הרפתקאות הארבעה

היי!

פרק חמישי! לפני הכל אני חייבת לכם התוודות קטנה, את הפרק הקודם לא אני כתבתי, אלא פופי, היא ביטאה לי את הפרק ואז כתבה את כולו מחדש וזה היה כל כך טוב שהעליתי אותו במקום. אז שוב כמו בכל פרק, תודה לפופי שביטאה וערכה גם אותו, (אבל אני כתבתי).

וגם לזניה. 

תודה לכל המגיבים. אני לא מאלה שמתחננים לתגובות או מאיימים שהם לא ימשיכו אם הם לא יקבלו לפחות 1000000000 תגובות, אבל באמת שחשובה לי דעתכם, ואני כותבת את הפאנפיק הזה בשבילכם, אז תהיו נחמדים ותגיבו.

קריאה נעימה!

ניק בדיוק גמר לקרוא את המכתב עם הסמל המוזר, כשאמא שלו נכנסה לסלון. היא ראתה את מקונגל, פלטה צווחה קטנה, ואמרה "אה… מי את? ומה לעזאזל את עושה כאן? אתה הכנסת אותה לפה, ניק?"  

"כן, אמא."

 "אבל למה, חמוד? אתה לא זוכר מה אבא שלך ואני תמיד אמרנו לך על להכניס זרים הביתה?"

 ניק נאנח." זוכר, זוכר, אבל אמא, היא לא זרה!" 

הוא התחיל לגמגם תחת המבט שהיא נתנה בו. " כלומר, היא לא מסוכנת… היא באה להודיע לי שהתקבלתי לבית ספר שלה…" 

אמא שלו נראתה ממש כועסת, וכנראה עמדה לסלק את מקגונגל, או גרוע מזה - לצעוק על ניק, אבל מקגונגל שעד עכשיו ישבה על הספה ונראתה כאילו הדבר לא נגע לה בכלל, קמה ממושבה ואמרה ביובש

"גברת ספיטפולד, זאת הייתה טעות שלי, הייתי צריכה להסביר את עצמי מוקדם יותר. אני פשוט אומר לך את זה ישירות. הבן שלך, ניק - הוא קוסם." 

אמא של ניק נראתה רק עוד יותר מפקפקת, וניק ידע שהיא לא מאמינה למילה שפרופסור מקונגל אומרת, אז הוא אמר "אמא, אני יודע שזה נשמע מטורף, וגם אני לא האמנתי לזה בהתחלה, אבל תחשבי על כל הדברים המוזרים שקורים לי מאז שאני ילד קטן-  נגיד זה שפעם אחת את לקחת אותי לספר,והוא לא היה נחמד, ואני ממש לא רציתי להסתפר, ואז המספריים של הספר התעקמו? או נגיד הפעם הזאת שקפצתי בכל השלוליות שהיו על המדרכה - והיו הרבה - ואז כשחזרנו הביתה לא הייתי רטוב בכלל?" 

"אבל-" אמא של ניק ניסתה להגיד אבל ניק קטע אותה, משתוקק שהיא תבין. "או נגיד הפעם הזאת שממש לא רציתי ללכת לבית הספר ואת הכרחת אותי, אבל ברגע שהגענו לשם נהיה לי חום ושיעול קשה, 

וזה היה בכלל קיץ!"

 אמא שלו התחילה להראות קצת משוכנעת. כאילו ההיגיון שבדברים התחיל לחלחל אליה. ניק ניצל את ההזדמנות. "תקראי את המכתב הזה. אולי הוא יצליח לשכנע אותך בזה יותר ממה שאני הצלחתי."

 אמא שלו לקחה את המכתב והתחילה לקרוא, וככל שהיא קראה יותר היא הלכה והחווירה יותר ויותר, ובסוף היא פנתה אל מקונגל ואמרה "תוכיחי לי." 

מקונגל הינהנה. "בקלי קלות." 

ואז היא עשתה תנועה קלה בשרביטה לעבר הספה, שטסה לעבר אמא של ניק ותפסה אותה בעת נפילתה. אמא שלו נראתה משוכנת אחת ולתמיד. והמומה. ואז מקונגל אמרה "נודיע לבעלך על התפתחות העניינים." 

"אבל איפה אני יכול להשיג את כל הדברים האלה? אין לי שרביט או גלימות, ולא נראה לי שאפשר למצוא כאלה בחנויות." אמר ניק.

"אתה רק צריך לדעת איפה לחפש - בסמטת דיאגון יש הכל. אני אבקש מהאגריד לקחת אותך."

ניק הינהן. 

"הוא לא הולך עם ההאגרוד הזה לשום מקום בלעדינו!" אמרה אמא של ניק.

"האגריד. ואתם תבואו איתו, כמובן. אני אשלח לכם הודעה מסודרת עם התאריך והשעה." ואז היא נעלמה באמצע הסלון שלהם, משמיעה קול פקיעה עדין.  

הפרק הקודם		הפרק הבא