הארי פוטר והטעות שנולדה

נ.מ פרסי:

קמתי בבוקר ,התלבשתי ובדקתי שוב פעם ששמתי הכל בתיק אנבת' קמה גם והלכנו לאכול ארוחת בוקר

אחרי הארוחת בוקר נפרדתי מכולם סופית "שלא תעז לההרג לי ,שמעת?" אמרה אנבת' נתנה לי מכה ,חיבקה אותי ונישקה אותי ל הלחי .

לקחתי את התיק ובאתי לצאת לדרכי אבל מישהו עצר אותי..

זאת היתה הקטה.

"לפני שתצא למסע חצוי קטן, אני רוצה לתת לך את ברכתי" היא אמרה ושניה אחר כך היה מעל ראשי סימן של האלה,

"לך ללונדון" היה הדבר האחרון שהיא אמרה לפני שהפכה לאור זהוב ונעלמה. 'טוב' חשבתי לעצמי 'לפחות עכשיו יש לי כיוון כל שהוא' , חשבתי מה הדרך המהירה להגיע ללונדון והחלטתי לקרוא לגברת אולירי שתקפיץ אותי חצי מהדרך שרקתי לגברת אולירי

אבל היא לא באה ,הבנתי שהנבואה אומרת לבדו היא מתכוונת ממש לבד אז פשוט יצאתי והתחלתי ללכת לכיוון הכללי של לונדון.

בתחלה היה שקט ונעים אבל ברור שהמסע לא יכול להמשיך כך; בערך אחרי חצי שעה אני שומע מאחורי גרירות רגליים אני מסתובב ורואה את 'החברות הטובות שלי' האמפוזות קלי ותמי ,יאיי 

הוצאתי את האנוקלוסמוס והסתערתי לאחר כמה דקות תמי כבר היתה ערימת אבק ואני פניתי לקלי שבדיוק הסתערה עלי,התחמקתי "אני רואה שממש התגעגתן אלי" אמרתי תוך כדי שנעצתי בקלי את החרב "אתה עוד תתחרט על היום שבו נולדת פרסאוס ג'קסון" אמרה לי תוך כדי שהתפוררה לאבקה ,התעלמתי וקלטתי שסוף סוף הגעתי לתחנת הרכבת ללונדון ,קניתי כרטיס ועליתי

הסתכלתי מסביבי והתיישבתי במקום שהיה פנוי

וחשבתי על המסע שלפני אחרי חצי שעה שהירהרתי ועסקתי בגעגועים לאנבת' הסתכלתי לאחור וראיתי מפלצת ירדתי בתחנה הבאה בשביל לברוח מהמפלצת ושבאתי ללכת להחליף רכבת ראיתי על הרציף ממול את דוקטור קוטס ,המנטיקור באתי להמשיך על הרציף שלי וראיתי את המינטאור באתי לפנות לאחור לראות אם יש רכבת אחרת וראיתי מאחורי את האריה מנאמה הבנתי שהכנסתי את עצמי למלכודת ניסיתי לסוב על עקבותי אבל שהסתובבתי אישה כלשהי שהנחתי שהיא אלה עמדה מולי והדבר היחיד שעבר לי בראש הוא 'מה עשיתי הפעם?' "פרסאוס ג'קסון-" הפתיחה התמידית "נפגשנו פעם?" קטעתי אותה ,מנסה להיזכר באלה "אני מאמינה שלא" "אוקי ואת פה כי..." שידלתי אותה להמשיך את המשפט "כדי להרוג אותך," "למה?, בשם האלים" "בתור נקמה כמובן" ואז פרסי הבין עם מה הוא מתמודד,מולו עמדה האלה נמסיס "אז למה אתם לא עושים את זה?" "אתם? לא, ממש לא, הם הולכים להרוג אותך אני רק באתי לצפות בנקמה המתוקה" אמרה נמסיס והתרחקה מרחוק ראיתי בת אדם היא נראתה שהיא מבחינה במה שהולך, שהיא רואה מבעד לערפול אך לא היה לי יותר מדי זמן לעסוק במחשבה הזאת כי דוקטור קוטס התקרב "אנחנו נפגשים שוב" אמר בחיוך מחליא הנהנתי וניסיתי לתכנן בריחה ראיתי שגם האריה מנאמה והמינטאור מתקדמים וידעתי שאין לי הרבה סיכוי חשבתי על הפעם הקודמת שאני ודוקטור קוטס נלחמנו והבנתי שאם היה לבד היו לי עוד סיכויים לנצח אבל שגם הוא, גם האריה מנאמה וגם המינטאור ביחד? הבנתי שהלך עליי הוצאתי את האנוקלוסמוס והם תקפו ,נלחמנו כמה דקות ואני כבר הייתי במצב נחות החרב נפלה רחוק ועדיין לא חזרה לכיסי ואני הייתי על הרצפה לא היו לי הרבה סיכויים ואז נזכרתי בפרידה שלי מליאו ובמתנה שהוא 

נתן לי

*פלשבק*

"אל תהרג אחי ולפני שאתה יוצא יש לי מתנה בשבילך" ברגע שליאו אמר שיש לו מתנה בשבילי זה כבר היה חשוד, הלכתי אחריו 

הגענו לביתן והיה שם ארגז של מין כדורים צבעוניים הוא החווה בידו לעברם "טא-טם!!! פצצות הסחת דעת "

ליאו אמר ועל הפרצוף שלו היתה הבעה שאומרת שאלה לא סתם פצצות הסחת דעת "אפשר לנסות?" שאלתי "לא לא, אל תבזבז" אמר ליאו וקלטתי שהוא ניסה להתחמק,חטפתי מהארגז פצצה רצתי החוצה וזרקתי ואתם יודעים מה קרה 

שהפצצה התפוצצה? תאמת היו לי כמה ניחושים... היו הרבה זיקוקים שבהם כתוב - ליאו החצוי הלוהט, ליאו המלך ואני לא, באמת קנית את זה?.

הסתכלתי על ליאו במבט מאשים "זה עדיין מסיח דעת" אמר בחיוך שחצני "אין מצב שאני לוקח אותן" אמרתי ובכל זאת. איכשהו יצאתי מהמחנה עם 10 פצצות בשק שמחובר לתיק

*סיום פלשבק

אמרתי לעצמי שאני אשתמש בהם רק למקרה חירום ואני ממש הרגע נמצא באחד כזה לקחתי פצצה וזרקתי אותה לכיוון האריה מנאמה זה לא עזר הוא רק התעצבן יותר והמצב שלי נהיה בכי רע אמרתי לעצמי שאם אני אצא מכאן חי אני לעולם לא אקח מתנות מואלדז ושואלדז יחטוף על זה,..

דוקטור קוטס בא להנחית את המכה האחרונה אבל פתאום התפורר עליי קמתי וראיתי את בת התמותה שצפתה בנו מקודם ,מעלי עם האנקולוסמוס ביד "אתה בסדר?" שאלה אותי מגישה לי את החרב ,לקחתי מידה את האנוקלוסמוס וקמתי ראיתי שכל המלצות נעלמו

ונאנחתי בהקלה "מי אתה?" נבהלתי קצת שכחתי שעומדת לידי בת תמותה"אני פרסי"

"מי את?"שאלתי אותה, היא היתה יפה היה לה שיער חום שופע ועניים טורקיזיות מהממות "אני ג'סיקה "מה אלה היו הדברים האלה?" שאלה אותי ופה הבנתי סופית שהיא רואה דרך העירפול "מפלצות"

נ.מ ג'סיקה: 'מפלצות?' משהו היה מוכר במילה ואז פתאום זה עלה לי לראש "אתה כמו ההוא?" שאלתי אותו, הוא היה נראה מבולבל "כמו מי?" ניסיתי להיזכר

"הוא אמר שהוא לא רגיל.." התחלתי "אבל איך הוא קרא לזה?" פתאום נזכרתי "אתה חצוי נכון?" פרסי נראה נדהם "אי-איך את יודעת?"

"אני עזרתי לו..,קראו לו לוק קאסטלן אם אני לא טועה" הוא נרתע בעצב "מה,מה קרה?, קרה לו משהו?" פרסי לקח נשימה עמוקה "הוא-הוא מת" אמר והרכין את ראשו ,השפלתי את עניי "הוא אמר שהוא כנראה לא ישרוד הרבה זמן, כמו רוב החצויים" אמרתי בעצב ומהמבט שפרסי נתן לי הבנתי שהוא לא סתם מת ,שקרה שם עוד משהו.

אבל לא רציתי להטריד את פרסי עם זה אז המשכתי הלאה

"אתה במסע חיפושים נכון?" פרסי הנהן בחשדנות "הצטרפתי" אמרתי בנימה עליזה

"את לא יכולה" אמר לי "למה?, כי אני בת אדם

כי אני לא חצויה?" שאלתי פגועה במקצת "זה לא זה" התחיל ונראה שהוא מתלבט איך להגיד את זה בסוף הוא נראה מיואש ואמר "פשוט תסתכלי" הוא הראה לי דף עם ג'יבריש..,לא בעצם זיהיתי את הכתב זה היה ביוונית.

הרמתי גבה "אתה יודע שאני לא יודעת יוונית כן?" פרסי דפק לעצמו על המצח "סליחה, מה שכתוב שם בשורה הראשונה זה בן הים יצא למסע לבדו.." "נו.." אמרתי לו ,הוא נראה מבולבל אז הסברתי את עצמי

"כבר יצאת לבד, עכשיו אני יכולה להצטרף אליך"

הוא חשב על זה עוד קצת "את מוזמנת" אמר ואחרי כמה שניות הוסיף "אבל אני מזהיר אותך זה לא טיול נחמד יהיה הרבה לחימה ויש מצב שנמות נכלא ועוד הרבה דברים לא נעימים"

"אני מוכנה להסתכן" אמרתי לו חזרה ,הוא הנהן

"קחי" אמר והושיט לי פגיון לקחתי אותו חדורת מטרה "אז בוא נצא לדרך....."

___________________________________________

אני גאה בעצמי 1039 מילים!, אתם קולטים? 

אני כבר מודיעה שהחלק הבא יצא עוד מלאאאאא! זמן בגלל שלוקח לי זמן לכתוב ואם אני אכתוב מהר הכתיבה תיראה כאילו מישהי בכיתה א' עשתה עבודה בספרות ואני לא רוצה ואני חושבת שגם אתם לא רוצים שזה יראה כך.. וגם בגלל שיש לי שנה עמוסת מבחנים כך כאין לי הרבה זמן בכל זאת אנסה לכתוב כמה שיותר מהר

ניפגש בחלק הבא..

"אני הייתי אני

אתם הייתם אתם

ואנחנו היינו אנחנו"

(קרדיט לאחותי)

הפרק הקודם		הפרק הבא