הפוני הקטן שלי- הדור הבא

יש לנו פרק נוסף, קוראים נכבדים! אני מקווה שאתם נהנים מהפאנפיק! תעשו חיים!

"וזאת הספריה," אמר רוברום כשהשניים נכנסו לספריית בית הספר. הוא הסיט את משקפי השמש שלו מהעיניים.

"אחותי בספריה האחרת עכשיו," נזכר סאן ריי, "אני מקווה שהיא תדע מה גורם לכל זה."

"לא אמרת את זה כבר?" שאל אותו רוברום.

"אני כן," הודה סאן ריי, "זה טיפה מלחיץ אותי שצבעים נעלמים ויצורים מתנהגים מוזר."

הוא הסתכל לצדדים בחשש, מצפה שמישהו יתבע ממנו כסף. זאת היתה הקלה גדולה בשבילו כשסייח ארץ אפור שבדיוק נכנס לספריה נעשה סגול פתאום.

"הצבע חזר!" סאן ריי אמר בשמחה.

"איזה מזל," אמר רוברום.

הסייח הסגול התקרב אליהם.

"הי, אתה צריך משהו?" שאל סאן ריי כשהסייח כבר היה ממש לידם.

הסייח הנהן.

"הי, אתה התפוח הקטן ההוא," הבין רוברום והחווה בפרסתו לעבר חותם הבינה של הסייח, שהיה קאפקייק תפוחים, "ההוא עם הקאפקייקס. לא ידעתי שהתחלת ללמוד פה!"

הסייח הניד בראשו והחווה בפרסתו לעבר סאן ריי.

"אתה צריך אותי? למה?" שאל סאן ריי. הוא תהה אם הוא הסתבך עם המנהלת אפילו יותר.

הסייח הסגול החווה בראשו לעבר דלת היציאה.

"אחי, מה הקטע עם כל שפת הסימנים?" שאל רוברום, "אתה יכול פשוט להגיד מה אתה רוצה?"

"חבר שלי צריך אותך, אבל אסור לו להיכנס לספריה," מלמל הסייח במבטא כפרי ובקול שהיה בדיוק מספיק רם כדי שסאן ריי יוכל לשמוע אותו, ולא מעבר לכך.

"מה? למי כבר יכול להיות אסור להיכנס לספריה?" שאל סאן ריי, אבל הוא בכל זאת הלך בעקבות הסייח אל מחוץ לספריה. רוברום עופף בעקבותיו.

"הי!" קרא אליהם צ'יז הקטן ונופף בפרסתו בהתלהבות, מחזיק מגש של פאי בפרסתו האחרת.

"הייתי צריך לנחש," אמר רוברום וגלגל עיניים.

"הי, סאן ריי, רוברום, זה ביג שוגר! הוא בטח לא הציג את עצמו.
הוא בן דוד שלי מדרגה מלאנתלפים מצד אמא שלי ואבא שלו והוא החבר הכי טוב שלי בעולם ויש לו נמשים! חבל שלי אין נמשים."

סאן ריי הביט בביג שוגר הנבוך וראה שאכן היו לו נמשים לבנים על חוטמו. הוא החזיר את מבטו אל צ'יז ואל מגש הפאי שלו.
"אתה לא הולך לרסק לי גם את זה בפרצוף, נכון?" הוא שאל בחשש.

"לא!" ענה צ'יז ושחרר נחרת צחוק, "פשוט קודם כשנפגשנו אתה ניגבת את הפאי מהפרצוף שלך עם הרגל!
לא עם הלשון! ואתה יודע מה זה אומר- שלא טעמת אותו! אז רצתי מהר הביתה כדי להכין לך פאי חדש אבל אז פתאום לא רציתי לתת לך אותו אז אכלתי אותו!
אז הייתי צריך להכין פאי גבינה שלישי! אבל הכל בסדר עכשיו. בתיאבון!" הוא אמר.

צ'יז התנשף אחרי הנאום הארוך שלו והניח ליד סאן ריי מגש של פאי גבינה.

"תודה!" אמר סאן ריי, מה שגרם לחיוך הקבוע על פניו של צ'יז להתרחב.
"על לא דבר!" הוא ענה וחיבק את סאן ריי בהתלהבות. סאן ריי נחלץ מהחיבוק, עבר לישיבה והרחיף אל פיו חתיכה של פאי בהילה של קסם כחול. "מממ! זה טעים!" הוא התפעל.

"טוב, דא!" אמר רוברום בחיוך, "צ'יז יודע להכין פאי."

"רוצה גם?" שאל סאן ריי.

"בטח!" ענה רוברום וטס לקחת לעצמו חתיכה.

סאן ריי הרחיף חתיכה נדיבה של פאי גם לביג שוגר, שהנהן בתודה ולקח אותה.

"חבל שאין פה גם מהקאפקייקס שלך, תפוח קטן," אמר רוברום לביג שוגר בפה מלא.

"תעשה לי טובה!" קרא צ'יז, "הפאי שלי מסתדר מעולה בלי הקאפקייקס שלו."

ביג שוגר חייך. "מקנא שאני אופה יותר טוב?" הוא הקניט את צ'יז, מה שהפתיע את סאן ריי כל כך שהוא כמעט נחנק מהפרוסה שלו.

"אתה יכול לדבר בקול!" הוא התפעל כשגמר להשתעל.

"כן, הוא יכול, לעשות את זה," נשף צ'יז, "אבל הוא לא יכול לאפות יותר טוב ממני! אני הייתי זה שזכה בתחרות האחרונה." הוא הוציא לביג שוגר לשון.

ביג שוגר פתח את פיו כדי לענות, אבל קולה של המנהלת סטארלייט הסיח את דעתו. "סאן ריי?" היא שאלה.

סאן ריי משך את רוברום למטה שיסתיר אותו כשראה את המנהלת מתקרבת.

"אני יודעת שאתה שם," אמרה המנהלת ואז ריככה את קולה. "רציתי להתנצל, סאן ריי. אני לא יודעת מה נכנס בי קודם כשלקחתי לך את המזוודה, אבל זה עבר! בוא למשרד שלי, אני אחזיר לך אותה."

"אוקיי," אמר סאן ריי בהקלה ויצא מאחורי רוברום. הוא פסע בעקבות המנהלת ורוברום, ביג שוגר וצ'יז ליוו אותו.
תוך כדי ההליכה הקבוצתית, צ'יז זינק מעל כל השאר ונחת כשפניו מופנים אליהם. הם בהו בו.

"נו, אני יודע שאני מדהים," הוא התרברב, "אבל אתם יכולים להוריד את העיניים הגדולות והמטופשות שלכם ממני."

סאן ריי והאחרים המשיכו לבהות בו, במיוחד ברעמה דמויית-העננים שלו, שצבעה היה אפור ולא ורוד.

"רגע, אתם לא מתפעלים ממני," הבין לפתע צ'יז הקטן, "למה אתם בוהים בי ככה?"

"בגלל הרעמה והזנב שלך," ענה ביג שוגר, "הם אפורים עכשיו. זה גורם לך להיראות מכוער."

"זה בסדר, אתה תמיד מכוער," הוסיף רוברום.

"מי שמדבר, חתיכת ג'וק!" ענה צ'יז הקטן והחווה אליו בפרסתו בכעס.

"הי, זאת נקודה רגישה!" נעלב רוברום והלחיים שלו האפירו לרגע.

"למי אכפת מהנקודות הרגישות שלך? בוא נלך להחזיר את המזוודה שלי," אמר סאן ריי בחוסר סבלנות.

"יש לי דברים הרבה יותר חשובים לעשות מלהחזיר מזוודה של איזה סייח," הגיבה סטארלייט והתרחקה משם.

"מה? הי!" סאן ריי קרא והתחיל ללכת בעקבותיה, אבל רוברום הכשיל אותו בפרסתו.

"הי, בשביל מה זה היה?" שאל סאן ריי, שרוע על הרצפה.

"כי בא לי," ענה רוברום ושילב רגליים קדמיות.

צ'יז תפס את הזנב הבורדו שלו בפיו ומשך אותו.

"אאו! בשביל מה זה היה?" הוא קרא.

"כי בא לי!" ענה צ'יז והוציא לו לשון.

"טוב, זה הגיע לך," אמר סאן ריי לרוברום.

רוברום ניסה לבעוט בו, אבל סאן ריי התחמק ונגח והבעיטה הגיעה אל ביג שוגר במקום זאת. מפה לשם ארבעת הילדים רבו בכל כוחם, הרביצו ונשכו ובעטו עד שמישהו הפריד ביניהם.

"תפסיקו לריב או שמדי תהפוך את כולכם לגושי סלע!" קרא קיץ תכול, והארבעה אכן התרחקו זה מזה, חבולים, לא בלי לירות מבטי איבה.

"תגידו, מה נסגר איתכם?" שאל קיץ, "ידעתי שאתם סתומים, אבל ללכת מכות באמצע הבית ספר? בשביל מה זה טוב?"

"מי שמדבר," ירק רוברום והוריד את משקפי השמש השבורים מפניו, "בפעם האחרונה שראינו אותך צרחת על אבן אש שהוא חייב לך כסף."

"זה לא אותו דבר, לא עירבתי את הטפרים והפרסות שלי בזה," התגונן קיץ, "רק איבנתי את הקירין הקטן והמכוער כי זה הגיע לו."

"זה לא יפה," העיר ביג שוגר.

"כן," הסכים רוברום, "זה אפילו יותר לא יפה מהבדרך-כלל-לא-יפה של קיץ תכול."

"אם לא הייתי יודע שאתה היפוגריף, הייתי חושב שאתה אחד מהגריפינים," אמר סאן ריי לקיץ, "הם אלה שאמורים להיות גסי רוח."

פניו הכחלחלים של קיץ האדימו. "סטריאוטיפים זה מזיק!" קראו הוא ורוברום בתיאום כמעט מושלם.

"אבל למה כבר אפשר לצפות מסייח פוני מתנשא כמוך," הוסיף רוברום בבוז.

"אבל גם אתה סייח פוני," סאן ריי רצה לענות, אבל צ'יז הקטן דיבר לפניו. "יש לך בעיה עם סייחי פוני?" הוא שאל ונופף בפרסתו באיום.

"לי יש, כל כך הרבה," ענה קיץ תכול לפני שרוברום הספיק להגיד משהו.

"הי!" נעלב צ'יז הקטן, והוא, רוברום, קיץ וביג שוגר פרצו בויכוח קולני. סאן ריי רצה להצטרף אליהם, אבל הוא פשוט נשכב על הרצפה בחוסר כוח. הוא הרגיש מגעיל מבפנים.

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא