בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

עוד פרק! חשבתם שהפסקתי? טעיתם! אני פשוט חשבתי באיזו דרך מוצא להשתמש, ובסוף בחרתי בזו שתוזכר הפרק. רוצים לראות? תקראו!

נקודת מבט של הר מיוני

היי, כותב! למה עשית רווח? (הערת הכותב: צודקת, טעות.) 

נקודת מבט של הרמיוני

נו באמת! היית יכול פשוט למחוק את הרווח! (הערת הכותב: אה, נכון.)

טוב, אז בקיצור יצאנו מחוף הים הזה, והתחלנו ללכת עד שראינו את החבורה ההיא מליד המערה של הדרקון. רציתי לקרוא להם ולנסות להבין מה קורה, אבל אז אחד מהם אמר "ויסעו מבת ים, ויחנו ביפו." והם נעלמו.

"אוקיי, נראה לי שגם אנחנו צריכים לעשות את זה." אמרתי. "אולי זה קסם ישראלי או משהו, וזה מה שמסביר למה אין שום קוסמים שידוע עליהם בישראל."

"אבל לא היה להם שרביט!"התלונן רון. "למה אנחנו צריכים להשתמש בשרביט והם לא? איך מותר לילדים כאלה קטנים להתעתק? והם אפילו לא היו צריכים לעשות תנועה!"

"אולי הם לא קוסמים, אלא משהו דומה." אמר הארי. "אם כי אני לא מצליח להעלות בדעתי למה שיהיו להם כאלה כוחות..."

"מה זה משנה?" שאל פרסי. "פשוט תנסו את זה, אולי זה מאפשר התעתקות במקום שאי אפשר להתעתק בו. תנסו, מה כבר יקרה?"

"אני אגיד לך בדיוק מה כבר יקרה." אמר רון, אבל פרסי קטע אותו.

"אני מעדיף שהארי או הרמיוני יסבירו."

"למה? אתה חושב שאני טיפש? זה לא יפה!" אמר רון בכעס. "סתם עושים אפליות למי שלא טוב בבית הספר. זו חוצפה!"

"אני לא חושב שאתה טיפש!" אמר פרסי. "אני בעצמי לא טוב בבית הספר בכלום חוץ מביולוגיה ימית. פשוט אני מאמין שאיכשהו נגיע למוות של כולם וחורבן העולם!"

"הי, זה לא יקרה!" אמר רון. "תן לי לבדוק... ישאר אדם אחד על פני כדור הארץ! וחוץ מזה, זה גם אומר עליי שאני טיפש."

"נו, מה שרק מוכיח את דעתי. אבל ברור שאני לא חושב שאתה טיפש! לא אחרי משחק השחמט הגאוני שלך עם הדרקון."

"נכון." אמרה אנבת'. "זה היה כל כך גאוני שאני חייבת ללמוד ממך איך משחקים שחמט למרות שאני הכי טובה במחנה! אל תחשוב שחושבים שאתה טיפש."

"טוב, חבר'ה," אמרה סרינה. "נראה לי שכדאי שנזוז, או לפחות ננסה, אלא אם כן אתם חושבים שההשלכות של זה באמת יהיו גדולות מאד."

"למען האמת, מה שרון אמר עודד אותי."  אמר ג'ינקס. "אם בגלל מתקפת גיחוכים כל העולם ייחרב וכאן לא כולו, סימן שהדבר יותר בטוח ממתקפת גיחוכים."

"אתה רציני? זה נורא מסוכן!" התפרץ רון. "כל מה שאמרתי לפני זה היה ממש הגיוני, כי מי לא יתאבד כשסנייפ אחראי עליו?"

"בואו נעשה חווית אופטימיות!" קרא ליאו2. "נעבור על שרשרת האירועים, ונסביר למה בכל אחד מהמקרים יכול לקרות משהו אחר. מה היא הייתה?"

"היינו ממשיכים לגחך ללא הפסקה, ואז היינו מתים מעצבנות, ואז דמבלדור היה מת מצער, ואז כל סגל המורים היה מתאבד חוץ מסנייפ, ואז כל התלמידים היו מתאבדים כי סנייפ הוא היחיד שאחראי עליהם, ואז כל ההורים היו מתים מצער/מתאבדים/יורדים לחיי פשע, ואז כל מאות אלה שקשורים אל המתים ימותו מצער, וכל אלה שהתדרדרו לחיי פשע היו מתחילים גל רציחות, ואז כל המדינה הייתה מצטרפת אליהם מפחד, ואז הם היו עוברים למדינה אחרת והורגים את כל מי שלא יצטרף אליהם, וככה הם היו עוברים בכל העולם עד שכל העולם היו פושעים או מתים, ואז כל חבורת הפושעים שלא יהיה להם במי לפגוע יתחילו להרוג אחד את השני, ואז היה נשאר רק האחד החזק או החכם ביותר בעולם, ואז הוא היה מחליט להשתלט על החיות כי אין לו בני אדם, ואז הוא היה נלחם בהם בהמוניהם וכמעט משמיד את כל החיות, ואז כל החיות היו מתאחדות נגדו והורגות אותו, ואז כל החיות הטורפות היו טורפות את אוכלות העשב, ואז בגלל שלא ישארו אוכלי עשב אלא רק טורפים הם יתחילו לאכול אחד את השני וגם את הדגים, ואז תישאר רק חיה אחת, ואז היא תמות מרעב כי לא יהיה לה מה לאכול, וככה כל העולם היה נחרב."

"טוב, אני ראשון!" אמר הארי. "יש סיכוי שהיינו מפסיקים לגחך כי אחד מאיתנו היה מקבל מכה מסלע."

"עכשיו אני!" קראתי. "רוב הסיכויים שלא היינו מתים מצער, אלא רק מתחרפנים לכל החיים עד שנחזור אל מאדאם פומפרי שתטפל בזה."

"כן, גם דמבלדור לא היה בטוח מת." אמר פרסי. "היו המון סיכויים שהוא יתאבל, אבל לא ימות מצער! זה מוגזם!"

"וגם אם דמבלדור היה מת זה לאו דווקא היה ממשיך." אמרה אנבת'. "רוב הסיכויים שהמורים לא יתאבדו, וככה הכל יסתדר!"

"יכול היה להיות שגם זה וגם זה לא יקרה." אמר ליאו. "יכול להיות שגם סנייפ היה מתאבד, וככה הכל היה מסתדר על הצד הטוב ביותר!"

"גם יכול להיות שהתלמידים לא היו מתאבדים, אלא בורחים מבית הספר." אמר אריק. "זה למעשה יותר הגיוני בהרבה."

"וגם אמרנו שמוות מצער זה לא הגיוני כל כך." אמרה בתאני. "וגם להתאבד או לרדת לחיי פשע בגלל ילד אחד זה מוגזם."

"יכול להיות שאם הם ירדו לחיי פשע הם לא יתחילו גל רציחות," אמר איידן. "ואם כן, מישהו יעצור אתם."

"רוב הסיכויים שלא יצטרפו אליהם, אלא ילחמו בהם." אמר ליאו2. "זה מופרך שכולם יצטרפו."

"הסיכויים שהם יעברו למדינה אחרת די קלושים," אמרה סרינה. "אבל גם אם כן הם לא ינצחו, כי רובם נהרגו קודם."

"רוב הסיכויים שכל אלה שהפכו לפושעים בכורח ימרדו." אמר ג'ינקס. "כי הרי הם הרוב, אז זה יפסק כאן."

"ואם הם יהיו חבורת פושעים מלוכדים, הם לא ילחמו אחד בשני אלא יקימו מעצמה גדולה." אמר הארי. "למה להם להילחם?"

"גם אם יהיו מלחמות פנימיות הם יהיו בקבוצות," אמרתי. "ולכן בסוף תישאר קבוצה שתקים מעצמה גדולה."

"רוב הסיכויים זה שהוא לא ילחם בחיות כי הן לא מאיימות על שילטונו." אמר פרסי. "זה פשוט נשמע הגיוני יותר."

"איך בדיוק כל החיות יתאגדו?" שאלה אנבת'. "אם מגיעים לשלב הזה הוא כבר יביס את כל החיות וזהו!"

"יש יותר חיות אוכלות עשב בהרבה." אמר ליאו. "הטורפים לא יאכלו את כל החיות אוכלות העשב."

"איך בדיוק הם יאכלו את הדגים?" שאל איידן. "מה ההיגיון? הם לא מגיעים אליהם!"

"חיה אחת? בכל העולם?" שאל ליאו2. "הן לא יתפזרו בכלל או מה?"

"למה שהיא לא תסתגל לאכילת עשב ותהפוך לאוכלת כל?" שאל אריק שאלה רטורית. "זה הדבר ההגיוני ביותר בחלק הזה של התרחיש."

"גם אם כל החיות ימותו העולם לא ייחרב." אמרה בתאני בחוכמה. "הרי בהתחלה לא היו שום חיות, ועדיין העולם נוצר! זהו, סיימנו, הכל יהיה בסדר!"

"אז יש סיכוי שנשתמש בכישוף הזה?" שאל איידן. "אין לי שום כוח ללכת המון."

"נראה לי שצריך להגיד: 'ויסעו מ-איפה שאתה ויחנו ב-איפה שאתה רוצה'." אמר איידן. "בואו ננסה את זה!"

הרמתי את השרביט. "ויסעו מבת ים ויחנו ביפו!" קראתי, ומתוך השרביט שלי יצא עשן כחול-ורוד-צהוב מוזר בריח נייר טואלט, והעשן עטף אותנו.

כשהעשן התפזר היינו במקום אחר. "די ברור שאצלם זה יצא יותר טוב, אבל עדיין." אמר ליאו, סותם את אפו. "אני שונא נייר טואלט."

שלום! מה נשמע? אהבתם את זה שיש פרק? יופי לכם? אתם רוצים לשאולו אם יש לי בעיה של שאילת יתר? למה? מה ההיגיון? למה לכם? מניין השטות? האם תעזבו את זה? למה שיהיה לי? מה? אני? שואל הרבה? מתי? עכשיו? מה פתאום? אתם יכולים לעזוב אותי? דיייי? אופס? מה? קורה? פה?

הפרק הקודם		הפרק הבא