אליס פטרסון, בת זאוס

ביום שבת היה תפוס את הדגל, וברנדון ותאליה ניסו להסביר לי את החוקים ביחד עם הקשב והריכוז שלי שגיליתי שיש את זה כאן כמעט לכולם. "אהה," אמרתי לברנדון בהיסח דעת. דאגתי מזה שיפגעו בי במשחק. "את תרוצי איתי על העצים. זאת התכנית הקבועה שלנו, והמטרה של המשחק היא לאמן אותך לחיים בחוץ." אמר ברנדון והסתכל עליי בדאגה. "את מקשיבה בכלל?" הוא שאל אותי. חייכתי אליו והנהנתי. היינו ביער, מחכים לנשיפת קונכייה של כירון שתכריז על ההתחלה של המשחק. במהלך השבוע התאמנתי בכוחות שלי, וכבר ידעתי בשלב הזה לירות ברקים ולעוף קצת יותר טוב בזכות ברנדון. הקנטאור נשף בקונכייה. "גיבורים! אתם יודעים את הכללים. אסור לגרום למום. אסור לרמות. אסור להשתמש בעירפול, להתפלל לניקה שתגרום לכם לנצח, להציק לאורח שלנו, לנסות להטביע אנשים, להשתמש במסע צללים או להשתמש בכל צורה מוגזמת אפשרית בכוחות שלכם. המשחק מתחיל-" מר ד´ הופיע לידו בפוף וכל הסאטירים נעמדו בשורה לידו- "עכשיו!"  הוא ירה בחץ, ושמעתי ריצות רחוקות ומפלצות נוהמות. בלעתי רוק באימה. שמעתי שילדי פוסידון מזמנים מים, וראיתי חומת קרח מופיעה משום מקום. תאליה לידי קיללה ביוונית עתיקה. "הם חסמו את המעבר לדגל. חייבים לעוף," היא אמרה לי. הנהנתי ועפתי עם ברנדון לעצים ותאליה באה בעקבותינו. "קדימה. אני רואה את מלקולם על העץ שם," ברנדון לחש לנו והצביע קדימה. הסתכלתי בעיניים מצומצמות, וראיתי נער עם שיריון יווני על העץ שהיה הכי קרוב לדגל. התאפקתי מלהיאנח, ובמקום זה נשמתי נשימה עמוקה שנתנה לי אומץ הרבה יותר מהאנחה שכמעט הוצאתי. השיעור הראשון שלמדתי השבוע: אסור להיאנח. זה מביא לאלות הגורל חשק לעשות דווקא, ובמקום זה מומלץ לקחת נשימה עמוקה שנותנת אומץ. אז עשיתי את זה, וראיתי שזה נכון.עברנו מעץ לעץ, וניסיתי לשמור שהשיריון היווני שקיבלתי לא יישמט ממני. הרגשתי מגוכחת למדי. ראיתי את ילדי אפולו רצים מתחתיניו, ומישהי שבמקום לדבר עשתה תנועות משונות עם הידיים. מוזר.  עקבתי אחרי הקבוצה הזאת. לנערה שעשתה את התנועות בידיים היה עור חיוור, שיער חום מתולתל, נמשים ועיניים בשני צבעים. מצמצתי והתרכזתי במה שהיא עשתה- סימנה בפראות לאוסטין בן אפולו שיבוא לעזור לה עם מישהו שהיא נלחמה נגדו. צמצמתי עיניים שוב בניסיון לזהות את החצויי- בן ניקה. כמובן. נשמתי נשימה נרעדת. ברנדון עף לידי וכיוון אליו משב רוח גדול. הוא התחמק ממנו, ואני ניסיתי לזמן ברק ללא הצלחה. בן ניקה הרים מבט למעלה לעצים, ראה אותנו וגיחך. הילדה שדיברה בשפת הסימנים הרימה מבט למעלה גם, וחייכה אליי. החזרתי לה מבט ללא הבעה. "אתם תפסידו!" צעקתי והיה רעם. יופי, עכשיו הוא נזכר לבוא. לא נראה שהילדה מבינה כי היא עשתה פרצוף מבולבל. אוסטין עשה לי פרצוף מלמטה וגרר אותה קדימה. בן ניקה מצמץ כאילו נזכר איפה הוא, וזינק בריצה בעקבותיהם. אני וברנדון עפנו גם אחריהם, אבל נתקלנו בחומה. "איי!" קראתי בכאב והתרסקתי לאדמת היער הרכה, לשמחתי. "תמשיכי בלעדינו!" ברנדון צעק לתאליה שהסתכלה עליי בדאגה. היא בלעה רוק. "אפשר להתחלף? אתה יותר טוב ממני בלעוף." היא מלמלה בתקווה. ברנדון הניד בראשו, והיא עשתה פרצוף והמריאה שוב. נאנקתי על האדמה ובן זאוס מיהר לנחות אליי.

שמענו צעדים לידינו וקפאנו. "זה רק ניקו," ברנדון לחש לי בהקלה. הנהנתי. "ואת חייבת אמברוסיה." הוא הוסיף והוציא אותה מהכיס שלו. אכלתי בתיאבון בריא, והיה לזה טעם של פשטידת גבינה - מה שאני תמיד אוכלת כשאני חולה. מיד הרגשתי טוב הרבה יותר, ואפילו נעמדתי על הרגליים. ברנדון חייך ועזר לי להתייצב כי עדיין כאב לי קצת בברך. כעבור שנייה שמענו שוב את הקונכייה, והחלפנו מבטים מופתעים. מי ניצח? ואז הסתכלנו על כירון וראינו את האורח הבן דוד של אנבת´- מגנוס, מחזיק את הדגל בגאווה ומחייך לעצמו, הטיליון שלו על הצוואר מחזיר את אור השמש. הסימנים המשונים שהיו עליו נצנצו וסינוורו אותי. ברנדון נשך שפתיים. "בואי," הוא אמר לי ביובש וחזרנו למחנה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא