הדודא חסר הצעקה

הילדה צרחה ונחבטה בעמוד. ינטין התנשף והחל לרוץ. זה היה מוזר, הוא מעולם לא רץ וגופו התנדנד תחתיו בגלל המאמץ הרב.

הוא הרגיש שהוא מתפורר אחרי כמה דקות, והוא שם לב שאף אחד לא רודף אחריו. הוא נעצר והרים את עיניו.

קרני שמש האירו על מודעה ישנה שמישהו הדביק לשער האלון של הוגוורטס. המודעה הייתה מעט קרועה וצבעה חום זהבהב. ינטין נעמד על קצות אצבעותיו והחל לקרוא בה:

״בוטנאים יקרים,

כינוס תורת הצמחים השנתי יתקיים בתוככי היער האסור, מתי שצמח הברינגווט האדיר יפרח. בבקשה תגיעו עד שתיים בצהריים למעגל הברינגווט. יהיה אוכל טבעוני וטעים. מחכים לכם, משרד הבוטנאים.״

ינטין כמעט קפץ באוויר מרוב התרגשות. הוא הניח את כפותיו החומות על גבי הלוח וריקד במקום מרוב התרגשות, מדלג ומקפץ באושר. אם כך, הפרופסור ספראוט בוודאי יצאה לכינוס הבוטנאים.

הוא לא הבין כמה מהמילים במודעה, מה זה הצמח המוזר הזה למשל? אבל בכל זאת הוא היה מאושר וחיוך רחב נפרש על פני הצמח המעוותים שלו.

ואז הוא הביט לכיוון היער האסור, לחושך האינסופי ולעצים הבלתי מזוהים המזדקרים בצורות מחרידות מעל הקרקע. הוא האזין לשלל החיות המזעזעות שפלטו נהמות איומות. החיוך נמחק מפניו, אבל הוא החל ללכת לכיוון היער האסור.

הרגל שלו שקעה עמוק בתוך ערמות עלים יבשים, צהבהבים. הוא נעצר לרגע ונשימתו הרטיטה את האוויר העומד. הגעתי, אני מתחיל את המסע המסוכן, עברה המחשבה במוחו.

״פסססט״ נשמעו קולות מכיוון העצים ״בוא אלינו, ינטין״ לחשו עצים מוזרים עם מין שיערות סגלגלות שצמחו על כל גזעם.

ינטין עמד בפיתוי הנורא להתקרב. הוא לא ידע מה יעשו לו הצמחים, אבל היה כל כך מפתה לרכוש חברים ביער המפחיד הזה…

הוא צעד צעד אחד לכיוון העץ והיטה את ראשו לצד ״האם אפגע בך?״ קרא העץ את מחשבותיו ופנים הופיעו בצמרתו. פנים סגולים שנראים כמו פני שד נורא.

״לא, לא אפגע בך״ צחק העץ ״אתה יכול להתקרב, אני וחברי נוכל לעזור לך במסעך הארוך. אנחנו יודעים היכן נמצא הכנס״

ינטין נרתע ונפל לתוך העלים היבשים. הוא הניד בראשו בחוזקה כשנזכר במה שאמרה לו הפרופסור ספראוט: ״עצי הפינדיג הם סגולים וגבוהים. בצמרת יש להם פנים. הם יודעים לפתות אותך להתקרב אליהם בעזרת קריאת מחשבותיך ואז הם שואבים צמחים קטנים מהם לתוכם.״

הדודא קפץ על רגליו העקומות ורץ בצליעה, בסרבול, לאורך היער. הוא לא הביט לאחור, גם כששמע לחישות איומות מן העצים האחרים. 

חתול פרא התגנב מאחורי אחד העצים. ינטין ראה אותו, עוקב אחרי מכרסם כלשהו. הוא קפא וליבו הלם בחוזקה בחזהו.

החתול הרג במכה אחת את טרפו. אחר כך הוא הסתובב אל ינטין, והדודא ראה עיניים צהובות רושפות.

ינטין הצמיד את כפות ידיו בתחינה, כאילו הוא אומר: ״אל תאכל אותי״ החתול נעמד ולש את האדמה בכפותיו. אחר כך הוא הסתער לכיוונו של ינטין.

ינטין עדיין עמד קפוא במקום כשהחתול הטיח אותו באדמה. חיית הפרא התרחקה והתבוננה בתענוג כשינטין התאמץ לקום על כפות רגליו המגושמות.

הוא עמד להסתער שוב…

וינטין הרביץ לו.

הצמח הצעיר הביט בכף ידו בהפתעה. על גב החתול היה עכשיו סימן של אדמה והוא פנה כדי ללקק את פרוותו.

ינטין ניסה לרוץ והחתול שוב דחף אותו ברוגז. ינטין הרים אבן מחודדת מהאדמה והסתער על החתול באומץ שמעולם לא היה לדודא.

החתול צרח ושריטה עמוקה הופיעה בכתפו. דם נזל מהסדק, וינטין התבונן בסיפוק בניסיונות העגומים של בעל החיים לשוב ולקום על רגליו. ואז החתול הביט בו בזעם איום ועיניו הירוקות לא מצמצו.

הפרק הקודם