כשהארי מגיע אל מחנה החצויים

וויל עצר בידו את ניקו בכך שתפס אותו בגב החולצת מחנה השחורה שלו, כי בן האדס ניסה ללכת מיד אל כירון כמו התכנית המקורית שלהם. אבל וויל שינה בינתיים את דעתו. "חכה. אנחנו צריכים לעדכן קודם את אנבת'. היא תגיד לנו מה הכי טוב לעשות." הוא אמר לו וחיבק אותו תוך כדי. ניקו חייך והסתכל עליו מלמטה. הוא היה נמוך מוויל, אבל וויל אהב את זה. "בסדר, סולאס." ניקו הסכים לשמחתו והם שינו כיוון לביתן אתנה. אנבת' בדיוק יצאה מהביתן, להקלתו של וויל. תמיד אפילו כשרק הציץ בביתן של אלת החוכמה, הוא הרגיש עלוב, כאילו כולם יותר חכמים ממנו והוא... טוב, לא בכלל. הוא ידע שזאת רק הילת הביתן שמשפיעה עליו ככה, אבל עדיין. "וויל? ניקו, מה..." אנבת' אמרה בתהייה. וויל ניסה לחייך. "אנחנו צריכים אותך." וויל אמר. אנבת' הרצינה וסגרה את הדלת של ביתן שש, מנתקת אותם בכך מדיון מרתק על ספר על מדעי החברה שניהלו אחיה למחצה בתוכו. וויל נשם בהקלה. הדיון גרם לעיניים שלו להעצם. "בסדר. אבל בואו נתרחק ונלך לאיזורים שילדי דמטר פיתחו. אנחנו צריכים פרטיות, נכון?" היא הסתכלה עליהם בשאלה שוב והם הנהנו. אנבת' הנהנה גם אחר כך והלכה, אבל אז נעצרה. "אני יכולה לצרף את פרסי?" היא שאלה בהיסוס לא אופייני. ניקו קפא עכשיו במקומו לשאלה וסירב להסתכל על מישהו מהם עכשיו, והלב של וויל הלם בעוצמה. קשה להגיד שוויל קינא בפרסי על כמות הזמן שניקו היה מאוהב בו. פרסי אפילו לא אהב בנים. הקנאה הזאת הייתה מגוחכת לגמרי, וויל ידע את זה. אבל כל ההגיון בעולם לא מנע מוויל להרגיש ככה. 

אנבת' התחילה להראות מבולבלת. עד כמה שהיא הייתה חכמה, את וויל תמיד הצחיקה העובדה שבאהבה היא צריכה ללכת לייעוץ אצל פייפר עדיין או לשאול אותם מה לעשות עכשיו. "אני מבינה שלא." היא מלמלה לבסוף, אדומה כולה, ונשארה איתם נבוכה בצורה לא אופיינית. ניקו כחכח במהירות בגרונו. "כן. בואי לביתן האדס." הוא אמר בקול גבוה מהרגיל ואנבת' נהייתה מודאגת. וויל שיער לעצמו שהיא לא הייתה שם אף פעם. הם התחילו לצעוד לכיוון ביתן שלוש עשרה, הביתן השחור במחנה, כמו בהתאם למדריכו הראשי. וויל הגניב לניקו מבט עכשיו. הוא נראה מבוייש בצורה לא אופיינית אבל שהמיסה את וויל ושגרמה לו לחייך ולהחזיר מבט מרוצה לדרך. "טוב," וויל אמר עקב כך בקול ענייני כשהם נכנסו וניקו נעל מתוך הרגל כבר את הדלת של הביתן במפתח אדום כדם או כאבן חן אדומה, איך שתרצו לראות את זה. הביתן היה לרוב רק של ניקו, כי הייזל ופרנק היו פריאטורי רומא, וריינה התגייסה לציידות ארטמיס, אז לרוב (חוץ מביקורים שלהם פעם בשבועיים או פעם בשבוע) הם יכלו (אחרי שביקשו לכך אישור מכירון, (שהתחיל לשקול גם על איסור של בן ובן ובת ובת בגללם, אלו שיהיו זוג, בכל אופן) להיות כאן וכך הביתן היה רק שלהם. הם אהבו את זה מאוד - ניקו פחד מאוד עדיין לצאת לדייט בעולם האמיתי, אולי מעבר לאכילת פיצה, וככה שניהם הרגישו מוגנים, כי לצערו של וויל, חוץ מחבריהם הרוב עדיין התרחקו מביתן האדס ומניקו. וויל העיר את עצמו ממחשבותיו הלא נעימות כעת וסיפר לביתה של אלת החכמה והזיתים לפיצה מה קרה כשניקו משלים אותו לפעמים. לבסוף אנבת' נראתה מודאגת. "בסדר. נלך לכירון בכל זאת. אני בטוחה שהוא יודע על זה. הוא ידע גם על מחנה יופיטר בזמנו. בואו." היא אמרה בזמן שניקו התחיל להתפתל במבוכה במקומו ליד וויל באמצע הביתן. גם ניקו ידע לפני כולם על מחנה יופיטר, ו וויל ידע שכירון לא אוהב את זה. הם הלכו לכירון כשוויל משלב ידיים עם ניקו אחרי שפתחו את הביתן שוב עם המפתח ואנבת' נראתה מהורהרת. 

הערת הכותבת:

תמיד סקרן אותי מה וויל חושב. אז יהיו גם פרקים מהנקודות שלו^-^

הפרק הקודם		הפרק הבא