פרסי גקסון, שה"ה, ה"פ נפגשים

בבקשה תירשמו, זה ממש משמח אותי כשזה קורה, ונותן לי חשק להמשיך לכתוב🤗

לפרק:

נ.מ פרסי גקסון

טוב.. אנשים מוזרים מגיעים אליי, אומרים שסבא שלי הוא קוסם מרושע, ואיך שכחתי, הם אומרים שקיימים בעולם קוסמים! בקיצור, יום רגיל שלי. האמת שלא כל כך הופתעתי מעניין הקוסמים, כי אם יש אלים יוונים, מצרים, רומיים, נורווגים.. אז למה בדיוק שלא יהיו גם קוסמים? אבל ציפינו שהם יחשבו שנהיה מופתעים, אז העמדנו פנים. האמת, אנחנו די טובים בכל הקטע הזה של העמדת פנים, אבל נראה שאחד הילדים, שנראה כופי אני, חשדן ושם לב שאנחנו עובדים עליהם.

בכל מקרה, אני אדלג על כל השיחה, שהייתה ממש משעממת, ואגיע לחלק שבו הזקן, נראה לי שקוראים לו דמבלדור, נתן לנו להחזיק בידו, ואני לא יודע מה זה בדיוק, מה שאני כן יודע זה שזה היה יותר גרוע ממסע צללים לרגע, ואז פתאום הופענו ליד בית עקום ברמות, שאין לי מושג איך הוא עדיין עומד. "מה זה המבנה הזה?" שאלה החכמולוגית שלי, שמומחית באדריכלות. היא נראתה כאילו אין שום סיכוי שבעולם שהיא נכנסת לשם. "זה נראה פחות יציב ממערת מיתרס, והיא התפרקה כשנגעתי בתקרה!". "אם כל הכבוד, זה הבית שלי, ואם לא נאה לך להיכנס, אל תעשי את זה. זה לא שאני רציתי שאתם תבואו" אמר הג'ינג'י הזועף ההוא, שכל הזמן מעיף בי מבטי שינאה. "רון שקט כבר, אנחנו כן רוצים שתבואו, סליחה על ההתנהגות חסרת הטאקט שלו לפעמים" אמר כופי אני, שכבר הבנתי שקוראים לו הארי. כשהיינו בבית שלי, הוא כל הזמן העיף מבטים פגועים לכיוון אמא שלי, שהביטה בו בדאגה.

הגענו, ובפנים חיכה לנו גל של כתום. ראינו מלא ילדים ואישה אחת שרצה וחיבקה את הארי, ואז הלכה וחיבקה את רון. "נעים מאוד, אני מולי, וזה ואלו ביל צארלי פרסי ופרד וגורג" הנער הראשון שהיא הצביע עליו התערב. אני לא פרד, אני גורג, באמת אישה" . "סליחה גורג מתוק" היא ענתה. "סתם עבדנו עליך, אני גורג" אמר השני, שנראה בדיוק כמו העתק של הראשון. "בכל מקרה" נראה כאילו קצת נמאס לה "אלה הם רון וגיני. אלו הרמיוני והארי, חברים של רון, אבל אתם בטח כבר מכירים אותם לא?". "כן, תודה רבה, גברת וויזלי" אמרה אנבת בנימוס האופייני לה. "אין על מה חומד, אוי שכחתי,  הכנתי לכם אוכל, אני מקווה שאתם רעבים!" "אוכללללל" צעקתי. אני מניח שזה עונה על השאלה שלה, אבל באמת, לא אכלתי כבר 10 דקות שלמות, ברור שאני יהיה רעב. ובאמת הייתי צריך להיות רעב, כי הרוכל היה מעולה!.

"טוב, קדימה. בנים לחדר של רון והארי, ובנות לחדר של גיני והרמיוני" רגע, מהה!? פעם קודמת שישנתי בלי אנבת התעוררתי שכל הביתן שלי מוצף מים. והסיפורים של שאר השישה לא יותר טובים. כולנו העפנו מבטים אל פייפר בתחינה. "גברת וויזלי, נכון את ממש רוצה לתת לנו לישון יחד?" היא שאלה. "ברור" אמרה גברת וויזלי ונראתה מזועזעת.

אבל אז פייפר אמרה לה ולכל השאר לשכוח מזה והחיוך חזר לה לפנים.  "עוד שבוע מתחילים לימודים! מתרגשים?!" "ברור!" אמרנו וניסינו להיראות מלאי התרגשות. 

"גברת וויזלי, אפשר מחר ללכת לסמטת דיאגון?  אני צריך לקנות עוד אוכל להדוויג" הארי שאל, ואני ממש התפלאתי, כי חשבתי שאולי היא אמא שלו עם איך שהיא חיבקה אותו, אבל הוא לא היה  ג'ינג'י. בכל מקרה אני ישאל על זה את גברת וויזלי אחר כך.  "כמובן מתוק! אז לכו לישון כבר, שיהיה לכם כח" היא ענתה. כולם הלכו לסלון, וגברת וויזלי הרחיפה לשם מזרונים. אני נשארתי במטבח. "מה קרה פרסי?" מולי שאלה. "אהה.. תהיתי, אולי.. הארי הוא הבן שלך,כי אם איך שחיבקת אותו חשבתי אולי.." ההבעה על הפנים שלה. הייתי צריך להביא מצלמה. "למה שתחשוב ככה" היא שאלה בקול שקט ופניה הפכו עצובות. "אההה.." "אל תשאל על זה את הארי בבקשה, זה נושא רגיש בשבילו. ראיתי שאחרי שהוא הגיע לקחת אותכםהי  עליו עצב רק מהסוג שיש כשהוא חושב עליהם, אז הלכתי לנחם אותו" היא אמרה. "מי זה עליהם?" לא הבנתי. "ההורים שלו ". "אבל למה שהוא יהיה עצוב מדבר עליהם?" "הם מתים פרסי . וזה לא כל כך מתאים לדבר עליהם  מאחורי הגב של הארי ככה" היא פתאום נראתה עצובה. "אה, אני ממש מצטער. זה היה.. חסר התחשבות לדבר עליהם... " "אתה צודק, עכשיו לך לישון"

הלכתי לאנבת, ונרדמתי ממש מהר

הפרק הקודם		הפרק הבא