החצויה החדשה (הלא בדיוק חצויה)

היי. סליחה שלקח לי הרבה זמן לעלות אבל... חנוכה ולימודים תפסו הרבה מזמני הפנוי. מקווה שתאהבו.

 בשום ספר (למיטב ידעתי) לא מסופר מה באמת יש בסרטון ההדרכה של המחנה- ולכן המצאתי. מקווה שזה יהיה לרוחכם.

וגם- נזכרתי ששכחתי לתאר על הגבעה את אתנה פרתנוס. סולחים לי?

פרק 5- סרטון ההדרכה

התרוממתי וירקתי דשא. "סליחה?" אמר מישהו מעלי. "מי את?" אמר מישהו נוסף. נעמדתי והעפתי שער מפני בנשיפה. "ברי ג'ורדן." הצגתי את עצמי. "מה את עושה כאן?" שאלה ללא נימוס נערה עם שער מושלם ועיינים מהפנטות. "גם לי נעים לפגוש אותך." מלמלתי. "מה אמרת?" חקר נער עם ראסטות ועור שחום. "כלום, מה יש לכם?" קראתי. "בואו נירגע, עכשיו ברי, איך הגעת לכאן?" תפסה פיקוד נערה בעלת עיינים אפורות. "המפלצת תקפה אותי בלובי, סבבה? ואז פרסי אמר שאני חצויה או משהו ומרי אמרה משהו על מחנה הזוי וככה הגעתי לכאן." אמרתי בכעס. עייניהם נפערו. "מייקל, לך לקרוא לכירון. מהר." פקד נער גבוה בעל שער חום מרוח בג'ל. הנער עם הראסתות פנה משם בריצה. "ועכשיו, איזה פרסי אמר לך את זה?" שאלה הנערה המושלמת. "פרסי ג'קסון. מקומה 5." הסברתי. פיה נפער. "ומי זאת מרי?" אמרה בעלת העיינים האפורות. "זה לא משנה." הסמקתי. "הוא מגיע." מייקל חזר. כולם הביטו לצד השני, ולי התאפשרה הזווית לבחון את הסביבה. ממלנו עמדו אמפיתאטרון ענק ובית אבן בינוני. מעבר להם נראה קיר עצום, מין אכסדרת עמודים, כמה אגפים ביתנים מסודרים בצורה לא ברורה, בית גדול, זירה עתיקה, שדות, יער גדול ועוד כמה מבנים. כל אלו היו פזורים בעמק. "מה זה המקום הזה?" התנשמתי, אך כולם היו מרוכזים במשהו שהתקרב. נקישת פרסות נשמעה ונדחפתי קדימה. "מה לכל ה..." מלמלתי. מולי עמד קנאטור. כן. קנאטור, כמו במיתולוגיה. חצי אדם חצי סוס, מלווה בכמה נערים בחולצות כתומות. "איפה היא?" שאל הקנאטור. החבורה פנתה לצדדים, משאירה רווח צר, כמו קריעת ים סוף. הקנאטור התקדם אליי. "שלום, ברי. אני כירון." חייך. "שנשוחח?"

***

"אז מרי היא האם המאמצת שלך?" שאל כירון לאחר ששסיימתי את סיפורי. צעדנו דרך מגרש כדורעף בכדי להגיע לבית הגדול. "כן." הסמקתי. "ואת לא יודעת כלום על הוריך הביולגים?" כירון ליטף את זקנו. "לא." עלינו במדרגות עץ למרפסת שהקיפה את הבית. "ומה עם פרסי?" שינה את הנושא. "הוא לא אמר כלום." עניתי. כירון נראה מהורהר. נכנסנו לחדר חמים. היו בו כמה מכונות משחקים ישנות, ספה וכורסא לא תואמות, שטיח בלוי, שולחן פינג פונג, טלוויזיה והמוזר מכל, ראש נמר על הקיר, שנחר ברעש. "אז, כירון... אחרי שעניתי לך על הכול, אתה יכול להסביר לי מה המקום הזה?" ביקשתי בהיסוס. כירון חייך. "בטח, בטח, רק לפני כן, האם תרצי לראות את סרטון ההדרכה או שאני עסביר לך?" שאל בחביבות. היססתי. "את הסרטון." החלטתי. כירון הנהן והוביל אותי לחדר נוסף, בו היה מקרן, מסך ושורת כיסאות מצופים קטיפה אדומה כמו בקולנוע. "שבי לך," הורה ,"אני אלך תכף." התיישבתי והוא הגיש לי דלי פופקרן. "צפייה מהנה." איחל וסגר את הדלת. חושך שרר בחדר עד שאותיות הופיעו על המסך- 'מחנה החצוים'. קול עליז החל לדבר בעוד תמונות רצות על המסך. "שלום לך חצוי חדש. ברוך הבא למחנה החצוים. אתה בוודאי מבולבל, אך אל דאגה, נשלים לך את החסר תוך דקה. אז ככה- שמעת פעם על המיתולגיה היוונית? (אם לא פשוט תעצור את הסרטון ותחבוט לעצמך במצח.) אז בצורה הכי פשוטה- הכל אמיתי. לגמרי. האלים, היצורים. מזאוס עד דיוניוס ומהמינאטור עד הסאטיר. ומה זה אומר לגביך, חצוי? חצוים אלו ילדים של אל מצד אחד, ובן אנוש מצד שני. נשמע מטורף? אבל הכל באמת. מחנה החצוים הוא המקום שבו החצוים בטוחים, ויש בו מגוון פעילויות. יש אפשרות להישאר רק בקיץ, ואפשר גם כל השנה. אבל ממה החצוים בטוחים? שאלה יפה. ככל שהחצוים גדלים, כח ריחם מתחזק, ומפלצות מיתולגיות שונות רודפות אותם. איך אני יודע מי ההורה האולימפי שלך? או, גם שאלה חשובה. ההורה האולימפי צריך להכיר בך, ובעקבות זאת אתה תתגורר בביתן במתאים. הבנת הכול? נהדר! יום  טוב לך." המסך כבה והאור נדלק. מצמצתי. "זה הדבר הכי אידיוטי שראיתי בחיים". רטנתי אך בתוכי ידעתי כי הכל באמת. יצאתי מהדלת וגיליתי כי כירון חיכה לי. "אז... ברוכה הבאה לעולם שלנו." 

הפרק הקודם		הפרק הבא