סיפור הקוואמים הישנים

נ.מ. עש לילה / גבריאל אגרסט

זעמתי, החיפושית והחתול השחור ניצחו אותי פעם נוספת,

"נורו, דוסו, היפרדו" אמרתי וחזרתי לצורתי הרגילה.

"אתה רוצה עזרה?" שמעתי קול מתוך האפלה שמאחוריי, הסתובבתי וראיתי איש עם חליפה

צמודה בגווני זהב ושני עם כנפיים מלאכותיות על גבו ושיעור מוזהב.

"לא יכול להיות" מלמל נורו מאחורי

"מה לא יכול להיות?" שאלתי

"זה - זה -" מלמל נורו בעצבנות מעורבבת בפחד

"תסבירו לי כבר מה קורה כאן! מי זה ומה הוא עושה בבית שלי?!" זעמתי יותר

"זה לוני, התגלמות ההשמדה שהייתה לפני מופלא החתול, הוא מופלא הפיניקס, הוא מציע

לעזור לך ו-" הסבירה דוסו

"מצוין, מהי התמורה שאתה רוצה?" שאלתי בחשד

"רק להרוג את אויבתי המושבעת, סולה" ענה לי לוני

"יש לנו עסקה, איך תעזור לי?" שאלתי למקרה שהוא החתול השחור מחופש

"ה וא והאויבת ההפוכה שלו, סולה, קוואמית היצירה הישנה, יכולים לדעת איזה תכשיט שהם

רואים הוא מופלא, אפילו אם הוא מוסווה" הסבירה דוסו, הושטתי את ידי ללחוץ ידו אבל אז

נזכרתי בפרט אחד,

"אם אתה קוואמי, איך יש לך צורה אנושית?" שאלתי זעף

"לקוואמים הישנים לא היו אדונים, הם ענדו את המופלאים של עצמם ויכלו לשנות צורות לצורה

אנושית, לחיה שלהם ולשינוי, הם אפילו לא צריכים מופלא" הסביר הפעם נורו.

"אם ככה, מצוין" לחצתי את ידו של לוני הצעיר והוא נעלם בהבזק של אש.

"למה מעולם לא סיפרתם לי על הקוואמי הזה והקוואמית השנייה?" שאלתי את נורו ודוסו.

"כי פעם החליטו להשמיד אותם ולהחליף אותם בטיקי ובפלאג וחשבנו שהם באמת הושמדו" ענה

נורו בפחד

"למה ניסו להשמיד אותם?" שאלתי, רציתי לדעת את הכל

"אף אחד לא יודע מה בדיוק קרה מלבדם, אבל גילו שהם עוצמתיים מדי והייתה בהם גם בעיה"

הסבירה דוסו

"מה הבעיה?" שאלתי

"פיניקס, החיה של לוני, היא חיה של יצירה, והוא קוואמי השמדה ואצל סולה זה היה הפוך, פעם

סולה הייתה ידועה בזה שהיא הרגה את לוני כמה פעמים והוא חזר לחיים, לוני לעומת זאת היה

נחמד וחביב אבל אחרי שגילו את הבעיה שלהם ושסולה הרגה אותו כמה פעמים הוא התחיל

לנטור טינה, ואז הם פוצצו איזור עצום והחליטו להשמיד אותם, זה כל מה שאני יודעת" הסבירה

לי דוסו

"אתם באמת חושבים שהוא יצליח?" שאלתי

"בטוחים" ענו שני הקוואמים יחדיו

"אם ככה, מצוין" אמרתי בחיוך ויצאתי מחדר הרשע שלי,

"נורו, דוסו, תישארו כאן" פקדתי, שניהם הנהנו במהירות ויצאתי מהחדר, מחייך חיוך מרושע. 

הפרק הקודם		הפרק הבא