם להם מאוד את המרגלים שאפשר לשלוח, כי אני אוכל לזהות אותם. טיפשי.

הם יודעים שלא יהיה לי אכפת להרוג אותה בו במקום, ונראה שהיא המנהיגה, אז נראה שהיא באמת חשובה להם. אבל מצד שני, היא יודעת שאני צריך אותה. אני צריך שיוצאיו אותי מכאן. והיא יודעת שזה אומר שלהרוג אותה עכשיו לא יעזור לי, אלא יגרום לי להיכלא שוב.

בזווית העין ראיתי שהיא מחייכת, "יפה, בהחלט מרשים פיטר פייתון." אני מזעיף את פני. "פשוט תעשה את זה, הרי כולנו יודעים שאין לך בעיה להרוג, כולנו יודעים שאין לך בעיה לרצוח. הרי אני רק עוד אחת שעומדת בדרכך, רק עוד אחת שלא שותקת ולא משתעבדת למלכות שלכם. אין לך בעיה לתקוע בי את הסכין זאת, זה לא מפחיד אותך. אז פשוט תעשה את זה."

היא עדין מחייכת, הבנתי את ההערות שלה על רצח, אני לא דביל גמור. ואז עולה רעיון במוחי, הוא לא טוב במיוחד, הוא לא מבטיח את היציע שלי מכאן אבל זה ניסיון.

חייכתי חיוך מזויף שנראה אמיתי להפליא, הרי כולנו יודעים לשחק, "את צודקת," אני מצמיד את הסכין חזק יותר לגרונה. "אין לי בעיה להרוג אותך. וגם אין לי בעיה להרוג אחד אחד את האנשים שלך.."

היא מהדקת שפתיים, הרי היא יודעת למה אני מסוגל, והיא יודעת שאני יכול להתמודד מול הרבה אנשים.

חייכתי, מרוצה בעליל מהפחד שהשרתי בעלוקות. "בסדר." היא אומרת לאחר כמה שניות. "תובילו אותו החוצה." הם מביטים בה באי אמון. "שמעתם אותה." אני מחייך, "תוציאו אותי מכאן."

~*~*~*~*~

-חמישה ימים לאחר מכן-

ריי

"עכשיו אתה מוכן לדבר?" אני שואלת בכעס, פיטר פייתון מביט בי בזעם ואומללות. "את לא תצליחי להוציא ממני כלום, אני אמות לפני שאדבר."

"לעזאזל איתך, אתה עקשן אה?" הבטתי בו, פניו היו חיוורים ועיניו שקועות וחסרות חיים, גופו היה כחוש וזה בלט מאוד בגלל שהוא היה בלי חולצה (הוא לא חטף מ'בי' רק בפנים..), מכנסיו היו חצי קרועים וכולו היה מלא בחבורות קשות.

ידיו היו קשורות בחוזקה לשני עמודים שהוצבו בשני צדדיו, הוא השפיל את ראשה ושערו צנח על מצחו. זה באמת חבל, הרי הוא היה בריא כל כך, וחזק כל כך, ויפה כל כך. פשוט בזבוז שזה מה שיצא ממנו, פשוט חבל שהוא גדל להיות חלאה. הוא יכל להיות כזה לוחם טוב..

אבל מה אם... רעיון מטורף עולה במוחי, רדי מזה, אין סיכוי.. זה טבוע בו עמוק מידי, הוא חונך לרצוח, אין מצב שבעולם.. אבל מה אם כן? מה אם יש מצב? אם זה אפשרי.. אני לא יכולה לפספס את ההזדמנות הזאת.

~*~*~*~*~

באותו הערב אני הולכת לאסיפה עם רעיון במוחי.

אחרי שכולם מתיישבים וסותמים אני מעלה את הרעיון. "אני רוצה להפוך את פיטר לי פייתון לאחד משלנו." אמרתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא