הלילה ההוא

היי, אני יודעת שלקח לי הרבה זמן להמשיך, הייתי דיי במחסום כתיבה ואני מקווה שלא יקח לי הרבה זמן להעלות לכן עוד פרק, לא הספקתי להעלות פרקים כי הייתי בתקופת מבחנים וזה היה ככ מייאש! :(

אני מקווה שתאהבו את הפרק ותמשיכו להגיב, כי התגובות רק גורמות לי להעלות את הפרק יותר מהר, כי יודעים שיש מישהו שאוהב אותו :)

--

-יום לפני, נ.מ דראקו-

"מטומטם!" דפקתי על ארון הנעליים שבביתי. "מטומטם, מטומטם, מטומטם!" צעקתי על עצמי שוב ושוב. "למה" דפיקה. "אני" דפיקה "חייב" דפיקה. "להיות" דפיקה. "כזה" דפיקה. "מגעיל" דפיקה "אליה" דפיקה . "כל" דפיקה "הזמן?". דפיקה. המשכתי לבעוט בארון עוד ועוד, עד שהתייאשתי והתיישבתי על הרצפה.  'למה אני תמיד חייב להרוס הכל?' חשבתי באומללות. 'זאת הייתה יכולה להיות התחלה להתנצלות, אבל הייתי חייב להרוס גם את זה. כמו שאני הורס הכל' עצמתי את עיניי ביאוש.        

-----

"היי, בלייז!" פתחתי את הדלת לחבריי ועל הדרך נתתי כיף לבלייז. "מה קורה גויל?" סגרתי את הדלת אחריהם והתיישבתי על הספה שבסלון ביתי. אחרי שהתאוששתי בבוקר, קראתי לבלייז וגויל לבוא אליי הביתה , רציתי להתייעץ איתם. "אז, משהו מיוחד, או שסתם התגעגעת אלינו?" שאל בלייז בשעשוע. "תראו, אני צריך להתייעץ איתכם בנוגע למשהו" אמרתי ולא חיכיתי לתשובתם. "זה קשור להרמיוני. שניהם החליפו מבטים והסתכלו עליי בהתעניינות. "הרמיוני? הרמיוני הבוצדמית?" שאל גויל במבט של גועל על פנייו, והרגשתי איך אני מאדים מכעס. "אל תקרא לה ככה." נרגעתי והשבתי לו. "מה קרה דראקו, שינית את דעתך? פתאום אכפת לך ממנה?" שאל בזלזול, אך התעלמתי והמשכתי בדבריי. "נפגשנו, איכשהו" לא פירטתי איך. זה עניין פרטי של הרמיוני.  "ויכול להיות שקצת.. הרגשתי משהו" הם הסתכלו אחד על השני במבט מבולבל. "אליה, כאילו" מבטיהם קפאו. "הכל בסדר..?" שאלתי בחשש. "דראקו, אתה זוכר על מי אנחנו מדברים?" שאל בלייז. "הרמיוני גריינג'ר. הבוצדמית עם השיניים העקומות?" הרגשתי את פניי מאדימים ומאדימים.  "אבא שלך לא יאהב את זה" גויל הוסיף, אך כבר לא יכולתי יותר. "אבא שלי באזקבאן!" הרמתי עליו את הקול.  "וגם אם הוא לא היה שם. לא אכפת לי מה הוא אומר. אין לו שום זכות דיבור" שניהם היססו בחשש.  "תגיד," לבסוף שבר גויל את השתיקה והסתכל על בלייז במבט מוזר. "איך נפגשתם?" "זה לא עניינכם" מיד עניתי והם נראו מעט חוששים. חשבתי לאחר כמה דקות של שתיקה, והתחלתי לספר להם קצת ממה שקרה . השמטתי את רוב הסיפור, וציינתי רק את החלק שבו עזתי לה במשהו. ''...חשבתי שרק עזרתי לה וגמרנו, לא ידעתי שבעצם.. זה רק התחיל'' . שניהם שתקו. "תגיד," התחיל בלייז ולטש בגויל מבט. "אולי נלך לשתות ביחד משהו בקלחת הרותחת? לזכר הימים הטובים" שתקתי שנייה ואז הנהנתי.  סיכמנו שניפגש בקלחת הרותחת כעשר דקות לאחר מכן. הם הלכו ובינתיים נכנסתי להתרענן במקלחת. בזמן שהמים החמים שטפו את גופי  , חשבתי על גויל ובלייז. הם היו כל כך....מוזרים. לא דמו לעצמם. יכול להיות שהם מסתירים ממני משהו?. יצאתי מהמקלחת והתלבשתי בג'ינס בהיר וטי שרט, מסלק את המחשבות שהתרוצצו במוחי, הכנסתי את שרביטי לכיסי, והתעתקתי לפונדק הקלחת הרותחת.

 "היי דראקו, לפה!" צעק לי גויל מהקצה השני של הפונדק.  הלכתי לעברם של גויל ובלייז, והתיישבתי על הבר.   "אני אשלם" אמרתי לבלייז וגויל ."שלוש כוסות וויסקי אש" אמרתי לברמן בעודי מושיט לו  אונייה. בזמן שהמלצר הכין לנו את שלושת הכוסות הסתובבתי אל פניהם של גויל ובלייז. "אז," התחיל בלייז. "מה הסיפור?" . הבטתי לכיוון השירותים. לכיוון המקום שבגללו אני כאן. המקום שבגללו הפכתי להיות דראקו רכרוכי וטיפ- לא. המקום שבו הפכתי להיות חזק.  "זוכרים את מה שסיפרתי לכם על הרמיוני?" התחלתי. גויל ובלייז הביטו אחד על השני. "אז מה שקרה, זה ש-" "שלוש כוסות וויסקי אש לאדון מאלפוי" צעק הברמן וקטע את דבריי. "אני אלך לקחת" אמרתי וקמתי ממקומי. בעודי צועד אל הברמן, חשבתי האם לספר על כך לגויל ובלייז. זה לא עיניינם. זה ברור, אבל אולי הם יוכלו לעזור להרמיוני? או לפחות לי? . הם מתנהגים מוזר בזמן האחרון, ובכל זאת. הם חברים שלי. או לפחות ככה נדמה לי? חזרתי אליהם עם המשקאות בידי, והמשכתי לחשוב האם לספר להם או לא. הנחתי את המשקאות והתיישבתי על יד הבר, כשגויל התחיל לדבר. "אז," אמר ושתה שלוק גדול מהמשקה. "מה איתה?" אמר והביט בגויל. "עם הרמיוני." המשיך. הרגשתי פתאום שזה לא בטוח לספר להם,  שאני בכלל לא רוצה לספר להם. "תגיד בלייז מה עם אבא שלך?" שאלתי, מנסה להעביר נושא. "מאיפה הבאת את זה דראקו? אבא שלי בסדר גמור, ועכשיו אפשר בבקשה לחזור לנושא?" . הבטתי בשירותים שוב.  הרמיוני תכעס עליי אם אספר את זה לשני חבריי הטובים? יכול להיות שהיא תכעס עליי כל כך, שהיא בחיים לא תדבר איתי שוב? טוב, זה לא כל כך שונה מהמצב הרגיל מאז שהתנהגתי אליה לא יפה. "הכל בסדר איתך  מאלפוי?" קטע גויל את מחשבותיי.  "כן," אמרתי והסטתי את מבטי מהשירותים. הם צריכים לדעת על זה. למי עוד אוכל לספר על זה? לפרוק את הכל? למרות שאם מישהו רוצה לפרוק את שעל ליבו, אני לא חושב שבלייז וגויל זה המקום. אבל הם החברים הכי טובים שלי. היחידים שלי. חשבתי לכמה שניות, והתחלתי לספר.    

   "זה קרה לפני יומיים" .     

אני ממש אשמח אם תכתבו לי אם אהבתם/ לא אהבתם את הפרק, ומקווה שעד שבוע הבא אני אספיק להעלות עוד פרק :) 

הפרק הקודם		הפרק הבא