בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

סליחה על זה שהיום אני אכתוב קצת, זה בגלל שקיבלתי חיסון ומי שעשתה לי את החיסון הזיזה את המחט בתוך היד שלי. אני בקושי מקליד את זה, ואני לא מקליד ביד המחוסנת.

נקודת מבט של ג'ינקס

ההתעתקות הייתה הרבה יותר טובה הפעם, לא היה כל כך נורא, ואפילו לא היה קול פקיקה כשהגענו, אלא רק 'פופ' חלש. באמת לא כל כך הבנתי למה צריך ללכת אל אן, אבל בסדר. הרי אין שם כלום, נכון? לא הוזכר שום דבר כזה במרכיבים. אבל לפני שהספקתי להגיד את זה ראיתי את החבורה השניה נעלמת בקול פקיקה.

"חבל שהקול של ההתעתקות שלנו לא הייתה חזקה," אמר הארי. "אם זה היה חזק הם לא היו מתעתקים. דווקא כשהצלחנו טוב, זה היה גרוע..."

"הי, תראו!" אמרתי. "נפל להם משהו! איזה מין קלף או משהו, וכתוב עליו ממש המון דברים. זה נראה לי חשוב, בואו נחפש אותם!"

"אוקיי, אז נלך לעיראק," אמר איידן. "יש לי הרגשה שזה המקום הנכון. קדימה, נו, אנחנו גם צריכים לפגוש אותם בשביל להחזיר להם, וגם כדי להבין! הם יודעים המון יותר מאיתנו!"

"שמעתם?" שאל פרסי ברגע שהגענו. "מתוך המערה הזו היה קול של פקיקה, אז כנראה שהם השיגו שם משהו והלכו. הנה, יש גם טביעות רגליים! אבל מה אלה?" הוא הצביע על טביעות רגליים של ציפור ענקית. "אחד מהם יודע להפוך לציפור? מגניב."

"לא יודע, אולי," אמר רון. "אבל אם הם היו שם יש שם משהו! אולי יש שם נפט, וזו המערה!" והוא רץ אל תוך המערה. כעבור כחצי דקה הוא יצא קצת מאוכזב עם בקבוק נפט. "הבקבוק הזה הוא הבקבוק של השיקוי שלי. שמתי במבחנה, אבל הרוב נשפך."

"תזכיר לי מה השיקוי שלך עשה בדיוק?" שאלתי אותו. "וחוץ מזה, תגיד מה כתוב שם, אולי יש שם קצת הסברים למה שקורה פה."

"השיקוי שלי הופך חול לג'וקים." אמר רון. "וכתוב כאן בשפה שאני לא מכיר, אז אני לא יכול כל כך להגיד. הקלף הזה גם נראה מכושף, לא נראה לי שסתם לחש מתרגם יעזור."

"תן לי," אמרתי ולקחתי. "המרכיבים לחזרה דרך חורים על מימדיים הם... כן, אלה החידות שלנו, אבל הם פתרו אותם אחרת! הם פתרו למה המפלצות היו אמורות להיות בים התיכון, והם גם פתרו שבאן יש קבר שצריך לקחת ממנו את, וגם שצריך את האננס משפת הירדן ולא מהאמזונס, וגם שבמקום פסל החירות צריך מפסל באושוויץ! יופי, הרבה יותר קרוב!"

"הם גם סימנו מה הם כבר עשו," אמר פרסי. "לפחות זה נראה ככה, על כמה חלקים יש סימון של ווי. אתה יכול להגיד מה הם הצליחו? וחוץ מזה, איך אתה יודע את השפה הזו?"

"אני יודע ללמוד כל שפה די בקלות," אמרתי. "וכל מה שנשאר להם זה הרי הגעש, האבן מהפסל והאננס. די קצת, אבל לנו נשאר אותו דבר חוץ מהאת. נראה לי שאין שם עוד את, אז אנחנו חייבים להשיג אותם ולהצטרף אליהם."

"טוב, אז קדימה! בואו נלך לאחד מהרי הגעש!" אמר רון. "הם הרי ישאירו קצת דברים קלים לסוף, נכון? לא יכול להיות שדווקא את הקשים בסוף..."

"צודק, זה הגיוני!" אמרה הרמיוני. "אז בואו, מתעתקים לפומפיי!"

"וואו, מה זה המקום הזה?" שאלתי ברגע שהגענו לשם. "זה נראה כמו מוזיאון ענק, עם הר במרכ- רגע, זה הר הגעש שצריכים ללכת אליו?"

"כן," אמרה הרמיוני. "קדימה, צריך להספיק לקחת את זה ולפגוש אותם, אין לי כבר כוח והיום כבר נגמר!"

הלכנו אל הר הגעש, וראינו שכולו מכוסה חול. "אוי, מה נעשה?" שאל רון, ואז פניו אורו. "אני יודע מה לעשות!" הוא קרא, והוציא מבחנה מבעבעת של שיקוי חום-חוֹלי עם בועות בצורת ג'וקים. הוא שפך חצי על הרצפה, ושכבה עבה מאד של חול הפכה לג'וקים שברחו. הוא שפך עוד חצי, והפעם הג'וקים לא ברחו. הם נפלו אל הלבה.

"מעולה, רון!" אמרה סרינה. "לא חשבתי שבאמת נצטרך את השיקוי שלך, ובטח שאתה לא תיזום בזכותו בעצמך רעיון גאוני!"

"תמיד לשירותכם," אמר רון וקד קידה. "ועכשיו, הרמיוני, אני אשמח אם תמגני את המבחנה הזו מחום עז כמו למשל... לבה, אולי?"

"כן, רעיון טוב," אמרה הרמיוני, מגחכת. היא מלמלה כמה דברים ועשתה תנועות משונות, ואז המבחנה זהרה לרגע. הארי הרחיף את המבחנה אל הלבה, ואז החוצה, מלאה בלבה.

"טוב, הם לא פה," אמר פרסי. "אז נלך להר הגעש השני? אם נשמע קול פקיקה מיד נחזור לכאן, כי אנחנו לא לוקחים סיכונים."

"בסדר." אמר הארי, והתעתקנו אל הר הגעש השני. לא נשמע קול פקיקה. "טוב, אז איפה ההר? אני רואה רק עמקים," אמר רון.

"אנחנו על ההר," אמרתי. "ובדיוק מאחוריך יש לבה רותחת, אז כדאי שתיזהר." רון התקדם קדימה במהירות, בורח מהלבה.

"רגע, מה אמרו שצריך, לבה משני ההרים?" שאלתי. "זה אומר שצריך תערובת שלהם, אז בואו נשפוך חצי מהלבה שבמבחנה, ונמלא את החצי השני בלבה מכאן!"

"אוקיי, הגיוני, אבל אני לא עושה את זה." אמר רון ונסוג עוד אל כיוון תחתית ההר. הארי צחק ושפך חצי, ואז הרחיף אל תוך ההר. ירדנו אל רון עם המבחנה.

"אז לאן נתעתק?" שאל פרסי, ואז נשמע מאחורינו קול פקיקה. הסתובבנו אליהם, ופרסי שאל, "מגנס? ניקו? מה אתם עושים פה?"

כן, כן, הם נפגשו! אבל מתי? רק כשכולם הש- אה, אסור לגלות. טוב, להתראות בפאנפיק המקביל שבו הכל ממשיך!

הפרק הקודם		הפרק הבא