באור שונה

הצד של הרמיוני

׳מה את עושה?!׳ אמר קול אחד בראשי. זה כזה מביך.. העברתי את היד שלי בשיער שלו ובלגנתי אותו. אין יותר ילדותי מהמעשה הזה! הוא בטח חשב שאני הזויה ואמר ״נתראה בשיעור התגוננות מפני כוחות האופל!״ בצחוק! אי אפשר באמת לדעת אם הוא רציני.. הלכתי לשיעור לחשים. פרופסור פליטיק דיבר.. ודיבר.. לא באמת הקשבתי כי הראש שלי היה פשוט מפוצץ במחשבות על רון והשיער הרך והמטומטם שלו.. סוף סוף נגמר בשיעור ויכולתי להשלים את השיעורים להתגוננות מפני כוחות האופל. ׳את יודעת את מי נפגוש שם..׳ הקול בראשי חזר. ׳את רונלד, אהוב ליבך..׳ עשיתי הכל כדי להשתיק את הקולות האלה. לא משנה כמה זה נכון, בחיים לא אודה בזה בקול רם. ׳מה את מכחישה? על מי את עובדת?׳ רציתי לצרוח. אני פשוט אנסה להסתיר. הוא לא יידע. ׳לא לעוד הרבה זמן!..׳ הכנסתי את ספר לחשים בכעס לתוך התיק שלי, ויצאתי מהכיתה לכיוון התגוננות מפני כוחות האופל. פרופסור לופין תמיד מאחר לפחות ברבע שעה, אז יהיה לי מספיק זמן.. נכנסתי לכיתה, שם ראיתי את רון והארי. רון סיפר להארי משהו והיה לו חיוך מרוגש על הפנים. שמתי לב שהשיער שלו עדיין היה מבולגן, הוא לא סידר אותו אחרי שנגעתי בו. זה כנראה מצא חן בעיניו והוא לא חושב שאני הזויה! המחשבה הזה גרמה לי להרגיש חמימה מבפנים, כאילו מישהו מחבק אותי מאחורה. שניהם ראו אותי נכנסת, הארי הסתכל על רון ואז עליי בחיוך, ורון לא הוריד ממני את העיניים. (יאמר לזכותו שגם אני לא הורדתי את העיניים שלי ממנו.)

הצד של רון

הרמיוני.. אין ילדה יפה כזאת בכל העולם. הרגשות שלי עדיין היו בהיסטריה מאז שהיא העבירה את היד שלה בשיער שלי. ולא העזתי לסדר אותו בחזרה אחר כך. מרוב המחשבות שלי, לא הקשבתי בשיעור שינוי צורה, ופרופסור מקגונגל הייתה צריכה לקרוא לי חמש פעמים עד ששמעתי. היא התקרבה והתיישבה לידי. זה הרגיש כאילו משהו מתפוצץ לי מבפנים. פרופסור לופין נכנס, הוא הקדים היום! ״בוקר טוב, כיתה!״ הוא אמר. ״היום יהיה לנו שיעור קצת שונה, אז אם לא הכנתם את שיעורי הבית, זה בסדר, אבדוק בשיעור הבא. תזיזו את השולחנות הצידה, בבקשה.״ הוא ביקש, ואני והרמיוני הזזנו את אותו השולחן. גם הארי ומאלפוי הזיזו את אותו השולחן, הארי נראה מאושר איתו.. ״בסדר..״ הרמיוני אמרה אחרי ששנינו הרמנו את השולחן. ״תזיז את זה הצידה, ואני פשוט-״ היד שלי נגעה בשלה. הבטנו זה בזה מסמיקים. הרגשתי שאני עומד למות ממבוכה. היא החזירה את היד שלה אליה במהירות, וזה קצת פגע בי. אבל אחרי שניה, גם אני החזרתי אליי את היד שלי. ״ס-סליחה.״ התנצלתי על חוסר הנוחות והמבוכה שהיא בוודאי הרגישה. ״הרמיוני, א-אני לא התכוונתי..״ היא חייכה. אז זה לא סוף העולם! ״זה בסדר, רון.. היד שלך לא כזאת קרה ונוראית אחרי הכל..״ רציתי לקפוץ עליה ולחבק אותה. ״גם שלך.״ אמרתי. ״זה לא היה הרגיש כמו סוף העולם.״ היד שלה כזאת קטנה והיד שלי כל כך גדולה, ואני הרגשתי את החום של היד שלה את פעימות הלב שלה דרך היד. ״בואו נתחיל.״ לופין אמר וכולנו עמדנו מולו בשורה. הוא הביא ארון שהתנדנד. ״אתם יודעים מה זה?״ הוא אמר. ״זה בוגראט.״ ״יפה מאוד, מר תומאס.״ הוא המשיך. ״ומי יודע איך הבוגראט נראה?״ ״אף אחד לא יודע.״ הרמיוני ענתה. היא פשוט יודעת את הכל.. ״בוגראט הוא משנה צורה, הוא לובש את הצורה של מה שהוא חושב שיפחיד אותנו יותר מהכול. זה מה שהופך אותו לכל כ-״ ״כל כך מפחיד, נכון..״ לופין קטע אותה. ״אבל לנו יש יתרון ענק על הבוגארט,״ הרמיוני כבר הרימה את היד שלה וקפצה, הסתכלתי עליה בחיוך. ״אתה יכול להגיד לי אותו, הארי?״ הוא פנה אליו. ״אממ..״ הארי ענה. ״בגלל שיש כל כל הרבה מאיתנו, הוא לא יידע איזו צורה ללבוש..?״ ״נכון!״ הוא אמר. ואז הוא סיפר איזה סיפור על משהו שקרה לו פעם עם בוגראט. אבל לא הקשבתי, הייתי עסוק בלהסתכל על הרמיוני.. ״.. אבל יש לחש שמבטל בוגארט -לא, בלי שרביטים, בבקשה! תחזרו אחרי.. רידיקולוס.״ חזרנו. ״יפה מאוד, אבל לא חזק מספיק. שוב, רידיקולוס!״ חזרנו אחריו שוב. אחרי זה, נוויל הציג משהו לכיתה, אבל הסתכלתי בהרמיוני, אז לא היה לי אכפת. לפתע, הרגשתי שדוחפים אותי מאחורה. ״להסתדר בתור, בבקשה!״ לופין ביקש. הסתדרנו בתור. ״רון.״ הוא פנה אליי. אני ראשון. צעדתי רועד והבוגראט הפך לעכביש ענקי!! אני שונא עכבישים, זאת החיה של השטן.. ״רידיקולוס!״ צעקתי בקול שבור וכיוונתי את השרביט שלי אל העכביש, שפתאום הופיע עם נעלי גלגלים. ״יפה מאוד!״ לופין אמר, וכולנו צחקנו, חזרתי לתור. ״כל הכבוד.״ הרמיוני אמרה לי. ״אני יודעת כמה אתה פוחד מעכבישים.״ אני אוהב אותה.

**היי! אני יודעת שהסצנה עם הבוגארט לא הייתה פה בדיוק כמו בספר ובסרט, אבל נסיתי כמה שיותר לקשר את זה לפאנפיק וכדי שזה יהיה מנקודת המבט של רון ;)

הפרק הקודם		הפרק הבא