פרסבת׳ בהוגוורטס

הפרק מוקדש לHawkeye ולשלם.

נ.מ אנבת׳

שניה אחרי שהסתיים המיון, התקרב אלי ואל פרסי איש מעט זקן. ״שלום״ הוא אמר. ״אתם בטח התלמדים ה״מיוחדים״ שכירון אמר שיבואו״. ״מיוחדים?״ שאלתי. ״אשמח שנדבר בפרטיות״ השיב האיש, והוביל אותנו אל מסדרון עם גורגול אבן.
״עטי סוכר״ הוא אמר, והגורגול זז מעט, והתגלה פתח מאחוריו. נכנסו דרך הפתח אל חדר גדול, והאיש הורה לנו להתיישב על שני כיסאות שהיו שם ליד השולחן. הוא עצמו התיישב מולנו, בצד השני של השולחן. ואז פרסי התחיל לדבר: ״ מי אתה?״
הוא שאל. האיש חייך. ״אני אלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס.״ ״אה פרופסור דמבלדור, מה זה התלמידים המיוחדים שהזכרת?״ שאלתי. ״כלומר למה התכוונת?״ ״התכוונתי כמובן, לילדים של אלים ואלות.״ ״האל פוסידון והאלה אתנה אני מנחש?״ השיב דמבלדור ברוך. ״כן״ אמרתי. ״אתנה היא אמא שלי, ופוסידון הוא אבא של פרסי״. ״אני מבין.״ אמר דמבלדור, ״עוד שאלות?״ ״כן״ אמר פרסי, ״איך ייתכן שאנחנו קוסמים?״ ״כי״, אמר דמבלדור, ״אתם קוסמים בני מוגלגים, זה יכול לקרות, אבל אצלכם זה שונה כי אתם חצויים.״ בזה הסתיימה השיחה. אני הלכתי עם שאר תלמידי רייבנקלו אל חדר השינה של רייבנקלו, ופרסי הלך אל תלמידי גריפנדור, שכללו בינהם את הילדים שהיו איתנו בתא ברכבת: רון הרמיוני והארי.

המדריך הסביר לנו איך נכנסים לחדר המועדון של רייבנקלו, פשוט צריך לפתור חידה. אני די טובה בחידות אז לא הייתי מודאגת. אחרי שנכנסו ראיתי את החדר. הוא היה מלא בפסלים של נשרים, על רקע תכלת וכחול. מסתבר שלבנים יש חדר נפרד ולבנות יש חדר נפרד. הלכתי אחרי כל הבנות אל החדר של הבנות. אחרי זה נכנסתי למיטה, הייתי מותשת ואחרי שתי דקות נרדמתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא