ישיבת ואולפנת בר-אילן לקוסמים ומכשפות

אריה התקדם לכיוון הבית הגדול שלו ברחוב אינשטיין ברעננה. איפה שכל העשירים גרים. הוא הגיע לשער, ואז נזכר ששכח את המפתח על השולחן בבית. אריה לוחץ על הכפתור שעל יד השם גולדשטיין, שם משפחתו. וכשם משפחתו, כך גם כל משפחתו. אנשים טחונים זהב וכסף. אבל זה בא במחיר. בשיביל כל הכסף צריך שמישהו יעבוד קשה, והרבה, בשבילו. ואצלו, זה אמא.

אבא הוא אלוף בצה״ל, אבל לא סתם, הוא אלוף פיקוד קסום. חיל לקוסמים בצבא ההגנה לישראל. אבא עובד מלא, אבל לא מכניס כסף. 

אמא, לעומת זאת, סגנית שר הקסמים, וזה קשה, אבל מכניס תונה כסף. ולכן, הוריו לא בבית אף פעם, ולכן הוא כמעט שובר את השער לפני שהוא נזכר במפתח הרזרבי בתיבת דואר.

הוא נכנס, זורק את התיק ואת הנעליים בחדר נעליים, ונכנס למטבח. להפתעתו, אחותו הגדולה שירה ישבה שם עם הוריו.

״למה אף אחד לא פתח לי כשצילצלתי אם אתם כולכם פה?!?!״ התעצבן אריה.

״יוד׳לה, הרגע קפצנו לפה עם שירה. באנו לחגוג לך יום הולדת. אבל לא יעדנו שתגיע כל כך מהר! מה קרה?״ אמרה אמו, שרה. (זה השם שלה, ולא בגלל שהיא סגנית שר של קוסמים :)

״אהה. כולנו קיבלנו את המכתב, ולגמרי שכחנו מהבר מצווה שלי. מה זה משנה, זה בכלל מחר.״ הרגיע אריה.

״תביא את המכתב, יוד׳לה,״ אמרה שירה בזילזול של אחות גדולה, וחטפה את המכתב ממנו.

״רגע, אבא, איפה דביר? הוא לא משתחרר היום הביתה?״ שאל אריה את אביו כשהבחין בחסרונו של אחיו הגדול, דביר, שהיה קצין מצטיין בחיל של אבא.

״הוא הלך לסדר כמה דברים לחתונה, אתה זוכר שזה עוד שלושה שבועות, בט״ו באב, נכון?״ הזכיר אבא.

״אהה, נכון... טוב, עוד שעה ערבית, ויש לי גם בר מצווה להתכונן אליה, וגם מסיבת סיום כיתה ז׳ להתכונן אליה. בשתייהם אני התפקיד הראשי!״ אמר אריה בחיוך, לקח כמה עוגיות מהצלחת שהיתה מונחת על השיש, והתחיל לעלות לחדרו. ״אמא, אחלה עוגיות! איפה קנית אותם?״

הפרק הקודם		הפרק הבא