מלכת הנחשים

"חבורה של טיפשים, כמה זלזול", מלמל סלאזר ויישר מבט עם בתו שישבה על הרצפה מול האח שדרכה דיברו.

"אני מתחרטת על זה שבאנו לכאן", סמנת'יה גיחכה בשקט, "איך אני אשרוד חודשיים איתם?".

"את לא", קול מפתיע נשמע מאחור.

"האריסון, אמרתי לך לא להיכנס", היא הסתובבה לכיוונו, "זאת שיחה פרטית".

"מצטער מלכתי", הוא אמר ברוגע וקד, "התפתתי והייתי חייב לענות על המשפט הזה".

"אז מה יש לך לומר?", סלאזר אמר בחוסר סבלנות.

"אני מאמין שאנחנו נרצח אותם עוד בהקדם, אני חסר סבלנות. אין לדחות את תאריך יום הדין", הוא אמר באכזריות והתקדם לכיוון האח, "יש רק להקדימו".

סמנת'יה הסתכלה עליו בגאווה. בדרך כלל האריסון מאוד רגיש לגבי מוות, אך אמירה זו מראה לה משהו חשוב.

האריסון יישר אליה מבט חם וחייך אליה.

דפיקה עצבנית נשמעה וקטעה את החום. "אתה צריך ללכת, אבא", סמנת'יה אמרה בלחץ, ופניו של אביה התעמעמו אל תוך האש.

דפיקה נוספת נשמעה. "עוד רגע!" האריסון קרא ורץ אל הדלת בזמן שסמנת'יה התיישבה על יד שולחן העבודה שלה.

הוא פתח את הדלת, שם עמדו הומר והלנה שהתפרצו לחדר בעצבים.

סמנת'יה נעמדה, מוכנה לריב. הארי הביט מבולבל בסצנה שנבנתה לאיטה.

"כל מה שהייתם צריכים לעשות זה לרקוד, לרקוד! כל כך קשה לעשות זאת?", הלנה צעקה.

"בבקשה על תצעקי בחדר העבודה שלי", סמנת'יה אמרה ברוגע מזויף. כל מה שהיא רוצה זה לפתוח ריב.

"אני אצרח מתי ואיפה שבא לי!!", הלנה צרחה, "את יודעת איך זה הוציא אותנו? שאורחי הכבוד שלנו לא מסכימים להישאר לרקוד במסיבות המיוחדות שלנו? זה נראה כאילו אנחנו מארגנים מסיבות מחורבנות!".

"זה לא רק נראה כך", היא אמרה בחוצפה, "את יודעת, בתור מישהי שחוותה כמה מהמסיבות המוצלחות ביותר באירופה, ה'אירוע' הזה שלכם, בטוח לא בעשרה הראשונים שלי, וגם לא במאה הראשונים".

לסתה של הלנה נשמטה.

"אל תעזי לומר זאת, ילדה מטומטמת!", הומר התקרב אלייה באיום, אך האריסון חסם אותו.

"אצלנו במדינה כבר היו כורתים לך את הראש", האריסון סינן מבין שיניו, "אז תכבד או תלך הביתה", הוסיף ודחף את הומר אחורה.

הומר, נעלב, הסתובב ויצא מהחדר, אחריו הלנה.

שניהם נשפו את כל הקשיחות וצנחו על המיטה. לאחר כמה דקות סמנת'יה התרוממה.

היא בהתה בהאריסון ששלח בה מבט חברי.

הוא התרומם גם הוא ויישר מבט עם עיניה.

היא ניגשה לחבקו, אך שפתיהם נפגשו.

שפתיו היו רכות כמשי, וידיו שעטפו אותה היו חמות ונעימות. הוא היה נפלא בזה.

ידייה, שעד כה נחו על כתפיו, עלו וחדרו אל שיערו וקירבו את ראשו על שלה.

הוא עצר והצמיד את מצחו אל שלה.

היא העבירה את ידה אל לחיו והרימה את ראשו, "אל תפסיק", לחשה והצמידה את שפתייה אל שלו.

הם "אכלו" אחד את השנייה בתשוקה.

היא נשכה את שפתו התחתונה ומשכה למטה בגיחוך, לאחר מכן ניתקה אותה ועברה לנשק את צווארו.

היא החלה לפתוח את חולצתו ועברה לנשק את חזהו, אך הוא עצר אותה.

"את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה עכשיו? אפשר לחכות עם זה".

היא, מלאה בתשוקה, נשכה שפתייה וענתה לבסוף, "אפשר, עד שנהיה מוכנים לגמרי, אבל תישן איתי במיטה הלילה".

הוא הסכים, נשק למצחה וקם להחליף בגדים.

גאווין עמד מחוץ לחדר של סמנת'יה והאריסון ובעיניו דמעות.

שערותיו סמרו מכעס וכאב.

הם עפים מכאן וכמה שיותר מהר, זה יחסוך מליבו כל כך הרבה שבר.

 היייייי!

מצטערת שלא עידכנתי כלום כבר הרבה זמן, בית ספר זה דבר נורא!

חוץ מזה, עברתי הרבה רגשית ולא היה לי הרבה זמן.

אני אעלה הרבה פרקים בהכל ובכללי אחדש כמה דברים בחשבון שלי.

עוד משהו, אני ממש ממש ממש רוצה לשנות כינוי, אז בבקשה תתרמו לי כסף, השם שלי יחסית מורכב ונובי בטירוףף!

xoxo, Happy

הפרק הקודם		הפרק הבא