בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

קראתם את שם הפרק? אם כן, אתם וודאי אומרים: למה עוד לא? מה קרה? אז תנחשו לאן הם עפו מהים התיכון... כמובן! לגבול פלשת! איפה זה? אני כבר לא מגלה...

נקודת מבט של ליאו

יש! ברוך שפטרנו מהפרסי הזה! (הערת הפרסי: הי, לא יפה!) זה היה בצחוק, רק רציתי להגיד שהיה לך המון פעמים נקודת מבט.

בכל מקרה, אני חשבתי שהלך עלינו לגמרי כי אנחנו מתעופפים במהירות עצומה, ואז נרגעתי כי אנחנו בספינה אז היא תיפגע ואנחנו לא.

אחרי זה קלטתי שיכול להיות שאנחנו ניפול הפוך, ואז לא יעזור זה שאנחנו בספינה כי אנחנו נתרסק.

אחר כך קלטתי שאנחנו יכולים להיכנס לתוך התאים, ואז גם אם ניפול הפוך לא יקרה לנו שום דבר כי נהיה באמצע.

בדיוק כשרציתי להיכנס לאחד התאים הספינה נעצרה באוויר ואז טבעה בחזרה, אבל אנחנו המשכנו לעוף בלעדיה.

חשבתי שהפעם באמת הלך עלינו כי אין לנו ספינה שתציל אותנו משום כיוון, ולכן אנחנו נתרסק ונמות על בטוח.

אחר כך חשבתי שבעצם פרסי יכול לגרום לנו ליפול על המים, וככה אנחנו ננצל מההתרסקות האדירה הקרובה לבוא.

אחר כך חשבתי על זה שבעצם אם נופלים אפילו מגובה 20 מטר על מים – מתרסקים, וקל וחומר שבמאה, ולכן אנחנו נמות בטוח.

בסופו של דבר,פרסי הרים את המים עד אלינו והנחית אותנו באופן רגוע, ולכן לא מתנו. זה היה מאד מוזר.

הי, לא יפה לצחוק עליי! באמת לא היה הגיוני שנשרוד, בעיקר כי הכותב שונא אותנו. (הערת הכותב: אני לא)(הערת הכותב: ואני כן).

"תודה, פרסי." אמרתי. "חשבתי שנמות על בטוח, ואתה הצלת אותנו מחסדיו המרושעים של הכותב."

"חסד מרושע? מה זה?" שאל פרסי. "וחוץ מזה, אחד מהכותבים כן אוהב אותנו." (אני לא שניים, פשוט יש לי פיצול אישיות!)

"בואו נמשיך הלאה," אמרה סרינה. "אני לא אוהבת להיות יותר מדי זמן באותו מקום, זה מגביל לי את החופש."

"יש לך הגדרה מאד מעניינת ל'יותר מדי זמן'" אמר ליאו2. "היינו כאן כולה שלוש שניות."

"אם כבר מדברים, לך יש הגדרה מאד מעניינת ל'שלוש שניות'" אמר ג'ינקס. "לקח לנו לפחות דקה להירגע מכל הבלאגן שהיה כאן."

הי, הי, רגע, תירגעו, אז מה שדילגתי על דקה שלמה? זה היה לא מעניין. אתם רוצים שאני אספר את כל הפרטים הלא מעניינים? בבקשה!

עמדנו על חוף ים חולי שהיו עליו שלוש אצות מתות ואחת חיה, הייתה סוכת מציל גבוהה עם גדר מסביב אבל היה פתח לבפנים, היו גם מקלחות חיצוניות ומקלחות פנימיות שהיו על משטח אבן רחוק מהחוף (יחסית), לא היה אף אחד בים באותו יום, הייתה חנות ארטיקים שהייתה סגורה (חנות ארטיקים סגורה! אוי לנו ולנפשנו!), מקום עם שמשיות, רשת לכדורעף ומתקני ספורט. היה שם שלט שהיה כתוב בו בשתי שפות והשניה הייתה אנגלית: לא לשחות בלי מציל. הסתכלתי לסוכת המציל ולא ראיתי שם אף אחד, אז הלכתי לשחות עם פרסי. כמובן שאם היה מציל לא הייתי שוחה, אבל כיף לעבור על הכללים.

שחינו קצת ויצאנו, ופרסי ייבש אותי. תודה שאמרתם לי להגיד כל פרט, זה גרם לי לשים לב לשלט הזה. באמת זה היה נחמד.

"הי, חברה, מה זה?" שאל אריק והצביע על השלט. "מה זאת השפה הזאת? במצריים אמור להיות את השפה הערבית, אבל היא נראית אחרת לגמרי!"

רון מלמל לחש כלשהו, והשלט השתנה. איפה שהיה כתוב בשפה משונה היה כתוב באנגלית, והיה כתוב בקטן: תרגום מעברית. רון שינה את זה בחזרה.

"עברית?" שאל ליאו2. "מה זה אומר, שאנחנו בעבריה? איפה זה? באוסטרליה?"

"לא, עברית זאת השפה שבישראל." אמר איידן. "אם כי באמת מעולם לא הבנתי את ההיגיון של זה... אבל בכל מקרה, זה באסיה. אנחנו די קרובים."

"אה." אמר ליאו2 , לאות שהוא גם לא הבין מה ההיגיון וגם למה אנחנו קרובים אם אנחנו באסיה ומצריים באפריקה. דרך אגב, גם אני.

"רגע, זה לא שיש כל מיני דברים שצריך לעשות בישראל?" שאלה סרינה. "אם כבר אנחנו כאן בואו נעשה את מה שצריך!"

"מה צריך להביא כבר מכאן?" שאל פרסי. "זו מדינה פיצפונת!"

"אני אגיד לך מה צריך להביא," אמרה אנבת'. "אבן צור בלתי נראית מיפו העתיקה, פרש מיער הכרמל והמצאה ישראלית. קצת, נכון?"

"בהתחשב בזה שזו מדינה כל כך קטנה?" שאל פרסי. "לא, זה לא קצת. ובהתחשב בזה שכבר מפרק 37 היינו אמורים להיות במצריים, ועכשיו כבר פרק 40."

"כן, ונראה לי שיהיה די מסובך להשיג אותם." אמרה בתאני. "אבן צור בלתי נראית בתוך עיר שלמה? פרש אחד בתוך יער שלם? זה לא ספציפי בכלל!"

"כן, רק בשביל למצוא את הפרש שביער יקח שבע פרקים," אמרה הרמיוני. "ולמצוא אבן בלתי נראית בתוך עיר שלמה? אולי שלוש עשרה במקרה הטוב."

"כן, וזה עוד בלי לדבר על הדרך." אמר הארי. "בכל ארץ ישראל לא דווח מעולם על אף קוסם, התפרצות קסם בלתי נשלטת או שרביט כלשהו. זה אומר שאין לנו דרכי מעבר קסומות, ובישראל אי אפשר להתעתק, וזה עוד מוסיף לנו עוד לפחות שלושים פרקים לדרך. זה אומר שנגיע כבר לפרק 90 ולא נגיע למצריים."

"כן, הכותב שלנו ממש לא החלטי." אמרה סרינה. "אולי זה קשור לזה שיש לו פיצול אישיות כל כך קשה."

"כן, בטח אחד מהם רוצה להרוג את כולנו ולהפוך את רינג למאושר, והשני רוצה להשאיר את כולנו בחיים." אמר איידן. "בגלל כל ההתווכחויות שלו עם עצמו הוא לא מגיע לשום החלטה באופן החלטי. יש סיכוי שנגיע למצריים תוך חמישה פרקים אחרי שעשינו את כל המשימות בארץ ישראל, אבל את זה הכותב כתב דרכי."

"טוב, אבל הוא בסך הכל אדם טוב." אמרה סרינה. 

"הוא מזוויע." אמרתי עם ליאו2. איזה כיף שיש עוד מישהו כמוני. (הערת הכותב: אני לא מזוויע, אני ממש אוהב אתכם ולא רוצה שתיפגעו בכלל!) (הערת הכותב: לא נכון, אני לא סובל אתכם ואני מזוויע בשבילכם ואני מתכנן לכם עוד חוויות כמו בספינה) (הערת הכותב: אל תאמינו לו, הוא פשוט בלתי נסבל ומעצבן) (הערת הכותב: אתה בלתי נסבל ומעצבן, אתה לא נותן לי להרוג אותם!) (הערת הכותב+הערת הכותב: בוא נמשיך לכתוב) (הערת הכותב+הערת הכותב: אם אתה אמרת להמשיך אני לא ממשיך)

(אז הנה, הפסקנו.) (הי, לא רוצה להפסיק, אתה רצית!) (תתעלמו ממנו. אוף, אני כל כך מעצבן.) (נכון, אתה ממש מעצבן, לא נותן להרוג!) (התכוונתי שאתה ממש מעצבן, אבל שנינו אותו אחד.) (אני לא אתה! אתה לא הורג!) (אבל שנינו אותו אדם.) (אבל אני האנחנו האמיתי!) (ואם אתה צודק אז אמרתי שאתה ממש מעצבן.) (אוף, בא לי להרוג.)( כן, לא מפתיע.) (לא, אני רוצה להרוג את עצמי וככה אתה תמות.) (לאאא! מה יהיה עם הקוראים?) (צודק, נהרוג גם אותם.)

הפרק הקודם		הפרק הבא