בסך הכל משחק

היה זה יום שני, בין הבוקר לצהריים, אמנדה נעמדה מול תמונת האישה השמנה באחד ממגדלי הוגוורטס.
"את לא מוכרת לי..." אמרה האישה בציור השמן.
אמנדה לא השיבה, היא לקחה צעד וחצי לאחור וסרקה את האישה במבט חודר.
"בירצפת." מלמלה והאישה השמנה הציגה בפניה את חדר המועדון של גריפינדור.
חדר המועדון היה חמים וביתי, מקושט בצבעי אדום וזהב, מלא בכורסאות נוחות ושולחנות קטנים ורעועים, ואח שבערה בעליזות.
רון ישב עם הארי, שיימוס ודין בכורסאות המרוחקות יותר, אך הבחין בה מיד כשנכנסה ומיהר לקראתה.
"איך נכנסת?" שאל.
"נו באמת, לא בעיה להסתכל על שומרת הסף שלכם ולדעת מה היא בחרה לסיסמא." ענתה אמנדה בלגלוג.
"תביאי." פקד רון בגסות ואמנדה הושיטה לו את הסיכומים, הוא לא טרח לעיין בהם אפילו.
"אמנדה!" קרא שיימוס שרק כעת הבחין בה "בואי שבי איתנו!" לא ממש עניין אותו איך היא נכנסה. אמנדה רצתה להסכים, ממש רצתה, אבל מבט אחד מזהיר של רון הספיק.
"הייתי שמחה ,אבל אני חייבת לזוז." אמרה בחיוך לשיימוס שכבר קם ונעמד מולה.
"לאן?" התעניין שיימוס, מזהה שהיא פשוט מנסה להתחמק.
"קבעתי להיפגש עם קונור לעבור על המהלכים לקראת המשחק נגדכם בחמישי." שיקרה.
גם אם הבחין שהיא משקרת, שיימוס לא הראה זאת. אמנדה סבה על עקביה ויצאה במהירות מחדר המועדון.
"זה למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד, נכון?" שמע רון את קולה של לבנדר מאחוריו.
נראה היה שהיא על סף דמעות.
"מה?" שאל רון.
"היא תפסה אותך..." מלמלה לבנדר, מושכת באפה.
"אה..." השיב רון, הוא קפץ על ההזדמנות לנפנף את לבנדר אחת ולתמיד "כן. אמנדה ואני... זה פשוט האהבה הכי חזקה שיש..." אמר והקפיד לדבר בטון שרק לבנדר תשמע אך זו צעקה: "אני לא מאמינה שאתה מעדיף לצאת עם אמנדה!" לבנדר פרצה בבכי ורצה במעלה המדרגות למגורי הבנות.
רון היה קצת המום, הוא הסתובב ובא לשבת בחזרה כשראה את פניו של שיימוס.
'נדמה לי או שהוא מסתכל עלי כאילו הוא רוצה לרצוח אותי?'


זה קרה בארוחת הצהריים.
"מה זה היה אמור להביע?!" שאל רון בכעס.
"מה?" היתממה אמנדה.
"הכשילו לי את כל החיבורים וסנייפ נתן לי עונש!"
"למה?" המשיכה אמנדה להיתמם.
"החלפת את כל הכותרות
"אוי, אני כל כך מצטערת..." אמרה אמנדה וניכר שאינה מתכוונת לכך.
לפתע רון ראה את לבנדר בזוית העין.
"אבל אני סולח לך." אמר בקול מתקתק שגרם לאמנדה להתבלבל.
"מ-מה?"
"אני צריך את העזרה שלך." הוסיף בלחש.
רון אחז בידה ומשך אותה מהשולחן ומחוץ לאולם הגדול.
"אני צריך שתגרמי ללבנדר לחשוב שאנחנו זוג." אמר בשקט.
"מה?! אין מצב! אני-"
"אני חייב לנפנף אותה איכשהו והיא גם ככה חושבת שאנחנו זוג!"
"לא."
"אני אשלם לך."
"אתה מודע לכך שצריך יותר מכסף בשביל זה?"
"אני לא אתן לך יותר מטלות."
אמנדה תקעה בו מבט של : 'מה עוד יש לך'.
"אני אהיה העבד שלך."
"נשמע נחמד."
"אני אפסיק להוציא אותך רע ליד שיימוס."
"לכמה זמן זה?"
"עד שהיא תעזוב אותי או סוף חודש העבדות שלך. מה שיבוא קודם."
"אני לא בטוחה בקשר לזה."
"תחשבי על זה כעל משחק."
"משחק?"
"בסך הכל משחק."
"בסדר." אמרה לבסוף אמנדה "אבל זה יתבצע בתנאים שלי."
"בסדר גמור." אמר רון ולחץ את ידה "תודה" הוסיף בשקט.




"יואו אמנדה! את לא תאמיני מה רומילדה ווין אמרה לי!" צעקה הרמיוני ומיהרה לקראת אמנדה וג'יני שישבו לצד האגם השחור.
"מה?" שאלה אמנדה בעוד הרמיוני התיישבה לצידן.
"היא אמרה שלבנדר ירדה מרון בגלל שיש לו חברה."
ג'יני כיווצה את גבותיה בבלבול ('לאח האידיוט שלי יש חברה?')
"את!" הוסיפה הרמיוני ופרצה בצחוק, ג'יני הצטרפה אליה ורק אמנדה האדימה עד האוזניים.
"אתם לא סובלים אחד את השני..." הוסיפה ג'יני וצחקה.
"אמנדה.. זה לא מצחיק אותך?" שאלה לפתע הרמיוני בבלבול.
"האמת..." החלה אמנדה לומר.
"זה נכון!" הצתעקה ג'יני ,"אלוהים אני לא מאמינה! חשבתי שאת שונאת אותו!"
"אני..."
"כנראה שאני כבר לא אוכל לרדת איתך עליו.." אמרה הרמיוני בחיוך קטן.
"אבל... זה לא יכול להיות!" אמרה ג'יני "הוא אידיוט, פתטי ואפילו לא ספורטאי משהו! הוא לא מסוגל לחסום שום כדור כמו שצריך! בחייך אמנדה, את לא אוהבת אותו..."
"אם רק תתני לי להסביר-"
"מה את מוצאת בו? שכחת שזה האח האידיוט שלי שאת לא סובלת?! למה את בוחרת להיות איתו כשיש לך כל כך הרבה מחזרים? הוא הבחירה הכי גרועה שיכולה להיות!-"
"לידיעתך," קטעה אותה אמנדה בתקיפות "רון לא אידיוט כמו שחשבתי, הוא הצליח לנצח אותי בהתערבות!"
"אבל-"
"חוץ מזה, הוא מסוגל להיות רגיש לרגשות של אחרים ובאמת חשוב לו שלא לפגוע באחרים! ואולי את-"
"את החברה הכי גרועה שיכולה להיות!" צרחה ג'יני וקמה "אני לא מאמינה, חברה שלי ואח שלי! איכס!"
אמנדה פתחה את פיה לענות אך ג'יני כבר הייתה בחצי הדרך לטירה.
"מצטערת..." מלמלה הרמיוני.
"זה בסדר." השיבה אמנדה בשקט.
"אני חושבת שאין לך מה לדאוג, היא תרגע. הרי רון לא מנע ממנה להיות עם הארי. חוץ מזה, אמרת עליו דברים יפים, אני שמחה שאת מצליחה לראות בו את זה."
הרמיוני קמה וכך גם אמנדה והן הלכו זו לצד זו לכיוון הטירה בשתיקה.


הרמיוני ואמנדה נכנסו לאולם הגדול, לא היה כל סימן לג'יני. היו שם רק את לונה, הארי ו... רון.
הן התקדמו לכיוון השולחן וכשנעמדו מולו אמרה אמנדה לרון בשקט ובתקיפות,"אתה, החוצה."
כאשר עמדו מתחת לגרם המדרגות מחוץ לאולם הגדול פתחה אמנדה לומר אך רון הקדים אותה,
"אני מצטער. תכננתי שרק אגיד ללבנדר שאנחנו חברים והיא תעזוב אותי אבל השמועה התפשטה... כמו שהמוגלגים אומרים: 'כמו אש בשדה קוצים' ."
אמנדה חייכה.
"מה?" שאל רון.
"חשבתי שאתה רואה במוגלגים נחותים..."
"מה פתאום?!" נעלב רון "אחת הידידות שלי בת מוגלגים." אמר "שכחת...?" הוסיף בחיוך.
"אז מה אתה רוצה לעשות?" שאלה אמנדה.
"מה שאת רוצה."
"נמשיך. אני חושבת שבעוד שבוע-שבועיים לבנדר כבר תרד ממך."
"את בטוחה?" שאל רון והיה לאמנדה הרושם שהוא שואל כי באמת אכפת לו ולא מתוך נימוס.
"למה לא, יהיה נחמד להעביד אותך." אמרה אמנדה ורון חייך.
"והמשימה הראשונה שלך, היא לשחות באגם השחור, בתחתונים, בשעה שכולם יוכלו לראות אותך ולצחוק." אמרה אמנדה בממזריות ולא באמת ציפתה שיסכים לזאת, אך הוא אמר: "אין בעיה. בעוד רבע שעה מקובל עלייך?"
"מה?"
"אני רק אעלה לרגע להחליף תחתונים." אמר רון בחיוך ועלה בגרם המדרגות.

הפרק הקודם		הפרק הבא