ההמשך למגיסטריום

פרק 4

עבר שבוע ומקס כבר לא ידע מה לעשות בבית, לפתע הוא נזכר, הוא קפץ ממיטתו בשמחה ורץ למטה, כפי שציפה, הוא ראה שם בלונים תלויים ודגלים של 'מזל טוב!', הוא התלבש בחולצה לבנה מכופתרת עם שרוולים ארוכים, מכנסי ג'ינס כחולים ארוכים וסירק את שערו החום, כל משפחתו התיישבה מסביב לשולחן ורגע לפני שהסכין נגע בעוגה דפיקות נשמעו על הדלת, מקס המאושר פתח אותה והופתע לראות את תום וטום עומדים מחוייכים בדלת

"טום? תום?" שאל בפליאה

"אתה לא תאמין! אתמול היה נשף תחילת שנה אז נתנו לנו היום חופש וקיבלנו אישור לבוא אליך!" אמרה תום

"שלום, חמודים, תרצו להיכנס לחגוג איתנו ולאכול?" שאלה טמרה, אמו של מקס

"כן, בשמחה" אמר טום והשניים נכנסו והתיישבו ליד מקס משני צדדיו

"תכבה את הנרות" אמרה טמרה,

מקס שאף אוויר ונשף אותו על נרות יום ההולדת, כרזה שכתוב עליה 'יום הולדת חמש עשרה שמח, מקס!!!' נפרסה על המעקה של המדרגות, מקס המופתע חייך וטמרה חתכה את העוגה, כל הנוכחים בחדר התנפלו על החתיכות חוץ מטמרה (המנומסת), תום (המנומסת) וטום שלא רצה לצאת זללן מדי, מבחינת מקס הוא אכל יותר מדי בנימוס, הוא נעץ את המזלג בעוגה והקפיד שהעוגה תיכנס אך לא תלכלך את פניו ושפתיו, אחרי כל נגיסה הוא קינח לאיטו את פיו שלא היה כלל מלוכלך וביקש בנימוס עוד חתיכה, טמרה חייכה ופרסה לו עוד פרוסה

"חברים מעניינים מצאת לך" ציינה טמרה

"חברים מוזרים מצאת לך" ציינה לילה

"לילה" נזפה טמרה בבתה "תתנהגי יפה"

"טוב" נאנחה לילה בשקט אך במרמור

"מתנות!" קראו כולם,

מקס ומשפחתו העלו את המתנות על השולחן ומקס פתח אותן, מהוריו הוא קיבל ספר קסמים, מלילה ומירנדה קיבל שעון כסף, הוא ניסה להראות נלהב אפילו שלא היה נחוץ לו שעון יד

"אל תהיה מצחיק" אמרה לו מירנדה "זה לא שעון רגיל, תראה, הוא מראה לך את השעה ויש שם ציורים של הזמנים וגם אם תלחץ פה…"

היא לחצה לו על כפתור קטן סמוי מן העין והשעון נפרס ללוח דיגיטלי, בלוח היה כתוב 'אנשים שמורים', מירנדה הסבירה שזה אומר שהוא יכול לשמור אנשים וכשירצה זה ישמש לו מכשיר איתור

"יש לך תוכנת משחקים ומלא דברים" אמרו לו

"וואו, תודה" אמר מקס,

טום העלה על השולחן קופסא קטנה, מקס פתח אותה וראה שלושה כרטיסים להקרנת סרט בקסם-נוע, הוא הודה לו בהתלהבות

"מה את הבאת לו, תום?" שאל טום

"אני אתן לו לבד" אמרה תום

טום גלגל עיניים

"אבא, אמא" אמר מקס

"כן, מקס?" אמרה טמרה

"הבטחתם שתספרו לי בגיל חמש עשרה" אמר

קאל השתעל שיעול שנראה כמסתיר את המילה 'לבד'

מירנדה ולילה גלגלו עיניים "טוב, אנחנו מבינות שאנחנו לא רצויות פה, נלך עכשיו" אמרו בעלבון, הסתובבו ויצאו בתיאום מושלם מהחדר.

"נו" אמר מקס

"טוב, נספר לכולכם כי ודאי מקס יספר לכם אחר כך" אמר קאל "אז ככה-"

"קאל, לא!" קראה טמרה

"אבל הבטחה זו הבטחה" אמר קאל

"אל תהרוס לו את היום, נספר לו בערב" אמרה טמרה "אמרתי את זה בקול מדי?"

"כן" ענו כל השאר

טמרה הסמיקה וסימנה לקאל שיצאו, הם השאירו את השלוש לבד

"אני חייב ללכת" אמר טום ורץ משם

"טוב, זה רק אנחנו" אמר מקס והסמיק "מה רצית לתת לי?"

"קח" אמרה והושיטה אליו חבילת מתנה,

הוא פתח את המתנה, היה שם יומן בעל כריכה זהובה עם תמונה בצורת לב שבה רואים את מקס מחבק את כתפיה של תום, הוא פתח אותו, בעמוד הראשון הייתה הקדשה בכתב יד יפה:

למקס היקר,

יום הולדת שמח, תהנה מכל רגע בחיים אפילו אם הם מאכזבים, אתה גיבור ואמיץ ומהרגע הראשון שראיתי אותך התאהבתי בך, אתה ישר ואדם נהדר,

                                                                              אוהבת המון, תום

מקס הרים את עיניו אליה וראה שהיא מסמיקה, הוא הודה לה ונישק אותה.

הפרק הקודם		הפרק הבא