בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

אז באופן מפתיע אני כותב כאן עוד פעם! כן, כן, עוד לא תיקנו לי את המחשב, אבל מסתבר שיש דרכים להתחמק מאמא שלי כדי שהיא לא תרתום אותי בכל הכוח לעזרה. אח שלי לא הצליח, אז אני משתמש בשלו (שוב). דרך אגב, עדיין אין לי מושג מה זה היה הקטע הזה עם 'הכותב האמיתי'. (חשבת על זה שאולי זה בגלל שהוא לא קיים ואתה סתם  מאמין לכל דבר עד כדי כך שאם היית דוב היו קוראים לך פתי בר?) חה! גדול! דוב פתי זה פתי בר כי בר זה דוב באנגלית! תחזיק אותי, אני הולך להתגלגל על הרצפה מרוב צחוק! חהחהחה! (שמישהו יסביר לי למה הוא צוחק על עצמו, וגם שיגרש אותו מכאן).

נקודת מבט של ג'ינקס

מה עושים כשפרש מפלצת מסתער עליך? כמובן! תוקפים בשמחה! רגע, מי אמר שם שבורחים? מה ההיגיון? זה לא כיף!

אז קודם כל הקפתי אותנו בקסם משמר, בעזרת כוחו של היער. גם זה היה כיף, כי כשהוא ניסה להתקיף הוא נתקע במשמר שלי וכל מה שהיה על הסוס נפל. היה שם הרבה יותר ממה שחשבנו.

חוץ מהחרבות, שהיו בידיים שלו, היו גם רגליים מזויפות, וראש סוס מזויף. למעשה התברר שהפרש הזה בכלל לא פרש, אלא חלק מיצור שיש לו גוף סוס, ממרכז גוף הסוס צומח אדם, אבל רק מהמותניים, ומסתבר שבכלל הראש שלו לא ראש סוס, אלא ראש כריש. לא משמח במיוחד.

עכשיו, כשהחיה לא הייתה מוגבלת על ידי תחפושות משונות, היא תקפה בכל הכוח. אמנם המשמר שוב עצר אותה, אבל הוא נחלש.

שאבתי את כל הכוח שיכולתי להכיל בלי להתפוצץ, והכנסתי אותו למשמר. כמובן שבגלל שמשמר לא צריך כל כך הרבה כוח יכולתי להוסיף תוספות, אז גרמתי למשמר להיות בצורת חודים.

המפלץ הסתער שוב, מעודד מזה שהוא החליש את המשמר ובלי לדעת שחיזקתי אותו. ברגע שהוא התקרב יותר מדי הוא השתפד על החודים שחל המשמר ונפצע קשות.

הייתם מצפים שהוא יתייאש ויברח, אם בכלל יש לו כוח. נכון? אז לא. הוא התחיל לנגוס את המשמר עם ראש הכריש שלו, תוך ניסיון שיסוף של המשמר שלי. המשמר עדיין עמד יציב, אבל הייתה לי הרגשה שזה לא יחזיק זמן רב. למפלץ הזה היה כוח שלא הכרתי, מעולם אף אחד לא החליש את המשמר שלי בהתקפה אחת או שתיים. החילשו את המשמר שלי רק פעם אחת, כשהכוח של היער נעלם, וצבא שלם שחק אותו בחרבותיו. אבל מה? גם אז הוא לא קרס!

החלטתי שכדאי להתקיף אותו, כי אם אני רק אתגונן זה לא ייגמר לעולם. שאבתי כמה שיותר כוח והתקפתי. שילחתי לעברו כישוף בוץ טובעני, אגם ג'לי ורוד, קרפדות ודגים נושכים, כיווץ, אש, הרחפה ושלל דברים אחרים וססגוניים.

על הבוץ הטובעני הוא התגבר למרות שממש תפסתי אותו עם הבוץ ושאבתי אותו מטר מתחת לאדמה, הוא התגבר עוד יותר בקלות על הג'לי הורוד, אכל את כל הקרפדות והדגים הנושכים, התכווץ וחזר לגודלו המקורי, בנתיים פרסי כבר הצליח להביא הררי מים כדי להטביע אותו אבל לא קרה לו כלום, אריק התרכז ופוצץ אותו אבל הוא חזר להיות שלם, איידן ניסה להרחיף לו את החרבות אבל זה לא הזיז לו וסרינה ניסתה להתקיף אותו בצורת הפנתר שלה וגילתה שגם היא לא יכולה לעבור דרך המשמר כי עדיין לא תיכנתתי אותו. רק בייאוש של הרגע האחרון השתמשתי בהרחפה, אבל זה הוכיח את עצמו.

ברגע שהתחלתי להרחיף אותו הוא פלט צעקה של פחד שהייתה קצת נשמעת כמו צהלת סוס, ובעט לכל עבר בניסיוון להשתחרר.

"הצילו! איה! אווה! עזוב אותי!" צעק פה הכריש. "אני לא יכול להיות בגובה! אני יכול ליפול ולמות! זה מפחיד! זה מסוכן!" אבל למרות שהוא התחנן כל כך (לא) יפה, השארתי אותו באוויר. כעבור שניה הוא התעלף.

"עכשיו ג'ינקס, אתה יכול לפתוח כבר את הקסם הזה שחוסם אותנו?" שאלה סרינה. אה, נכון, המשמר! תיכנתתי את המשמר שייתן לנו לצאת, ופרסי מייד שלף את חרבו מתוך העט ושיסף את המפלץ.

לא בדיוק שיסף את המפלץ, אם לדייק, אלא שיסף דרך המפלץ. במקום שיקרה למפלץ דבר כלשהו יצאו שני פרשים, אחד שחור ואחד לבן, מתוך המפלץ.

"טוב, אז מסתבר שמצאנו את זה." אמר פרסי ההמום. "אני לא מבין למה זה לא עשה לו כלום, אבל בסדר." הוא לקח את הפרש הלבן, ובעט טיפה בשחור. השחור התמגנט ישר אל תוך המפלץ.

"טוב, קדימה. בואו נמשיך." אמרה הרמיוני. "ויסעו מיער הכרמל ויחנו במצריים!"

"אין אפשרות לצאת בדרך זו אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל," נשמע הקול ששמענו פעם שעברה שרצינו לעבור באופן ללא חוקי.

"לא הבנתי מה הבעיה." אמר הארי, ועשן ירוק אפף אותנו.

יש לי בדיוק 785425 שניות כפול אפס כדי להמשיך. להתראות!

הפרק הקודם		הפרק הבא