המופלאההההההה!

כולם התכוננו לצפות בפרק השני של המופלאה.

הפעם סידור הישיבה היה שונה- אליה ישבה בין מרינט לבין אדריאן, פלאג תפס מושב שלם ליד אדריאן עם דלי הקממבר שלו וגבריאל אגרסט ישב ליד פלאג, לצערו.

הפעם הם לא כבולים באזיקים.

בשעות היום אני מרינט. רק עוד ילדה רגילה שיש לה חיים רגילים. אבל יש בי משהו שאיש לא מכיר.

בגלל שיש לי סוד!

החיפושית המופלאה - היא תעזור בעת צרה! היא מופלאה, הכי טובה ועם כוחות האהבה!

המופלאה!

שם הפרק- יוצר הבועות- מופיע על רקע ביתה של מרינט.

ואז רואים את מרינט שרועה על מיטתה ושקועה בשינה, על בטנה מכורבלת טיקי ומאחורי ראשה בובה גדולה ורכה בצורת חתול ורדרד.

"טיקי ישנה על הבטן שלך, מרינט?" התפלאה אליה.

"האמת היא שזה די נוח," אמרה טיקי.

הפלאפון שלה משמיע שעון מעורר ומרינט פוקחת את עיניה, קמה בזריזות ורצה במורד המדרגות אל החלק התחתון של חדרה.

מרינט: יום הולדת שמח- אוך! (היא נתקלת במתלה לכובעים, נופלת ויוצאת מחוץ לטווח ראיה.

ואז היא מתיישבת על כיסא משרדי ורוד ומסתחררת עליו.) יום הולדת שמח! (היא מדליקה את מסך המחשב שלה, שמציג תמונות של אדריאן אגרסט, מעוטרות בלב ורוד בעל "זנב" מסולסל.)

יום הולדת שמח, אדריאן.

היא מנשקת את המסך.

"תודה, מרינט," אמר אדריאן בחיוך.

"תהיה בשקט, חתול שחור," ענתה לו מרינט בתוקפנות.

אדריאן נאנח בעצב.

רואים עכשיו את אדריאן מצחצח שיניים.

פלאג מתקרב אליו בריחוף ובידיו חתיכה משולשת של גבינת קממבר, עטופה חלקית בסרט מתנה אדום.

פלאג: יום הולדת שמח, אדריאן.

אדריאן: אעע, פלאג, (סותם את אפו) תרחיק ממני את גבינת הקממבר המסריחה הזאת!

פלאג זורק את הגבינה באויר ובולע אותה בשלמותה מבלי להסיר את סרט המתנה.

"פלאג!" נזפה בו טיקי, "לא היית אמור לאכול את סרט המתנה!"

"אוף, הנזיפות שלך עושות אותי רעב," התלונן פלאג והקפיץ לפיו חתיכה של גבינת קממבר.

רואים את מרינט יורדת במדרגות אל הקומה התחתונה בביתה, לבושה, עם תיק על גבה ומתנה עטופה בכחול עם סרט ורוד בידה.

אמא של מרינט שותה תה מול שולחן האוכל.

אמא של מרינט: מרינט, אל תשכחי לסדר את החדר אחרי הלימודים.

מרינט: אמא, יום שישי היום! כבר עשיתי תוכניות עם אליה.

אמא של מרינט: בסדר, אני אסדר. אבל אל תאשימי אותי אם אתקל בדברים פרטיים שלך כמו מיילים, היומן שלך..

מרינט: טוב, אני אסדר, אני אסדר! (מנשקת את אמא שלה נשיקה חפוזה על הלחי וממהרת לעבר היציאה.)

אליה צחקקה.

"לאמא שלך יש שיטות טובות לגרום לך לסדר את החדר," היא העירה ותחבה לפיה דובון גומי סגול.

אמא של מרינט: שיהיה לך יום מקסים, מותק!

מרינט: יום הולדת שמ- זאת אומרת, שיהיה לך יום מקסים!

היא יוצאת וסוגרת את הדלת.

אמא של מרינט ממצמצת כמה פעמים בתמיהה ואז מחייכת וממשיכה לשתות את התה שלה.

רואים את אדריאן יושב מול ארוחת הבוקר בחדר האוכל בבית שלו, בקצהו של שולחן גדול וארוך אך ריק מלבדו. נטלי נכנסת ומושיטה לו טאבלט.

נטלי: לוח הזמנים שלך, אדריאן.

אדריאן: תודה, נטלי.

היא מתחילה ללכת משם אך אדריאן עוצר אותה בדבריו.

אדריאן: הי, אבא שלי החזיר לך תשובה בנוגע למסיבה שלי?

נטלי: טוב, אה.. הוא חושב שזה יהיה רעיון לא טוב.

"ברור שלא," הגיב פלאג וגבריאל נעץ בו מבט זועף.

אדריאן:(בעצב) ברור שלא.

נטלי: יום הולדת שמח, אדריאן.

היא הולכת משם ואדריאן מסתכל בעצב על לוח הזמנים שלו.

רואים בועות סבון בשמים, ואז את מי שהפריח אותן: נער שחום עור, לבוש בחולצה כחולה וחבוש כובע מצחיה אדום.

לצווארו אוזניות אפורות-כתומות ולעיניו החומות-זהובות זוג משקפיים.

זהו נינו.

"נינו!" אמרה אליה בשמחה ואז קימטה את מצחה.

"רגע, נינו," היא הוסיפה, "למה נינו לא כאן איתנו?"

"מצטערת על זה," אמרה ג'ינג'ית 266, "החלטתי ללכת על הרכב מצומצם כי אם כל הדמויות יבואו לצפות יהיה פה בלאגן.

והרכב מצומצם זה הרכב מצומצם כמו שצריך: החיפושית, החתול השחור, אבא של החתול השחור והחברה של החיפושית.

הקוואמים באים עם נושאי המופלאים שלהם, זה כמו עסקת חבילה.

תאמינו לי שרציתי להביא את נינו. ואת קלואי. ואת ג'גד סטון. ואת פני. ואת פולן. ואת טריקס. ואת נורה.

ואת מנון ואת נדיה שאמאק ואת מקס וקים ואלכס ונתניאל ומאסטר פו וווייז ואקס וויי וסברינה ונטלי ואת הכבאי וכמה ניצבים... קיצר מזל שהלכתי על הרכב מצומצם."

"בכל זאת היית צריכה להביא את נינו," אמרה אליה בפנים זעופות.

"אליה ונינו לנצח, שתי נשיקות במצח..." זמרה ג'ינג'ית 266 בתגובה.

"אוי, לא! את ממש לא יודעת לשיר!" אמר פלאג בזעזוע וניסה לסתום את אוזניו, רק שזרועותיו היו קצרות מכדי להגיע אליהן.

"טוב, לא כולנו שרים יפה כמוך, פלאג," הגיבה ג'ינג'ית 266, מעט נעלבת, "אני אסתום."

נינו: אחי, ברצינות? אבא שלך תמיד היה כזה מעפן? היית מצפה שהוא ייזכר איך זה היה כשהוא היה צעיר ורצה לחגוג כל היום.

אדריאן: לא, אני די בטוח שגם אז הוא היה מעפן. טוב, לפחות ניסיתי.

גבריאל אגרסט נעץ בבנו מבט זועף ואדריאן התכווץ במקומו.

נינו: זה יום ההולדת שלך, אחי, תתעקש!

המקום הוא חצר בית הספר ורואים את מרינט ואליה מתחבאות מאחורי החומה, ליד השיחים.

אליה: את מסוגלת, את מסוגלת!

מרינט: (לופתת את המתנה) אני מסוגלת, אני מסוגלת!

חוזרים אל אדריאן ונינו.

נינו: יודע מה? אני מוכן לדבר עם אבא שלך בשבילך.

אדריאן: אל תבזבז את הזמן, הוא לא ישנה את דעתו.

מרינט מביטה בהם מעבר לחומה ואז מתכופפת שוב למטה.

מרינט: אני לא מסוגלת, אני לא מסוגלת!

"בטח שאת מסוגלת, אחותי," אמרה אליה, "את החיפושית!"

"טוב, עכשיו אני כבר לא רוצה," אמרה מרינט והעיפה לעבר אדריאן מבט זועף.

אדריאן נאנח.

אליה מניחה את ידה על מצחה ונאנחת.

אליה: שלא תעזי להשתפן, את מושכת זמן כל הבוקר! עכשיו זה הרגע!

אליה דוחפת את מרינט אל מחוץ למחבוא.

מרינט כמעט מועדת ואז היא נעצרת בגב כפוף אל מול אדריאן ונינו, מושיטה קדימה את המתנה.

אדריאן ונינו מסתכלים עליה בבלבול.

מרינט מזדקפת, מחביאה את המתנה מאחורי הגב ומצחקקת במבוכה.

מרינט: (מנופפת לרגע) הי!

אדריאן (מנופף לרגע) הי?

עוברים אל דלתות בית הספר, מאחוריהן עומדות שתי ילדות- לאחת שיער בלונדיני אסוף לקוקו, שמשקפי שמש לבני מסגרת נעוצים בו מקדימה, עיניים כחולות, חולצה מפוספסת בשחור ולבן וז'קט צהוב.

השניה בעלת שיער כתום בתספורת קארה שנעוצה בו קשת לבנה. היא לבושה באפודה בצבע טורקיז עם דוגמה סגולה של שתי וערב ומרכיבה משקפיים על עיניה שצבען טורקיז.

הג'ינג'ית היא סברינה והבלונדינית היא קלואי בורז'ואה.

"אוי, רק לא קלואי," גנחה מרינט.

קלואי: אני רואה מה שנדמה לי שאני רואה? אל תגידי לי שלאדריאן יש יום הולדת!

סברינה בודקת את העניין לרגע בפלאפון שלה* ומאשרת את הידיעה בהנהון מלווה בצחקוק נבוך.

קלואי: (נוהמת) אוח. אני צריכה לעשות את הכל בעצמי? ברצינות, את חסרת תועלת!

היא מתקרבת לעבר אדריאן, נינו ומרינט.

מרינט: אני, אהמ, אה.. רציתי, אה, לאמת לך תחנה! זאת אומרת, לתת לך איזה משהו שאני כאילו-

אליה צחקה.

"לאמת לך תחנה?" היא חזרה בשעשוע.

קלואי: (דוחפת את מרינט משם) זוזי הצידה. (בהתחנחנות) יום הולדת שמח, אדריאן! (היא מחבקת את אדריאן ומנשקת אותו על לחיו.)

אדריאן: (מרחיק אותה ממנו בעדינות) תודה, קלואי.

מרינט: (כמעט שכובה על הקרקע שליד החומה, ממלמלת) טיפשה..

אליה מניחה יש על מצחה ונוהמת בתסכול.

קלואי ממשיכה לדבר עם אדריאן, ידיה על כתפיו.

קלואי: קיבלת את המתנה שלי, חמוד?

אדריאן: אה... לא.

קלואי: (בתדהמה וכעס מזויפים) מה? אוף, השליחים האלה, זה בטח היה כבד מדי בשבילם אז הם הלכו להביא עוד מישהו שיעזור להם.

איזה בטלנים.. אני אוודא שתקבל את המתנה עד הלילה. (היא מדביקה עוד נשיקה על לחיו ועולה במדרגות, מזמזמת לעצמה מנגינה.)

נינו חובט קלות בכתפו של אדריאן ומצחקק.

רואים שוב את מרינט ואליה מאחורי החומה.

אליה: חזרי לשטח! אל תתני לה לדחוף אותך! תרתי משמע.

אך מרינט מניחה את ראשה על ברכיה ונאנחת בייאוש.

"הו, מרינט, מרינט, מרינט," אמרה אליה בחיוך.

קלואי הולכת לעבר סברינה.

סברינה: מה קנית לו?

קלואי: לא קניתי, את תקני! וכדאי שזה יהיה מדהים וכדאי שזה יגיע בזמן!

סברינה מהנהנת בפחד וקלואי רוטנת בכעס והולכת.

סברינה הולכת בעקבותיה, בודקת בפלאפון שלה תוך כדי כך.

"לא רציתי לקבל מתנה ככה," אמר אדריאן, "לא רציתי שקלואי תכריח את החברה שלה לטפל בזה."

"כאילו שזה משנה," אמר פלאג בביטול.

מרינט בוהה במתנה שהיא הכינה לאדריאן.

אליה מכה בה קלות בכתפה.

אליה: קדימה, את מסוגלת!

מרינט קמה במבט נחוש, ואז נשמע קול צופר של מכונית.

לימוזינה לבנה עוצרת מול בית הספר.

אדריאן (לנינו): חייב לזוז. צילומים.

הוא נכנס בעצב אל תוך הרכב שמיד נוסע משם.

מרינט (בעצב): למה אני לא יכולה להתכוון למה שאני אומרת?

אליה: אה, לומר מה שאת מתכוונת?

מרינט: בדיוק.

אדריאן צחק ומרינט נעצה בו מבט כעוס.

הוא נאנח שוב.

נינו (לעצמו): נראה לי שאני צריך לסגור איזו פינה עם אבא של אדריאן.

הוא מיטיב את כובעו על מצחו והולך.

*מעברון של החיפושית המופלאה*

רואים את החזית של אחוזת אגרסט.

אליה ומרינט עומדות ליד השער.

מרינט: תיבת הדואר הזאת לא נפתחת!

אליה: צלצלי בפעמון.

מרינט: את צוחקת? מה אם אדריאן יענה ל-

אליה לוחצת על הפעמון.

מרינט: אהההה!

מעין מצלמת אבטחה יוצאת מתוך הקיר כמו עין שמושטת אל מרינט המבוהלת.

מרינט: אממ..

שומעים את קולה של נטלי, אם כי הוא נשמע מעט מכאני.

נטלי: כן?

מרינט: הי, אני בכיתה של אדריאן, ואני, אה.. (היא מראה את המתנה למצלמה) מתנה! לאדריאן..(מחייכת במבוכה).

נטלי: הניחי את זה בתיבה.

תיבת הדואר שבקיר נפתחת ומרינט מניחה בה את המתנה.

התיבה נסגרת מיד.

מרינט: רב תודות!

המצלמה נכנסת אל תוך הקיר, שנסגר מאחוריה.

מרינט (בהתרגשות): הו, אני מקווה שהוא יאהב את זה.

אליה: כתבת שזה ממך, נכון?

מרינט נועצת בה עיניים פעורות לרווחה ומתנשמת בבהלה.

"אחותי, אחותי, אחותי," אמרה אליה, הניחה יד על מצחה והנידה בראשה.

אליה: (מניחה יד על מצחה ומנידה בראשה, עיניה עצומות.) אחותי, אחותי, אחותי.

מרינט מטילה את ראשה לאחור וגונחת.

רואים את נטלי מתיישבת ליד שולחן משרדי ולבן ומניחה עליו את המתנה ממרינט.

שומעים את קולו של גבריאל אגרסט מדבר.

גבריאל: מי זה היה, נטלי?

נטלי: (לוחצת על כפתור של מעין מכשיר טלפון לבן, שמיד מציג על המסך את פניו של גבריאל.) חברה של אדריאן. היא מסרה לו מתנה לכבוד יום ההולדת שלו.

גבריאל: האם זכרת לקנות לו מתנה ממני?

"ברצינות, אבא?" שאל אדריאן את גבריאל בזעף.

גבריאל נאנח וסידר את משקפיו על עיניו.

"אני בן אדם עסוק, אדריאן," הוא אמר.

"חשבתי שאתה נתת לי את המתנה... הייתי בטוח שאכפת לך ממני," אמר אדריאן, פגוע.

"מובן שאכפת לי!" צעק גבריאל.

אדריאן נרתע בבהלה ואז פניו נשמטו שוב בעצב.

"כן, אבא," הוא מלמל.

נטלי (פוערת את עיניה בבהלה): אה, אה.. אתה לא ביקשת ממני לקנות.

גבריאל: מובן שביקשתי!

נטלי: כן, אדון אגרסט, אני אטפל בזה.

גבריאל (מעט ביובש): טוב.

המסך מחשיך והשיחה מסתיימת.

נטלי מתנשמת בבהלה ומניחה את ידיה על פיה.

היא מניחה את ראשה בין ידיה ונאנחת ביאוש.

אז היא מזדקפת בפתאומיות ומתנשמת בהפתעה, מסתכלת על המתנה שמרינט הכינה לאדריאן.

היא לוקחת את המתנה אליה ונאנחת בהקלה.

"רגע," הגיב אדריאן, המום, "נטלי נתנה לי את המתנה שמרינט הכינה?"

"לא מגניב," אמרה אליה בכעס.

"נטלי עוד תשמע ממני על זה!" הוסיף גבריאל בזעף.

"נה, כאילו שזה משנה מבחינתך," אמר אדריאן במרירות, "אם נטלי בחרה את המתנה ממך או שמרינט עשתה את זה. העיקר שלא היית צריך לעשות כלום."

"אדריאן..." החל גבריאל להגיד אך לא מצא מה לומר.

הוא סידר שוב את המשקפיים שלו והביט במסך בהבעה קפואה.

המכשיר דמוי הטלפון מצפצף ונטלי מניחה את המתנה, מזדקפת ומסדרת את שיערה.

היא עונה ורואים על המסך של המכשיר את נינו עומד בשער האחוזה.

נטלי: כן?

נינו: אה.. הי. (הוא מחייך במעט ביישנות ומנופף לעבר המצלמה.)

רואים את פנים האחוזה, נינו ונטלי עומדים מול גרם מדרגות, ממתינים.

נטלי: הוא יגיע בעוד רגע.

נינו מתעסק במפריח בועות הסבון שלו בעצבנות.

ואז נשמע קולו של גבריאל אגרסט.

גבריאל: אדריאן עדיין לא בבית.

הוא ניצב בראש גרם המדרגות, ידיו מונחות מאחורי גבו ברשמיות.

נינו: האמת היא שבאתי לראות אותך, אחי- אה, אדוני.

"הוא האדם היחיד בעולם שיקרא "אחי" לגבריאל אגרסט," אמרה אליה בחיבה.

גבריאל (מעווה את פניו בהפתעה**): אותי?

נינו: כן, נכון (עושה רובים באצבעות) תראה, אני יודע שאתה לא רוצה שלאדריאן תהיה מסיבה, אבל יש לו יומולדת, אחי- זאת אומרת אדוני! רק פעם בשנה!

גבריאל: לא! זה סופי.

נינו: זה לא בסדר! הוא תמיד בכיתה ותמיד עושה מה שאתה אומר לו...

תוך כדי הדיבור של נינו אדריאן נכנס.

נינו (ממשיך): שיעורי פסנתר, סיף, סינית, ימי צילום...

אדריאן: נינו? (מניח יד על כתפו) אתה כאן.

נינו: (לאדריאן) הכל בשביל החבר הכי טוב. (לגבריאל) תהיה מגניב, אחי ותהיה- זאת אומרת אדוני! בבקשה!

גבריאל נועץ בנינו מבט זועף וקר.

אדריאן: תשכח מזה, נינו. באמת, זה בסדר.

גבריאל: (לנינו) תקשיב לי, איש צעיר. אני אחליט מה הכי טוב לבני. למעשה, החלטתי כרגע שיש לך השפעה רעה עליו ושאתה לא רצוי עוד בבית שלי. צא עכשיו!

"גבריאל אגרסט!" קראה אליה בכעס.

"גבירתי הצעירה-" התחיל גבריאל לומר בקור, אך אליה קטעה אותו.

"אל תקרא לי גבירתי הצעירה," היא אמרה בזעם, "מה שעשית היה כל כך שפל. לא מגניב! אלמלא עש לילה היה כלוא הייתי הופכת בשמחה למרושעת כדי לפרק אותך לחתיכות!"

"בבקשה, אל תדברי ככה, אליה," ביקשה טיקי בדאגה.

"אבל הוא הפך אותו לקורבן של עש לילה! בגלל הזבל המגעיל והמתנשא הזה נינו הפך לרשע!" רשפה אליה.

"הרגעי, אליה," התחננה מרינט, "זה קרה לפני הרבה זמן. אני והחתול השחור כבר טיפלנו בזה. נינו בסדר עכשיו."

אליה נעצה בגבריאל עוד מבט רצחני ואז נשמה עמוק.

"כן, חיפושית," היא אמרה בצייתנות.

"אני מרינט," ענתה לה מרינט, מעט בעצב.

אדריאן: אבא! הוא רק ניסה לעשות משהו טוב בשבילי!

אך גבריאל הולך.

נטלי נעמדת מול שני הבנים.

נטלי: (בקור) שלום!

נינו יוצא, כעוס ונעלב.

אדריאן יוצא בעקבותיו.

אדריאן: נינו, חכה! אני מצטער, אבא שלי הוא..

"בן אדם דוחה?" הציעה אליה, עדיין מעוצבנת.

אדריאן: פשוט עקשן. עדיף שלא להתווכח איתו.

נינו: זה לא הוגן, אדריאן! זה מבאס. ממש לא מגניב.

הוא משלב את ידיו והולך משם בכעס.

אדריאן (בעצב): תודה בכל מקרה, נינו.

נינו יורד במדרגות ואז מתיישב על ספסל בפארק.

הוא מתחיל להפריח שוב בועות סבון אל האויר.

ואז הוא שומע ילד בוכה.

ילד (בבכי): אבל אבא, בבקשה!

אביו מושך אותו בידו.

האבא: לא, אתה לא משחק עכשיו, יש לך שיעורים!

נינו רוטן בכעס.

נינו: המבוגרים תמיד הורסים הכל, כל הזמן.

חלון עגול נפתח באופן מכאני, כנקודה של אור שהולכת וגדלה וחושפת בהדרגה סורגים בדוגמה של פרפר,

מאירה את החדר באור היום, אור שגורם לעשרות פרפרים לבנים להתרומם מן הרצפה ולהתעופף ברחבי החדר.

זהו החדר של עש לילה.

עש לילה: נואש לעזור לחבר אבל מרגיש חסר אונים? כמה מתסכל. בקרוב מאוד התסכול הזה יהפוך לכעס!

עש לילה מושיט את כף ידו המכוסה בכפפה אפורה ונוחת עליה פרפר לבן.

עש לילה סוגר על הפרפר בכף ידו השניה ומחולל קסם אפל שמשחיר את הפרפר.

הוא משחרר את הפרפר, שמיד עף לכיוון החלון.

עש לילה: עוף לך, אקומה קטן שלי והפוך אותו לרשע!

הפרפר יוצא אל מעל גגות העיר.

רואים את בועות הסבון שנינו מפריח.

הוא מפריח עוד כמה בועות ואז סוגר את המיכל ומרכין את ראשו.

הפרפר השחור-סגול נוחת על המכסה של מיכל הבועות, נספג בתוכו ומשחיר אותו.

נינו מרים את ראשו בהבעה כעוסה ומסגרת לבנה-ורודה בצורת פרפר מופיעה מול פניו.

עש לילה (גם כן עם מסגרת בצורת פרפר): עש לילה הוא שמי ויוצר הבועות זה שמך כעת.

אעזור לך בעניין המבוגרים הנוראים. כל שעליך לעשות הוא לעזור לי לקחת משהו מהחיפושית ומהחתול השחור.

(תמונותיהם של המופלאים מרחפות משני צידי ראשו של עש לילה, עם קוי מתאר לבנים.)

"המבוגרים הנוראים?" חזר פלאג על דבריו של עש לילה, "אבל הוא בעצמו מבוגר. לפי איך שהוא נראה הוא לא יכול להיות ילד."

"הצבוע הזה סתם אמר מה שהוא היה צריך להגיד כדי לשכנע את נינו," ענתה מרינט.

נינו (בחיוך מרושע): כן, עש לילה.

הוא קם והקסם השחור מתפשט אל כף ידו ומשם אל שאר גופו.

הבזק של אור צבעוני עף בשמי פריז ונוחת על אחד הגגות בצורת אדם שבועות סבון סגלגלות עפות מסביבו.

האדם הוא נינו, אך הוא נראה שונה עכשיו: הוא לבוש חליפה שנראית כאילו היא עשויה מכדורים חלקים ומבריקים, חלקם אדומים, חלקם תכולים וחלקם צהובים.

על ידיו כפפות שחורות ועל רגליו מכנסיים שחורים.

על חזהו סמל של עיגול שחור בתוך עיגול לבן, מוקף בעיגול אפור ועל גבו מיכל הבועות, רק שעכשיו הוא דומה בגודלו לאשפת חיצים.

שני צינורות שחורים יוצאים מחזהו ומתחברים אל המיכל.

על ראשו מעין ברדס צמוד ואדום ומקודקודו יוצא מחוש יחיד, קצר ועבה המסתיים בכדור.

פניו תכולים, עם עיגולים שחורים סביב לעיניו. מעל לעין שמאל יש נקודה שחורה, וכן מתחת לעין ימין.

כשהוא פוקח את עיניו, צבען חום-אדום.

"הו, לא, נינו המסכן," אמרה אליה בעצב, "עש לילה עשה אותו כל כך מכוער!"

נינו: אם אין מבוגרים זה אומר חופש מוחלט! זה פשוט מגניב! (הוא שולף מאחורי גבו את המכסה של מיכל בועות הסבון, שמחובר אליו מקל עם חור מוארך כמו חרב) חבל על הזמן!

הוא עף ברחבי פריז ומותיר אחריו שובל של בועות גדולות וסגולות.

הבועות מרחפות מטה לעבר המבוגרים עד שהן מגיעות אליהם ולוכדות אותם בתוכן.

ברגע שמבוגר לכוד בבועה הבועה נעשית ירוקה ומתחילה לרחף מעלה באויר.

נוצרת בהלה ברחובות פריז, המבוגרים בורחים לשווא והילדים בוכים על המבוגרים שמורחקים מהם.

רואים שוב את עש לילה בחדרו.

עש לילה: מושלם.

רואים את מרינט יושבת מול ארוחת הצהריים שלה, מסדרת את האפונים שעל צלחתה לצורת לב.

מרינט: בטח אדריאן כבר קיבל את המתנה.

"הו, את ציירת לב מאוכל בשבילי?" שמח אדריאן.

"לא בשבילך, חתול שחור!" ענתה לו מרינט בקור.

"תהיי נחמדה, מרינט!" נזפה בה טיקי.

"מה אמרת, טיקי? אני לא שומעת מעבר לזה שאני רק ידידה!" ענתה מרינט בארסיות.

אדריאן נראה פגוע וטיקי הנידה בראשה בתסכול.

אמא של מרינט: מה אמרת, מותק?

מרינט: או, אה.. אני כבר מחכה לחזור לבית הספר! (מצחקקת בעצבנות.)

אמא של מרינט מחייכת, אבל אז בועה ענקית וסגולה מגיעה מן החלון הפתוח ולוכדת אותה בתוכה.

מרינט: אמא? אמא! אמא!

היא צופה בה מתרחקת מעלה בבהלה, ואז היא רואה עוד מבוגרים לכודים בתוך בועות וצועקים בבהלה.

מרינט: אבא? אבא!

היא מביטה בהם מתרחקים בבהלה.

טיקי יוצאת ממקום מחבואה.

טיקי: ההורים שלך! עש לילה בטח שחרר עוד אקומה!

מרינט: אני צריכה למצוא את הרשע החדש שלו ברגע זה! טיקי, נקודות!

מרינט שוב משתנה לליידיבאג, אך הפעם בלי חיוך על פניה אלא בהבעה של עצב ודאגה.

"הו, אחותי, זה כזה עצוב שאת משתנה ככה!" הגיבה אליה.

המבוגרים מרחפים עוד למעלה, הם עוברים בגובהם את קצה מגדל אייפל.

יוצר הבועות מביט מטה בשמחה אל העיר נטולת המבוגרים.

יוצר הבועות: ועכשיו, זמן לחגוג!

החיפושית יוצאת בריצה מתוך המאפיה של דופן צ'אנג ומסתכלת מעלה אל קבוצה של בועות סגולות שכולן נושאות את פניו של יוצר הבועות.

קולו נישא באויר.

יוצר הבועות: הי, הי, הי! היום זהו יום המזל שלכם, חמודים! המבוגרים לקחו לעצמם יום חופש אז תנצלו את זה!

אין מטלות, אין שיעורים, אין ניג'וסים, רק כיף, כיף, כיף, כיף! זאת המתנה של יוצר הבועות!

ליידיבאג מניחה את ידיה על כתפיהם של שני ילדים.

ליידיבאג: אל תדאגו, ההורים  שלכם יחזרו. אני אדאג לזה. (למתבגר שעומד לידם) אתה תשמור עליהם בינתיים.

היא שולחת את היו-יו שלה ומתרחקת משם.

ילדים: יש, קדימה חיפושית!

*מעברון נוסף של החיפושית המופלאה*

אדריאן שוב לבד בחדר האוכל, הוא שותה מכוס ומנגב את פיו במפית לבנה וגדולה.

אדריאן (ביובש, אפילו בעוקצנות): וואו, איזו ארוחת צהריים חגיגית. יאי.

אדריאן פתח את פיו כדי לומר משהו אך התחרט ובחר למלא את פיו בדובוני גומי במקום זאת.

הוא קם ויוצא מחדר האוכל.

אדריאן: נטלי? אבא? (הוא מבין שהוא לבד ופונה לצאת החוצה).

כשהוא יוצא הוא רואה להפתעתו את רוב ילדי כיתתו ועוד כמה ניצבים.

הם מברכים אותו בתרועות של שמחה ובקריאות "מזל טוב" ו- "יום הולדת שמח!"

אדריאן שומע קול מדבר אליו, מרים את ראשו ורואה להפתעתו את יוצר הבועות עומד על בועה סגולה.

יוצר הבועות: הי, הי, הי, נער יום ההולדת, נחש מה? אבא'לה לא פה, וכשהחתולים לא כאן העכברים משחקים.

אדריאן (בתדהמה): נינו?

"איך זיהית את החבר שלך כשהוא נראה כמו הכלאה בין דב פנדה לבריכת כדורים ולא זיהית את מרינט כשהיא בסך הכל עטתה מסכה?" התפלא פלאג.

"אולי... זה... קסם של קוואמים שמנע ממני לזהות את מרינט?" הציע אדריאן במבוכה.

פלאג הסתכל עליו במבט לא משוכנע.

יוצר הבועות: יוצר הבועות הביא לכאן את כל החבר'ה שלך, במטרה אחת ויחידה: לתת בראש!

כולם מבינים את הסימן ומתחילים להריע.

יוצר הבועות קופץ מטה בחינניות ומבצע סלטה אל מאחורי עמדת די-ג'יי.

יוצר הבועות: בואו נתחיל במסיבה!

כולם מריעים ויוצר הבועות מתחיל להשמיע מוזיקה.

אדריאן ההמום רץ בחזרה אל תוך ביתו.

בחוץ כולם רוקדים, אך הם נראים לא שמחים במיוחד.

יוצר הבועות: קדימה, כולם! הבאתי אתכם כדי לחגוג! אז תרקדו או שתצטרפו למבוגרים שבשמים...(הוא מסיים את המשפט בטון מאיים ומוסיף צחוק מרושע.)

זיקוקים נורים אל השמים.

עש לילה: בקרוב מאוד החיפושית והחתול השחור יגיעו כדי לפגוש את סופם. מוחעחעחע... (צוחק צחוק מרושע.)

אדריאן נכנס אל חדרו וקומץ את ידו לאגרוף, מסתכל על הטבעת הכסופה שעל אצבעו בהיסוס.

הקוואמי שלו, פלאג, יושב מאחורי כתפו.

פלאג: מה הבעיה שלך? תרגע, אתה מקבל את המסיבה שתמיד רצית!

"פלאג!" נזפה בו טיקי, "אתה אמור לעודד את הבעלים שלך לעשות את הדבר הנכון, לא לעשות שטויות!"

"אם אני אעשה דבר כזה, יצמחו לי מחושים והשם שלי יהיה טיקי!" ענה לה פלאג.

"אבל יש לך מחושים, פלאג," ענתה לו טיקי בהרמת גבה.

"אלו לא מחושים, אלה שערות שפם של חתול!" תיקן אותה פלאג.

"אז למה אחד מהם יוצא מהמצח שלך?" שאלה טיקי.

פלאג לא הצליח למצוא מענה מחוכם לזה, אז הוא פשוט הקפיץ לפיו עוד חתיכה של קממבר.

אדריאן: אבל נינו תחת השפעת אקומה, אני מוכרח לעזור לו!

פלאג: מי יודע אם תקבל עוד הזדמנות כזו? קדימה, בוא נעשה חיים אם כבר אבא שלך לא כאן!

ואז נציל את נינו, נלכוד את האקומה והכל יהיה טוב!

אדריאן: טוב... צודק! סוף כל סוף יש לי הזדמנות לעשות משהו שאני רוצה לשם שינוי!

"אדריאן," אמר גבריאל.

"מה?" שאל אדריאן והתכווץ מעט במושבו.

גבריאל פתח את פיו כדי לומר משהו, אבל אז הוא נאנח.

"לא משנה," הוא הפטיר.

רואים את החיפושית רצה על גג וקופצת מטה אל גג אחר.

היא רואה את הזיקוקים בשמים.

ליידיבאג: זה אתה ואני, יוצר הבועות.

היא מזנקת לעבר מקור הזיקוקים.

רואים את אדריאן רוקד במסיבה שיוצר הבועות ארגן לו.

אדריאן: יש! (הוא פונה אל רוז, ילדה מכיתתו עם שיער בלונדיני קצר ועיניים גדולות וכחולות) הי, מסיבה מגניבה! נראה לי, זו המסיבה הראשונה שלי.

אדריאן מצחקק ורוז מחייכת אליו ומפנה אליו אגודלים מורמים, אבל אז היא ממשיכה לרקוד בהבעה עצובה על פניה.

החיוך של אדריאן מתפוגג והוא מביט סביבו ומבין שהרוקדים במסיבה שלו עצובים.

הוא מעווה את פניו באכזבה.

קלואי וסברינה עומדות ליד עמדת הדי ג'יי.

קלואי מאיצה בסברינה לעשות משהו, מסמנת לה בנחישות.

סברינה (ליוצר הבועות): אתה יכול לשים שיר סלואו?

יוצר הבועות: קצת מוקדם בשביל זה, לא ככה?

קלואי רוטנת ודוחפת את סברינה משם.

קלואי: זה בשביל אדריאן. ריקוד הסלואו הראשון שלו. (עושה ליוצר הבועות עיניים.)

יוצר הבועות: הו, אם ככה אני מסכים!

הוא עושה רובים באצבעות ומחליף דיסק, מתחיל לנגן שיר שקט.

"אני בטוח שאם נינו היה הוא עצמו הוא לא היה עושה לי דבר נורא כזה," אמר אדריאן, ספק בצחוק ספק ברצינות.

כולם מתחילים להסתדר בזוגות ולרקוד, אך בעצב ובלי רצון.

אדריאן: זה רק אני או שכולם מתנהגים קצת מוזר?

קלואי: עזוב אותך מהם, בוא נלך לרקוד, קדימה!

היא תופסת בזרועו של אדריאן ומושכת אותו לרקוד איתה.

החיפושית נוחתת מעל אזור ההתרחשות ומביטה ביוצר הבועות ואז ברחבת הריקודים, במרכזה אדריאן וקלואי רוקדים ביחד.

הם מאוד צמודים ונראה שאדריאן לא לגמרי מרוצה מכך.

קלואי מקרבת את שפתיה אל לחיו ואדריאן נרתע.

החיפושית לא אוהבת את מה שהיא רואה.

ליידיבאג: אין מצב שזה קורה! (היא זורקת את היו-יו שלה כלפי מעלה) קמע המזל!

"וואו," התרשמה אליה, "הרגע זימנת את קמע המזל למטרה אנוכית? לא ידעתי שזה אפשרי!"

"לא הייתי צריכה לעשות את זה," אמרה מרינט בחרטה.

הפעם נוחת אל ידיה תקליט אפור עם סמל חיפושית במרכזו.

ליידיבאג: תקליט?

ליידיבאג מסתכלת על יוצר הבועות המחטט בין התקליטים שלו.

הכל נעשה אפור והמתקן בו מניחים את התקליטים כדי לנגן אותם מהבהב באדום עם נקודות שחורות וכן אחד המתגים השולטים בסאונד וחלק מבניין סמוך.

החיפושית מצחקקת לעצמה, מסתחררת על רגל אחת ומטיסה את התקליט לעבר הבניין שראתה קודם.

התקליט פוגע בבניין, משנה כיוון, פוגע במתג שהחיפושית ראתה מהבהב באדום קודם לכן ולבסוף נוחת ברכות על המתקן ומתחיל לנגן מנגינה חדשה וקצבית.

"תודה על ההצלה, חיפושית," אמר אדריאן בחיוך.

מרינט התעלמה ממנו.

הזוגות מתנתקים ומתחילים לרקוד בהתאם למנגינה החדשה.

אדריאן מתנתק מקלואי בצחקוק של מבוכה קלה.

יוצר הבועות: יואו! מי החליף לי את הבייט?

החיפושית (מצדיעה): נעים מאוד.

אך העגיל שלה מהבהב ונותרת עליו רק נקודה אחת.

ליידיבאג: כדאי לזוז מהר לפני שאשתנה בחזרה.

היא רצה משם ומבצעת סלטה כדי לרדת ולהסתתר מאחורי חומה.

ליידיבאג: להוריד נקודות!

היא משתנה בחזרה למרינט בהבזק של אור ורוד- לבן שעולה מלמטה למעלה.

טיקי נפלטת מתוך העגילים אל תוך כפות ידיה המושטות.

טיקי: מרינט..

מרינט: זה היה מקרה חירום!

"מקרה חירום?" חזרה אליה.

מרינט הביטה הצידה במבוכה.

טיקי: כן..אם ב"מקרה חירום" את מתכוונת לקנאה. את יודעת מה קורה כשאת משתמשת בקמע המזל, יש לך רק כמה דקות עד ש-

מרינט (קוטעת אותה): שאני משתנה בחזרה, אני יודעת, אבל חשבתי לי- יוצר הבועות לא הולך לשום מקום.

יש לנו מספיק זמן להשיג לך אוכל ולמלא את האנרגיה שלך, אז נחזור למשימה. אני מבטיחה.

מרינט מכניסה את טיקי בעדינות לתיק שלה והולכת אל המסיבה.

היא ניגשת אל אחד משולחנות הכיבוד ומכניסה אל תיקה כמה עוגיות שוקולד צ'יפס.

מרינט: אני צריכה למצוא מקום להשתנות בו מהר.

היא מתחילה לסרוק את סביבתה, אך אז אליה פונה אליה בדברים ומפתיעה אותה.

אליה: איפה היית, אחותי? פחדתי שמשהו קרה לך! (היא מחבקת את מרינט.)

מרינט: גם אני!

אליה: אני בטוחה שהחיפושית והחתול השחור יגיעו בכל רגע להציל אותנו. אנחנו יכולות לסמוך עליהם. בינתיים בואי איתי, יש לי משהו בשבילך.

מרינט: יש משהו שאני צריכה לעשות קודם.

אליה (במבט ערמומי): זה קשור לאדריאן!

"אז ככה אני נראית עם המבט הערמומי שלי? לא רע..." התפעלה אליה מעצמה.

מרינט: (ממצמצת) טוב..

טיקי מציצה מתוך התיק של מרינט, מחזיקה עוגיה נגוסה בערך בגודל שלה עצמה.

טיקי: מרינט, יוצר הבועות!

מרינט: טוב, בסדר, עוד שניה!

מרינט ממהרת בעקבות אליה.

השתיים נכנסות אל אחוזת אגרסט ומציצות מאחורי הדלת השחורה אל משרדה של נטלי, מסתכלות על המתנה של מרינט.

אליה (לוחשת): תראי! עכשיו תוכלי לכתוב שזה ממך.

מרינט (לוחשת): יש.

"אבל לא היה כתוב שזה ממך," אמר אדריאן.

מרינט לא ענתה לו.

עכשיו רואים את אזור המסיבה, שם ילד עומד כשגבו אל הקיר בידיים שלובות ופנים זעופים.

זהו ילד גדל גוף עם עור חיוור למדי, עיניים אפורות, שיער שחור קצוץ מלבד בלורית קטנה, צבועה לבלונד שנופלת על מצחו.

הוא לבוש בחולצה שחורה שעליה הדפס של עצמות לבנות מוצלבות.

יוצר הבועות ניגש אליו.

יוצר הבועות: הי, אתה! למה אתה לא נהנה?

הילד: זה לא עניינך!

יוצר הבועות: אז אני הופך את זה לעניין שלי...

הוא שולף את מקל הבועות שלו מעל גבו בחיוך זדוני ומצחקק ברוע.

הילד נרתע בבהלה.

"אייון המסכן," לחשה מרינט.

רואים את מרינט כותבת על פתק צהוב משרדי.

מרינט: באהבה, מרינט. הנה!

היא תולשת את הפתק מערימת פתקים אליה הוא מחובר ומדביקה אותו על אריזת המתנה, מצחקקת לעצמה בשמחה.

היא מנשקת את המתנה.

טיקי מציצה שוב מהתיק שלה.

טיקי: יופי, סיימנו. נקודות, מרינט!

"טוב, מרינט היתה אמורה להישאב עכשיו לתוך טיקי, לא?" תהה אדריאן.

טיקי צחקקה ומרינט נעצה בה מבט זועף.

מרינט: (מניחה את המתנה על השולחן תוך כדי דיבור) אני לא יכולה עכשיו, אליה כאן!

אליה: מה אמרת?

היא שוב מציצה מאחורי הדלת.

מרינט: תמשיכי את, אני נשארת עוד קצת כאן!

היא נאנחת בהקלה ואז היא פונה אל החלון ומבחינה בדאגה בילד שהתמרד נגד יוצר הבועות קודם לכן, עולה אל השמים בתוך בועה ירוקה.

מרינט: לא, צדקת, טיקי, אסור היה לי לחכות כל כך הרבה!

רואים שוב את המסיבה, אדריאן עומד ליד יוצר הבועות ומחזיק מיקרופון מול פיו.

אדריאן: הי, פריז! מה העניינים?

הקהל נאנח ורוטן בחוסר התלהבות.

יוצר הבועות שולח את ידו אל מקל הבועות שלו, נועץ בהם מבט רצחני ונוהם.

הקהל נבהל ומתחיל מיד להריע בהתלהבות מזויפת.

אדריאן מחייך וקופץ בשמחה, לא מודע לאיום.

"איך יכולתי להיות כזה עיוור?" נזף אדריאן בעצמו.

"בקלות," עקץ אותו פלאג.

ואז כולם מבחינים לפתע בחיפושית שעומדת גבוה לפניהם.

אדריאן (בבלבול): חיפושית?

ליידיבאג: הא!

היא שולחת את היו-יו שלה לפנים ופוגעת במפצל החשמל, מנתקת את הרמקולים מכבליהם ואז מזמנת את היו-יו בחזרה אל כף ידה.

ליידיבאג: מצטערת, יוצר הבועות, המסיבה נגמרה!

יוצר הבועות (בכעס ואכזבה): למה את צריכה להיות ככה?

ליידיבאג: גרמת לכל המבוגרים להיעלם, זה למה! ועכשיו אתה כולא את כל מי שלא נהנה.

אדריאן מביט אל ליידיבאג בדאגה וקלואי נצמדת אל כתפו.

הוא מנתק את קלואי ממנו והולך משם.

יוצר הבועות: את לא תסגרי לי את המסיבה!

הוא שולף את המכסה של המיכל שאליו מחובר מקל הבועות שלו ושולח אל ליידיבאג שתי בועות אדומות שמסתחררות לכיוונה במהירות.

ליידיבאג הודפת אותן ביו-יו שלה והן מתפצלות לבועות קטנות יותר ונעלמות.

היא מזנקת לכיוון יוצר הבועות.

יוצר הבועות מזנק לכיוונה.

הם מתנגשים אחד בשני ונזרקים לצדדים, בועות אדמדמות עפות לכל עבר.

כל הילדים במסיבה בורחים בצרחות.

ליידיבאג נוחתת בקלילות על עמדת הדי ג'יי ויוצר הבועות נוחת בקלילות דומה על שולחן הכיבוד.

רואים את אדריאן שוב בביתו.

הוא פותח מעט את הבגד העליון והלבן שלו ופלאג יוצא משם בריחוף.

אדריאן: אני חושב שהתנהגתי כמו אידיוט גמור. פלאג, ציפורניים! (משתנה לחתול השחור בחיוך.)

"זה עדיין מגניב," לחש גבריאל אגרסט.

"הרגע אמרת מגניב, אבא?" שאל אדריאן בהלם.

"לא!" הכחיש גבריאל וגילה התעניינות פתאומית בתקרה.

רואים את החיפושית ממשיכה להילחם ביוצר הבועות, שולחת אליו את היו-יו שלה.

יוצר הבועות שולח אליה בועה אדומה שחוסמת את היו-יו שלה, שמתחיל להישלח בחזרה אל ליידיבאג.

החתול השחור מגיע אל מקום ההתרחשות וחובט ביו-יו באמצעות המטה הכסוף שלו.

היו-יו נשלח מעלה אל השמים במקום לפגוע בחיפושית.

החתול השחור: נראה שהגעתי בדיוק בזמן!

ליידיבאג: הכל היה בשליטה מלאה.

היו-יו צונח מטה ופוגע קלות בראשו של החתול השחור.

החתול השחור: אי!

"איך זה שהיו-יו הזה תמיד חובט לי בראש?" התלונן אדריאן.

"יש לי הרגשה שליידיבאג עשתה את זה בכוונה," ענה לו פלאג.

ליידיבאג: אבל תודה!

יוצר הבועות מזעיף פנים ומול עיניו מופיעה שוב מסגרת בצורת פרפר שזוהרת בורוד.

רואים שוב את פניו של עש לילה עם מסגרת תואמת.

עש לילה: תפוס את המופלאים שלהם, אני רוצה את הכוחות שלהם, עכשיו!

רואים שוב את יוצר הבועות והוא שולח עשרות בועות אדומות, קטנות באופן יחסי, אל החיפושית והחתול השחור.

הם הודפים את המתקפה בקלילות באמצעות היו-יו והמטה.

הבועות חולפות על פניהם בלי לפגוע.

אך יוצר הבועות מגחך בערמומיות ומקיש באצבעו.

כל הבועות זוהרות לרגע באור לבן, נעשות ירוקות ומתחילות להסתחרר סביב החיפושית והחתול השחור במהירות רבה.

כמה מהן נצמדות אל גופיהם של  החיפושית והחתול השחור והשאר סוגרות עליהן ככיפה המסתובבת סביב עצמה במהירות.

יוצר הבועות צוחק ברוע.

לבסוף הבועות יוצרות סביב שני גיבורי העל בועה אחת גדולה ומפסיקות להסתחרר.

"איך כל הבועות הפכו לבועה אחת? תהתה אליה.

מרינט ואדריאן משכו בכתפיהם.

החיפושית והחתול השחור מתחילים לרחף באיטיות כלפי מעלה.

החיפושית מנסה לפוצץ את הבועה באמצעות מהלומות ממרפקה, אך לשווא.

יוצר הבועות: תנו לי את המופלאים שלכם לפני שייגמר לכם האויר.

ליידיבאג: תמשיך לחלום, יוצר בועות!

יוצר הבועות: אתם מחרבי מסיבות ממש כמו מבוגרים!

ליידיבאג: ילדים צריכים מבוגרים!

יוצר הבועות: טעות! ילדים צריכים חופש, כיף! להשתחרר ולעשות חיים! מבוגרים הם חולי שליטה!

ליידיבאג: אבל מבוגרים שומרים ומגנים על ילדים! אכפת להם מהילדים שלהם והם אוהבים אותם!

החתול השחור: (מתחת לשפם שאין לו) רוב המבוגרים בכל מקרה.. (ליוצר הבועות) אתה מוכרח להחזיר את המבוגרים!

"אכפת לי ממך, אדריאן," אמר גבריאל בעצב.

אך בנו לא הגיב.

יוצר הבועות: לא, לעולם לא. יודעים מה? אם כל כך אכפת לכם מהמבוגרים למה שלא תרחפו איתם לזמן מה?

יוצר הבועות רץ לעבר השניים ושולח בבעיטה את הבועה שלהם אל השמים.

גיבורי העל צועקים בבהלה בעוד הם טסים מעלה.

הילדים שרקדו קודם לכן במסיבה מתנשמים בפחד.

עש לילה שוב מדבר.

עש לילה: מה נראה לך שאתה עושה, מוח בועה? אתה אמור לתפוס את המופלאים שלהם!

החיפושית והחתול השחור מתחילים לעבור בריחוף את מגדל אייפל.

החתול השחור בועט בקרום הבועה, מנסה לפוצץ אותה.

ליידיבאג: השתמש בחתולאגאן!

החתול השחור: לא יכולת להגיד לי את זה לפני שעלינו גבוה כל כך?

ליידיבאג: אנחנו לא יכולים להיתקע בבועה הזאת ביחד לנצח!

החתול השחור מחייך אליה ומנענע את גבותיו.

מרינט נאנחה בפנים זעופות.

החיפושית מניחה את ידה על מצחה ונאנחת.

החתול השחור: חתולאגאן!

בידו נוצר קסם שחור והוא נוגע בדופן הבועה.

הבועה מתפוגגת והשניים נופלים מטה בצרחות.

ליידיבאג: שנראה אם תנחת על הרגליים הפעם?

החתול השחור: לא, תודה!

הם ממשיכים בנפילתם ליד ראש מגדל אייפל.

ליידיבאג: המקל שלך! שם!

החתול השחור: סגור!

הוא שולף את המטה שלו מעל גבו ומשליך אותו קדימה.

המטה ננעץ במגדל אייפל.

ליידיבאג אוחזת בידו של החתול השחור.

ליידיבאג: תחזיק חזק!

היא שולחת את היו-יו שלה, הוא נכרך סביב המטה וכך השניים נוחתים בבטחה על הכביש.

"לא לגמרי הבנתי מה קרה הרגע," הודתה אליה.

"זה בסדר," ענתה לה מרינט, "גם אני לא."

החתול השחור: מזל שלחתולים אין פחד גבהים!

החיפושית: צריך להשיג את מפריח הבועות שלו, בטח האקומה נמצא בו!

החתול השחור מסתכל על הטבעת שלו, שחלק מסמל הכפה שעליה מתחיל להבהב.

החתול השחור: כדאי שנמהר!

רואים שוב את יוצר הבועות, שפונה אל הילדים המנסים להסתתר מאחורי הגדר.

יוצר הבועות: איפה כולם? בואו הנה ותחגגו!

ליידיבאג: מצטערים לפוצץ לך את הבועה!

"האם זה היה משחק מילים?" גיחכה אליה.

"ממש לא!" הכחישה מרינט.

אליה (מריעה): החיפושית!

כולם מריעים איתה: חיפושית, חיפושית!

יוצר הבועות מזעיף את פניו ונוהם.

ליידיבאג: אף אחד לא רוצה לחגוג איתך יותר, יוצר הבועות!

יוצר הבועות: מה נסגר עם כולכם בדיוק? למה אתם צריכים להיות מבאסים כאלה?

הוא נוהם שוב בכעס ושולח אליהם בועות ענקיות שלוכדות אותם.

החיפושית והחתול השחור: לא!

הילדים מרחפים במהירות אל השמים, לכודים.

יוצר הבועות: התחנה הבאה של החברים שלכם היא החלל החיצון, והם לעולם לא יחזרו!

הוא מזנק משם ושני גיבורי העל מזנקים בעקבותיו.

"קדימה, חיפושית!" קראה אליה בהתלהבות.

"ומה אני, גרב?" נעלב אדריאן.

"לא, גרב זה אני," ענה לו פלאג.

הם מנהלים מרדף בין גגות העיר ויוצר הבועות מזנק אל מגדל אייפל, מותיר שובל בועות סגולות מאחוריו.

הוא שולח בועות אדומות למטה אל החיפושית והחתול השחור אך הם מתחמקים מהן בקלילות ומתקרבים אליו במעלה המגדל.

הם נוחתים באחת הקומות של המגדל ויוצר הבועות שולח אליהם בועה אדומה נוספת, גדולה מהאחרות.

גיבורי העל חומקים ממנה, אך בקושי.

סמל הכפה שעל הטבעת של החתול השחור מהבהב שוב.

החתול השחור: אני אשתנה בחזרה בקרוב, מהר!

ליידיבאג: (זורקת את היו-יו שלה כלפי מעלה) קמע המזל!

הפעם נוחת עליה מפתח ברגים דו צדדי, אדום ומנוקד בשחור.

"אני מעדיפה את הדיסק," העירה אליה.

החתול השחור: מה, את תפתחי לו סתימה או משהו?

יוצר הבועות שולח לעבר החתול השחור בועה אדומה והחתול השחור חומק ממנה.

הוא שולח אליו עוד בועות והחתול השחור חומק ומזנק במעלה מגדל אייפל.

החתול השחור: לא יזיקו לך אימונים! זה כל מה שיש לך?

החיפושית מסתכלת על מפתח הברגים שלה ואז מביטה לצדדים, מחפשת מה לעשות.

שדה הראיה שלה נעשה אפור והיא רואה פתח אוורור*** מהבהב באדום עם נקודות שחורות,

צינור עבה שמהבהב גם הוא באותם צבעים, אום גדול שמחזיק את הצינור שמהבהב גם הוא באדום ושחור ולבסוף מהבהב מפתח הברגים.

הכל חוזר להיות צבעוני.

ליידיבאג: אני יודעת!

"איך את יכולה לפענח מזה מה את אמורה לעשות?" שאלה אליה בתמיהה, "צריך כוח על נפרד רק בשביל זה!"

החתול השחור חומק מעוד כמה בועות ומתחילה מנגינת ההשתנות של החיפושית המופלאה.

ליידיבאג משחררת באמצעות מפתח הברגים את הצינור שהיא ראתה קודם לכן והוא מתפתל לכל עבר, מוציא זרם של גז או אדים.

ליידיבאג: חתול שחור, חפה עלי!

החתול השחור קופץ מטה ותופס את הצינור העבה.

הוא מכוון אותו לעבר יוצר הבועות, ששולח לכיוונו כמה בועות אדומות שמתפזרות לצדדים בגלל הגז היוצא מן הצינור.

יוצר הבועות מניף את מפריח הבועות שלו כמו חרב, אך ליידיבאג שולחת את היו-יו שלה ותופסת את מפריח הבועות.

היא שוברת אותו לשניים על הברך שלה וזורקת את השברים על הרצפה.

ליידיבאג: עוף מכאן, חרק מגעיל!

האקומה יוצא מבין השברים ומתחיל לעוף כלפי מעלה.

ליידיבאג פותחת את היו-יו שלה.

ליידיבאג: אתה סיימת לעשות צרות, אקומה קטן. זמן לעקור את הרשע! (היא לוכדת את האקומה ביו-יו שלה) תפסתי.

היא פותחת את היו-יו שלה במגע קל והפרפר יוצא ממנו לבן כשלג.

ליידיבאג: להתראות, פרפר נחמד! (היא זורקת את מפתח הברגים באויר והוא מתפוגג לאלפי חיפושיות) החיפושית המופלאה!

החיפושיות עוברות בעיר ומתקנות את הנזקים.

אליה מחאה כפיים.

רואים את ההורים של מרינט מוחזרים מטה אל האדמה.

יוצר הבועות נופל על ברכיו ואז על ידיו וגל של קסם שחור-סגול עובר על גופו ומשנה אותו בחזרה.

נינו: אחינו...

החיפושית והחתול השחור: תן/ תני אגרוף!

רואים שוב את עש לילה בחדרו, מוקף פרפרים.

עש לילה: לא תוכלי לברוח לנצח, חיפושית. וכשאתפוס אותך אני אמחץ אותך, אני אשמיד את שניכם!

החלון נסגר כמעגל של אור שהולך וקטן עד שנעלם.

רואים שוב את נטלי במשרדה.

גבריאל שוב מדבר איתה דרך המכשיר דמוי הטלפון.

גבריאל: נטלי, האם הבן שלי אהב את המתנה?

נטלי: למעשה, אממ.. אני הולכת לבדוק ברגע זה, אדוני.

גבריאל: טוב.

נטלי מנתקת את השיחה ומתנשמת בבהלה, מחפשת במבט מבוהל את המתנה ממרינט.

אז היא מוצאת אותה על קצה השולחן , לוקחת אותה ונאנחת בהקלה.

היא מבחינה בפתק שמרינט הצמידה לאריזה, תולשת אותו, מקמטת אותו ומשליכה אותו לפח.

"אאוץ'," אמר פלאג.

אז היא ממהרת אל אדריאן, ששוב אוכל לבדו בחדר האוכל הגדול.

אדריאן: הא?

נטלי: מתנת יום הולדת (היא מושיטה לו את המתנה) מאביך.

אדריאן לוקח את המתנה באי אמון.

אדריאן (נפעם מהתרגשות): תודה לך! זאת אומרת, בבקשה תמסרי תודה לאבא שלי.

נטלי מהנהנת והולכת משם.

אדריאן מתחיל לפתוח את המתנה, תוך כדי שהוא מחייך ומצחקק לעצמו באושר.

"וואו. תראו איך אני שמח מהמתנה שאבא לא באמת נתן לי," אמר אדריאן בעוקצנות.

"אדריאן-" החל גבריאל להגיד.

"שתוק," קטעה אותו אליה בזעף.

*מעברון אחרון של החיפושית המופלאה*

פתח בית הספר, תלמידים נכנסים לעוד יום לימודים.

ואז פניה של קלואי כמעט ממלאות את המסך.

קלואי: מה זאת אומרת, שבוע שלם?

סברינה: אתמול לא היו מבוגרים בשביל לעשות את המשלוח!

קלואי: אז מה?! מגוחך, זה פשוט מגוחך!

רואים את אליה ומרינט.

אליה: (צוחקת) מגיע לה, לקלואי.

"אני נוטה להסכים עם עצמי," אמרה אליה בחיוך.

אדריאן יוצא מן הלימוזינה הלבנה.

אדריאן: הי, בנות!

הוא מתחיל להתקדם לכיוונן.

לצווארו צעיף בצבע השמים.

מרינט (פחות או יותר מצייצת בהתרגשות): הי, זה הצעיף שלי! (לאליה) הוא עוטה את הצעיף שלי!

אדריאן ניגש אל נינו והם חובטים אגרופים.

אליה: יואו, צעיף מגניב, אדריאן! פשוט מהמם!

מרינט מנופפת לעברו בהתרגשות מהולה במבוכה.

אדריאן: כן! הייתם מאמינים שאבא שלי נתן לי אותו? זה גדול, הוא קנה לי את אותו עט מעפן שלוש שנים ברציפות!

"או שנטלי נתנה לי את אותו העט שלוש שנים ברציפות," שיער אדריאן בעצב.

נינו: וואו. כנראה כל אחד יכול להשתנות. מבוגרים יכולים להיות מגניבים כשאתה לא מצפה לזה.

אדריאן: אגב מבוגרים, אני יודע שאבא שלי אמר שאתה השפעה רעה עלי אבל-

נינו (קוטע אותו): הכל טוב, אדריאן. אל תילחץ, אנחנו חברים! תמיד ולנצח.

השניים הולכים יחד אל תוך מבנה בית הספר.

אליה ומרינט מסתכלות עליהם.

אליה: את חייבת לספר לו שאת היא זו שנתנה לו את הצעיף!

מרינט: אבל הוא נראה כל כך שמח בקשר לאבא שלו, אני לא רוצה להרוס לו את זה.

אליה מחבקת אותה.

אליה: הו, מרינט...

מרינט מחבקת אותה בחזרה.

אליה: את מדהימה, אחותי. את יודעת את זה, נכון? ויום אחד גם אדריאן ישים לב בעצמו. מבטיחה.

"אני שם לזה עכשיו," אמר אדריאן למרינט.

"אני עדיין כועסת עליך!" היא ענתה לו בקור.

"על מה, על זה שאני נראה טוב עם אוזני חתול וזנב?" שאל אדריאן בטון פגוע.

"על כל הפלירטוטים והבדיחות המטופשות שלך!" ענתה לו מרינט בזעף.

"את הרבצת לי עם היו-יו שלך!"

"אתה הגעת באיחור לקרב!"

"את הרמת אותי וזרקת אותי לאורך פריז!"

"אתה אמרת שאני רק ידידה!"

"הי, זוג יונים!" קרא פלאג.

"אנחנו לא זוג יונים!" צעקה עליו מרינט.

"מה זה משנה?" ענה פלאג, "אכפת לכם לדחות את הריב שלכם לפעם אחרת? אנחנו צריכים לצפות בכל הסדרה המטופשת הזאת ואנחנו לא יודעים כמה זמן זה ייקח!"

השניים השתתקו ופלאג הקפיץ לפיו עוד חתיכה של קממבר.

הצלצול נשמע והשתיים הולכות אל בית הספר.

 המצלמה לכאורה עולה אל שמי פריז, שם מופיעות דמויותיהם של אדריאן ומרינט, עוצמים עיניים ברכות.

דמותו של אדריאן עוטה את הצעיף.

מופיעות כתוביות הסיום.

 "קדימה, לפרק הבא," אמרה אליה והכניסה לפיה כמה דובוני גומי.

*לפחות נדמה לי שזה פלאפון

** כן, אפשר לעוות את הפנים מתוך הפתעה. לפחות גבריאל אגרסט מסוגל לעשות את זה.

*** אני לא מבינה בדברים מהסוג הזה, אני לא עובדת בניין. אני חושבת שזה אולי פתח אוורור.

הפרק הקודם		הפרק הבא