קצר , קולע , ונחמד .

" אמנדה ! לכל הרוחות , את כבר חצי שעה בפנים ! "
הצעקות שלי לא עשו על אמנדה שום רושם .
הקול היחיד שהגיע לאוזניי היה קול המים הזורמים .
בחיי שרציתי לחנוק אותה .
דפקתי על הדלת בכל הכוח .
זרם המים נפסק .
" מה תעשי ? תוציאי גם אותי מוועד ההורים ? "
גלגלתי את עיניי בתסכול .
מאז שסיפרתי לאמנדה על המקרה עם ג'יימס – היא לא מפסיקה להציק לי בנושא .
אני יודעת שאלה היו בסך הכל כמה שעות , אבל תאמינו לי – הן היו מייגעות ביותר .

אמנדה יצאה באיטיות מהמקלחת , לובשת את החלוק הלבן שלה , ומביטה בי בחשדנות .
" את תרביצי לי , נכון ? " שאלה בהתגרות מהוססת .
לרגע שקלתי להגיד לענות לה בחיוב .
אמנדה הניפה את שיערה , ואמרה בפיזור נפש : " אה , נגמרו המים החמים " .

כמעט והתעלפתי .
" מה זאת אומרת ? " שאלתי , מקווה לטוב .
אמנדה הביטה בי כאילו הביטה במוגלגית .
" זאת אומרת .. שנגמרו המים החמים " .
מצמצתי בהלם .
" אבל אמנדה , מה עם הקסם שלך ? הקסם שמעניק לך את הזכות להתקלח שעות , ולי את הזכות להתקלח אחרייך במים חמים ?! " שאלתי בבהלה .
אמנדה סירקה את שיערה במהירות . היא מתחמקת .
" אמנדה " . אמרתי בכעס .
" הוא הפסיק לפעול " אמרה במהירות .
" מה זאת אומרת הפסיק לפעול ?! " צרחתי .
" בחייך ליל , אני צריכה לחזור על כל דבר פעמיים ? "
השתדלתי שלא לחשוב על מה שעומד לקרות . לא הצלחתי .
אני לא התקלחתי במשך חמישה ימים . כמה עצוב – ככה מזוויע .
לא היה לזה שום צד טוב . הייתי עצלנית בקטע של מקלחות .
ובכן , זה לא עניין אותי עד היום . מפני שג'יימס פוטר בכלל לא הביט לעברי .
אבל היום – לא רק הוא יביט לעברי . כל הוגוורטס תביט .
הו , וזאת הודות לצורה המתוחכמת בה הבכתי את עצמי אתמול . פוטר בטח כבר סיפר זאת לכולם .
" ליל , את בחיים ? " שאלה אמנדה בפיזור נפש .
" עכשיו כן . מעניין מה יקרה אחרי שאכנס לחדר האוכל " מלמלתי .
" ליל , את לא כזאת מסריחה " אמרה אמנדה , שהבינה ישר מה מדאיג אותי .
היא התקרבה אליי בצעדים איטיים , ורחרחה אותי .
אמנדה הניחה את ידה במהירות על פיה ואפה .
" ליל , זה נורא " .
נאנחתי בייאוש .
לקחתי את המגבת שלי , ונכנסתי במהירות למקלחת .
אני אתקלח היום ויהי מה .

המים היו קפואים . רציתי רק לגמור עם זה .
" ליל , אני זזה " . שמעתי את אמנדה אומרת , וחומקת מחוץ לדלת .
ממזרה .
אחרי חמש דקות , הדלת נפתחה בשנית . אמנדה הממזרה הזו חזרה .
" אמנדה , אני מאחלת לך את כל הרע שבעולם ! זה קפואאאאא " צווחתי .

שתיקה .

לא אופייני לאמנדה .
יצאתי מהמקלחת וכרכתי את המגבת הצהובה עם הברווזים שלי סביבי .
שיערי נטף מים והרטיב את כל הרצפה .
את ארוחת הבוקר כבר פספסתי , והשיעור הראשון בוודאי התחיל . אני מתה .
סנייפ יהרוג אותי .
יצאתי מהמקלחת , מתכוננת לצרוח על אמנדה .
החדר ריק .
מה לעזאזל קורה כאן ? חשבתי לעצמי .
וכמובן , איך לא – הדמיון שלי התחיל קצת להתפרע .
הרמתי גבה , וזרקתי את ידי לאוויר .
לרוע המזל , היא פגעה במשהו . הדמיון שלי לא הלך רחוק מדי הפעם .
מפני שברגע שהרמתי את גלימת ההיעלמות של פוטר , כל חששותיי הפרועים ביותר התאמתו .
ג'יימס המופתע , ולמרבה הצער החמוד ביותר , חייך שנייה לאחר מכן בביטחון .

טוב , דפקתי את הצרחה של החיים שלי .
וג'יימס קפץ קפיצה שהייתה עלולה להרוג אותי , וסתם לי את הפה .
כל גופו , הקשיח ביותר יש לציין , נצמד אליי ומעך אותי לגמרי .
" אני חושב שכבר אמרתי לך פעם שנסתבך אם לא תסתמי " . אמר בציניות . החיוך שלו היה כל כך יפה , שלא יכולתי אפילו להתעצבן .
אז הרחקתי אותו בעדינות ממני .
וכשהוא היה רחוק יותר ממני , או יותר נכון – החיוך שלו היה רחוק יותר ממני , נזכרתי למה צרחתי .
" פוטר , אתה חולה נפש ? מה אתה עושה פה ?! " שאלתי , מנסה להתעלם מהדרך בה הוא סקר את פניי .
" ובכן , אם זכרוני לא מטעני – אתמול , נכנסת את לחדרי , וראיתי אותך בדיוק כשיצאתי מהמקלחת . אני מחזיר לך " אמר בחיוך .
" אז מה הלאה ? תבעט לי בציצי ? " וואו . לא הייתי צריכה להגיד את זה .
בכל פעם שאני בטוחה שאי אפשר לרדת נמוך יותר – אני מגלה בצורה זוועתית ביותר , שאפשר .
פוטר חייך חיוך ממזרי ביותר .
" רק אם ממש תתחנני " .
נאנחתי .
" אתה תכננת פשוט לראות אותי מתפשטת ? " שאלתי ברוגז .
הרגשתי איך לאט צבע לחיי הולך ונהייה דומה לצבע שערי .
" ובכן .. " אמר ג'יימס , מענה אותי בחיוכו השובבי .
למה הוא בכלל בא לפה ?
" תשמע ג'יימס , כל מה שקרה .. לא קרה . אתה שומע אותי ? אתה לא מספר את זה לאף אחד ! "
ניסיתי להישמע תקיפה , אבל זה לא היה מרשים במיוחד .
ג'יימס התקרב לעברי צעד אחד , וצמצם את המרחק בינינו .
יכולתי לשמוע את ליבו דופק אילו רציתי .
יכולתי לנסות לנשק אותו .

אבל מכל האפשרויות בעולם , הייתי חייבת להביט בעיניו .

" לא חשבתי לעשות את זה " אמר ברכות .
" אז למה אתה פה , ג'יימס ? אני לא מעניינת יותר מכל בת אחרת בהוגוורטס " מלמלתי , חסרת ביטחון .
" אני מטיל ספק בדברייך .. "

יכולתי להישבע שג'יימס עמד להתוודות . הוא עמד להגיד משהו .
משהו משמעותי .

אבל הוא לא היה יכול .
מפני שקטע אותו קולו של סיריוס , הקונדס השלישי בחבורה המפורסמת .

" קרניים ? העפתי מבט במפת הקונדסאים .. מה אתה ואוונס עושים שם בפנים ? "


תודה רבה על התגובות .. בן מחממות את הלב - אשמח לראות יותר מהן ! ;)

תודה רבה לvalle שמסכימה להמשיך ולפרסם את הפיק שלי !

בקרוב - המשךךך :)

הפרק הקודם		הפרק הבא