"היא רק אחותה..."

האמת היא, שהמצב העיקרי די מדאיג אותי.

לפחות אחת מהטענות שלי הייתה נכונה: סוורוס באמת לא מבין עניין.

זו אשמתי!

אז איך הוא יכול להאשים את לילי בפרדה הזו?

וואו, מתי התחלתי להרגיש רגשות אשמה?

רגשות הם חולשה גדולה מאוד...

אצטרך ללמוד להתגבר עליהם, אם ארצה להפוך לאישה חזקה בעתיד.

אני לא יכולה לשמור את זה יותר!

כמו שכולם אומרים, הלב הוא לא מחסן.

אני לא אמורה לשמור סודות מפני אף אחד!

אז למה אני לא מוכנה לספר ללילי ולסוורוס שאני היא זו שגרמה לבלגן האטומי הזה?

אוקיי, אולי לחלק ממני זה קצת מהנה...

אבל לחלק השני לא!

די, אני לא מסוגלת!

אוקיי.

לנשום. להירגע.

הנה, כמעט הצלחתי –

המלכה_של_העולם: ג'יוטי!!!!! אם את שם, את חייבת לענות לי. אני מתה!!!!!!!!

ג'יוטי_המהממת: היי פטוניה. מה קרה לך?

וואו, תודה לאל על החברות שלי.

המלכה_של_העולם: אני לא יודעת אם מותר לי לספר לך על זה... יש אפשרות לקרוא באינטרנט מה שאנחנו כותבות?

ג'יוטי_המהממת: לא. למה?

המלכה_של_העולם: ...

מה יכולתי להגיד?

מצד אחד, זו החברה הכי טובה שלי!

מצד שני, ג'יוטי היא דברנית ענקית, הרכלנית של הכיתה. אם אספר לה, היא עלולה לספר לכולם!

המלכה_של_העולם: אה... לא משנה.

ג'יוטי_המהממת: נו! גלי לי כבר!!!

המלכה_של_העולם: כמו שסיפרתי לך על הריבים של לילי וסוורוס על כך שלילי לא מסכימה ל-

ג'יוטי_המהממת: טוב, אני אעצור אותך כאן. לא כמו הפעם הזו! מבטיחה!!!!

ממש, כאילו.

המלכה_של_העולם: לא נראה לי, ג'יוטי.

ג'יוטי_המהממת: דיי! נו כבר!

המלכה_של_העולם: אה, לא.

טוב, בסוף סיפרתי לה.

יש סמיילי אחד כאן שפשוט משגע אותי.

במיוחד כשג'יוטי משתמשת בו.

ג'יוטי_המהממת: אוי, זה נורא!

המלכה_של_העולם: מה נורא: אני, או אני?

ג'יוטי_המהממת: דיי, אל תחמירי עם עצמך!

המלכה_של_העולם: מצטערת ג'יוטי, אני חייבת ללכת-

האמת היא שאמא פשוט צעקה עליי שאני צריכה להפסיק להתמכר למחשב בצורה כזאת.

היא חושבת שאני גם מתמכרת ליומן הזה.

"זה לא נכון!" אני צועקת לכיוון הסלון.

וכדי להוכיח את זה, אצטרך לעצוב את היומן הזה לרגע.

אולי אני באמת מכורה אליו.

פאנפיק משותף שלי ושל רייצ'ל בונז

הפרק הקודם		הפרק הבא