בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

עכשיו (נכון) שתיים (נכון) וחצי (נכון) בלילה (נכון), אבל (נכון) אני (נכון) יודע (נכון) שאין (נכון) לי (נכון) זמן (נכון) אחר (נכון) לכתוב. (נכון) איי, (נכון) מה (נכון) אני (נכון) אעשה, (נכון) העולם (נכון) רקבקב. (נכון) רקבקב (נכון) על (נכון) משקל מקלקל (נכון)שהוא (נכון) כמו(נכון) קלוקל, (נכון) שהמילה (נכון) הזו (נכון) נכתבה (נכון) בתורה (נכון) על (נכון) המן. (נכון) לא (נכון) המן (נכון) הרשע, (נכון) המן (נכון) היהודי! (נכון) ההוא (נכון) שיושב (נכון) בשער (נכון) המלך (נכון) ולא (נכון) כרע (נכון) ולא (נכון) השתחווה. (נכון) יופי (נכון).

נקודת מבט של פרסי

אוך, מה קרה לו? לכפיל שלך? (שיגעון (נכון) של (נכון) נכון (נכון). תמחקו (נכון) את (נכון) כל (נכון) הנכונים (נכון) אם (נכון) תרצו (נכון) להבין (נכון) נכון (נכון).) טוב, מעניין. ממתי? (היום בערב, עשיתי מתקפת נכון בנו"ד והוא נתקע על זה.) אוקיי, שיהיה לו בכיף. אני אתעלם, ואתה לא תכתוב הערות עד שזה יעבור לו.

"נו, מה נראה לכם שיקרה עכשיו?" שאלתי. "הרי פיספסנו אותם כבר, אנחנו אמורים להשתחרר!"

"יכול להיות שהעשן הזה חכם מאד." אמר ג'ינקס. "כמוני, רק פחות. זה יוצא פחות ממני, אבל השאלה היא מה זה מני. בכל מקרה, כנראה העשן לא רוצה שישר נגיע אליהם ונפגוש אותם, כי אז לא פיספסנו כלום!"

"טוב, הגיוני." אמרתי. "הרי העשן הזה לא סתם עשן, אלא עשן מכישוף לא ברור, ולכן הוא אמור להיות חכם כמעט כמו אנבת'. טוב, אני לא אגזים, אולי כמעט כמו... בקנדורף? לא יודע."

"אוקיי, הבנו, אז העשן אמור להית חכם." אמרה סרינה. "אני פשוט לא מבינה למה צריך למרוח את זה כל כך? זה בזבוז זמן!"

"בדיוק! בדיוק בגלל זה!" אמרתי. "הרי אין לנו מה לעשות פה חוץ מלחכות, נכון? אז בעצם כשאני מבזבז זמן אני גורם לכך שההמתנה תהיה נסבלת יותר!"

"אהה." אמר איידן, והיה ברור שהוא לא שם לב מה אמרנו. "כן, תמשיך לבזבז זמן. הי, למה אתה כל כך מופתע שהקשבתי?" טוב, מסתבר שהוא כן. אופסי!

"אוף, כמה זמן לוקח להם לעבור מספיק כדי שלא נתפוס אותם?" שאל אריק. "זה יותר מכמות הזמן שלקח לי לעבור את המרתפי של המלך פלוטו, וזה אומר הרבה!"

"הי תראו, העשן מתחיל להתפוגג!" אמר רון. "אולי עכשיו אפשר לעבור בו?" רון נכנס בכל הכוח בעשן ונפל אחורה. "תשתקו! לפחות אני אמיץ!" הוא אמר כשכולם צחקו.

"לא אומרים שאתה מגוחך, זו רק הסיטואציה." אמרה הרמיוני. "אתה מבין, יש דברים שבעצם מתייחסים לאדם מסוים ואף על פי כן הם לא מתייחסים אליו..."

"הצילו!" הוא קרא, וסנאי קרוב בא אלינו. "צריכים עזרה? אני יכול להוציא אתכם מהיער הזה בקלות! אני מכיר אותו נהדר! אבל מה זה העשן הזה?" הוא קפץ על העשן והעשן התפוגג.

"תודה לך." אמרתי. "הוצאת אותנו מהעשן הזה, אנחנו לא יכולנו לעשות איתו כלום. איך קוראים לך?"

"אין בעד מה." אמר הסנאי וקד קידה, וכל כולו היה מלא חשיבות עצמית. "קוראים לי שוקו, כי פעם מישהו חשב שאני הכלב שלו שקוראים לו שוקו אז הוא קרא לי שוקו ועכשיו ככה קוראים לי."

"איך אפשר להתבלבל בין כלב לסנאי?" תהה אריק בקול. "טוב, נו, זה לא משנה. נראה לי שאתה צריך שם שיותר מתאים לסנאים, לא לכלבים. נחזור אליך כשיהיה לנו שם."

"יופי, תודה!" אמר הסנאי. "כדי לפגוש אותי שוב צריך רק להגיע לאיזור הזה של היער ולצעוק הצילו, או עזרה."

"זה יהיה מגניב אם השם השני שלך יהיה עזרא, ואז כשמישהו יצעק 'עזרה' הוא בעצם יקרא לך." אמרתי. "רוצה? בנתיים יקראו לך שוקו עזרא!"

"כן, זה רעיון טוב!" אמר הסנאי. "תחזרו כשיהיה לכם שם חלופי, כן?"

"בטח, אל תדאג. אנחנו רק צריכים קצת זמן לחשוב." אמרתי. "להתראות, אנחנו הולכים!"

"טוב, אז צריך ללכת לאילת ואז לעבור את הגבול ואז להתעתק?" אמר הארי. "טוב, בסדר. ויסעו מיער הכרמל ויחנו באילת!" והעשן אפף אותנו עם ריח נייר הטואלט ונעלמנו לאילת.

"אז מה יש לנו פה? שומר גבול רצחני?" אמר אריק. "לא מפחיד, זה ממש קל יחסית לשאר הדברים שהיו לנו בדרך. זה ממש ברור שמישהו מנסה לחבל בניסיון שלנו."

"למה אתם רוצים לעבור?" שאל השומר ברגע שהגענו אליו. "ומה עם מסיכה ושני מט- אה, נכון, שוב אותה טעות, אין קורונה. אבל למה שתעברו? אתם ילדים, אז אין מעבר!"

"אל תגיד לי." אמרה סרינה. "אז אנחנו צריכים אישור ממשלתי על זה שאנחנו במשימת חילוץ או משהו? או שאני אאלץ להפוך לפנתרה?"

"מה, גם את ממשפחת החתוליים?" שאל השומר. "גם אני! הנה, תראו." והשומר הפך לחתול בר אימתני. סרינה הפכה לפנתר ונהמה מולו. השומר חזר לצורתו.

"טוב, אני לא יכול לתת לכם לעבור." אמר השומר. "ברגע שטמבל, כך מסתבר שקוראים לו, ידע שהם עברו אותי, הוא התעלל בי ממש. לא, אתם לא יכולים לעבור!"

"לפני כמה זמן הם כבר היו פה, אלה שאתה מדבר עלהם?" שאל איידן. "לפני חמש דקות בערך, נכון? והם פשוט היו נחמדים אז נתת להם לעבור, נכון? וטמבל לקח לך את הממתקים בתור עונש, נכון?"

"איך אתה יודע?" שאל השומר בפחד. "אני ארה בך עם רובה החומצה שלי רק בשביל שתפסיק לקרוא לי את המחשבות!" והשומר שלף רובה שנראה כמו רובה מים והתחיל לירות.

"ואו, איידן, איך גרמת לו להגיד את זה שזה רובה חומצה?" שאלתי. "אם לא, הייתי בכוונה נפגע כי אני אוהב מים ואז הייתי מת! תודה!"

"כנראה בגלל שהוא חשב שקראתי לו את כל המחשבות הוא דיבר עליהן בחופשיות. זה מאד שימושי, עבד לי עוד פעם אחת. אבל אחת בלבד. וזה היה כשלא יכולתי לקרוא מחשבות."

"טוב, מעניין." אמרתי. "קדימה, לתקוף! למה אנחנו רק מתחמקים?" התחבאתי מאחורי מחסה והתרכזתי, ותוך מעט מאד זמן הגיעה כמות מכובדת של מים. יצאתי מהמחבוא ונכנסתי לתוך המים. השפרצתי עליו המון מים והקפתי את עצמי בהוריקן, וככה הוא לא הצליח לפגוע בי לרעה.

בנתיים, מסביבי כולם הקשיבו לי (יש! אני מנהיג מלידה?) והתקיפו במקום רק להתחמק. הארי רון והרמיוני שלחו קללות לרוב, ואחת מהן הפילה לו את הרובה. השומר יילל.

אריק התקיף בקסמים שלו, ואחרי כמה זמן, כשהשומר רצה לקחת את הרובה בחזרה, התפוצצה לו היד. זה היה ממש מגניב.

איידן שלף שתי חרבות וניגש לעבודה, אבל בשלב כלשהו הוא היפנט את עצמו להתקיף את היצור ואז הוא התקיף המון יותר חזק.

סרינה הסתערה בצורת הפנתר שלה, וזה לא ספק מאד הכניע את השומר המוזר הזה.

ג'ינקס קרא "בואו! אני צריך שתתקרבו אלי כדי להשתמש בידע שלכם!" התקרבנו אליו תוך כדי ניסיונות התקפה נוספים, ואז הוא עשה מין תנועה של משיכה מכל אחד מאיתנו ומשהו מוזר קרה.

מתחת לשומר, בדיוק מתחתיו, נפתח פתח שבצידו השני אנטרטיקה. ואז, כמו שתמיד קורה בסרטי מצויירים, הוא הסתכל עלינו בהלם, הסתכל למטה, ונפל. אחרי כמה שניות של סלטות באוויר גם הכובע שלו נפל לשם, ואז ג'ינקס התרכז והחור נסגר.

"זה היה מדהים!" קרא איידן. "זה אחד הדברים הכי הזויים שראיתי אי פעם! איך עושים את זה, לעזאזל? או לאנטרטיקה?"

"פשוט יודעים שזה באמת נכון, כי אתה עשית את הקסם הזה אז זה מה שקרה אז זה נכון אז אפשר לדעת את זה." אמר ג'ינקס. "קצת מסובך, אבל אני הייתי צריך להבין עוד יותר לבד איך לדעת דברים לא נכונים! זה נורא קשה. אה, כן, גם בגלל שאני יכול לראות רגשות אני יכול לראות ידע, כבר אמרתי לכם, אבל אני יכול גם להשתמש בידע וככה לחזק את הקסם."

"אה, מגניב." אמר רון. "טוב, בואו נמשיך כבר, אולי עוד נספיק לפגוש את הקבוצה השנייה. נדמה שתמיד יש להם חיים יותר קלים."

סיימתי, בי, אני הולך לישון. כן, הוא כבר לא אומר נכון. הוא נרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא