מה היה קורה אם (פאנפיק הארי פוטר)

מה היה קורה, אם בתחנת קינג קרוס (בסוף הספר השביעי, אחרי שוולדמורט הטיל על הארי אבדה קדברה), הארי היה מחליט להמשיך הלאה.

. . .

"וזה, מה שעושה את כל ההבדל." אמר דמבלדור עם חיוך קטן. דמבלדור היה לבוש כולו לבן והם פסעו צד בצד במה שנראתה כמו תחנת הרכבת קינגס קרוס.

"רגע," אזר לפתע הארי אומץ ושאל, "אז מה בעצם קורה למי שמחליט לעלות כאן על הרכבת?"

"הוא ממשיך הלאה", אמר דמבלדור.

"אז בעצם, אם אני רוצה…"

"כן, הבחירה בידיך."

הארי הביט על פסי הרכבת, שנלעמו לתוך הערפל הלבן.

"אני רוצה להמשיך", אמר הארי, "אני חושב שאני צריך להמשיך".

"אפילו במחיר של לנטוש את כל חבריך, ואת כל עולם הקוסמים, כשאתה יודע שיש סיכוי שאתה תקוותם האחרונה?"

הארי נאנח. "כן. יש לי תחושה חזקה שזה הדבר שאני צריך לעשות".

"זה לא הדבר שאתה צריך לעשות. אתה צריך לחזור. אתה עדיין רוצה להמשיך?"

"כן", אמר הארי.

"טוב," אמר דמבלדור. "אם אתה מתכוון להתחרט תקרא לי".

והוא נעלם בהבזק אור עם פרצוף עצבני.

"אני לא מתכוון להתחרט", אמר הארי ופסע לכיוון הפסים.

מצד שמאל, הופיעה בקצה המסילה רכבת והחלה להתקרב. הארי סקר אותה, הולכת ומתקרבת בשקט מופתי.

"טוב הארי, כמה שאלות טכניות לפני שאתה ממשיך", אמר קול.

הארי הסתובב, ושם לידו עמד שולחן לבן שמאחוריו ישבה אישה זקנה, זקנה…

הארי שם לב שפניה דווקא נראים צעירים, ללא קמטים וללא רבב. אך היה ברור לו איכשהו שזה היצור הזקן ביותר שראה בכל ימי חייו, ובפער גדול.

"אוקיי, אתה, הארי ג'יימס פוטר, מתכוון לעבור לצד השני. לאיזה דת השתייכת בחייך?"

"דת? לא יודע…"

"אני אכתוב כורדי…"

"לא, תכתבי פשוט בלי דת".

היא הורידה את משקפיה. "אתה לא רוצה להכנס לשם בלי דת."

"למה לא?"

"אתה יודע, הדברים הרגילים, הנחות בחנויות מסוימות, אירועים סגורים שתוכל להשתתף בהם וכאלה…"

"תודה, אני אסתדר בלי".

"טוב. היו לך ילדים?"

"לא."

"אתה רוצה לקנות לעצמך איזה בניין או אצטדיון שינציח את שמך?"

"אמור להיות לי פה כסף?"

"אם תצטרף לאחת הדתות הם יתנו לך סכום כסף התחלתי".

"לא, אני לא מעוניין…"

"טוב, עכשיו לגבי המס מעבר…"

"שניה", עלה להארי רעיון פתאום. "תגידי לי, איזה דת ההורים שלי רשמו כשהם עברו פה?"

עכשיו היא נראתה עצבנית. "מה אני נראית לך, מזכירה?"

"את יכולה לעשות לי טובה ולבדוק?"

היא הביטה בו וצחקה. "ילד, אל תהיה צעיר כזה…"

"את יודעת מה…" הארי הסתובב ואמר, "תודה אבל לא תודה."

הוא חזר לאזור ההמתנה שם התחיל, ואמר בקול, "טוב דמבלדור, אני אחזור".

דמבלדור הופיע, מחייך.

אשמח לשמוע אם אהבתם🙂🙂

הפרק הקודם