אנדי שוב

בס"ד

"אורח" לא אמור היה להיות קשור. זה בסך הכל נועד להיות איזשהו טיזר – להלהיב את כולם שאנדי עומד להתפרסם. מדי פעם אני ואיתמר הכנסנו רפרנסים מתוך "אורח" לאנדי, אבל אין לזה באמת משמעות.

"שלום לכולם," פתחה הרמיוני, "אני שמחה שבאתם הנה בהתראה כה קצרה."

היא סקרה במבטה את היושבים בסלון הבית שלה: בעלה רון, כמובן, שהביט בה בערגה. לצידו ישב הארי, שנע באי נוחות במושבו כל הזמן. ומולם, נוויל לונגבוטום שהביט בהרמיוני בכובד ראש, ג'ורג' וויזלי שנראה לא מאוזן, זכריה סמית' שמשום מה נענה להזמנה, ולונה לאבגוד שבהתה בחלל החדר בחולמנות, עד שאמרה, "לא ידעתי שאתם מגדלים פה דריג'יבילי!"

"זה לא דריג' –" הרמיוני החלה לענות, אבל אז עצרה בעצמה. "לא חשוב. בכל מקרה, כפי שבוודאי הבחנתם, הקריאה הזו לא הייתה קריאה רגילה באמצעות אוניית הזהב שלכם, חברי צ"ד, משום שלא יכולתי – לא יכולנו, למען האמת – לסמוך על כל מי שמחזיק אונייה כזו."

"למה לא?" שאל נוויל בחשש גלוי, "יש בינינו בוגדים?"

"ידעתי שאי אפשר לסמוך על צ"ד," זכריה הטיח בהרמיוני.

"ובכל זאת נענית להזמנה שלי," היא עקצה אותו בחזרה. "האמת, אני די מופתעת שבאת."

"גם אני..." הוא מלמל לעצמו.

"איפה ג'יני?" ג'ורג' שאל פתאום, "למה היא לא פה, הארי?"

נראה שג'ורג' קלע לנקודה רגישה מבלי לדעת כלל שעשה זאת. נכון, היעדרה של ג'יני ניכר, וזו אכן אחת הסיבות שהפגישה הזו התקיימה. ובכל זאת, כאב להארי לחשוב על זה. באיזשהו מובן, הוא חושף את חייו האישיים אל מול קבוצת אנשים גדולה פעם נוספת.

"אני וג'יני כבר לא..." הארי מלמל, ואז הביט בהרמיוני, נושא תחינה אילמת בעיניו לעזרה.

"אפשר לומר שאנחנו לא מעוניינים שג'יני תהיה פה," הרמיוני אמרה בזהירות, "משום שהארי זקוק לעזרה מכולנו, ועושה רושם שג'יני לא מעוניינת לעזור."

"להפך," הדגיש רון, "היא בצד שלהם עכשיו."

נראה שארבעת האורחים הוכו בהלם לנוכח הבשורה. נוויל החל ללחוש לעצמו ולהתנדנד במקום, זכריה מלמל משהו שנשמע כמו "ידעתי שאסור לסמוך על וויזלים", לונה עדיין בהתה באוויר בחולמנות, וג'ורג' פקק את אצבעותיו ואמר, "מי היה מאמין שיבוא היום וגם לג'יני נצטרך להכניס קצת שכל לראש. קדימה, פר–"

עיניו של ג'ורג' נכבו פתאום, כשעצר את עצמו באמצע המשפט, והבין שאין לו למי לפנות.

"איך, דווקא מכולם, ג'יני תשתף פעולה עם אוכלי המוות?" נוויל גנח.

רון והרמיוני החליפו מבטים מבוהלים. להארי, לעומת זאת, זה לא שינה כהוא זה. מבחינתו, הפרידה מג'יני שקולה להצטרפות שלה לאוכלי המוות. הוא הרגיש שזה קצת מוזר שהחברים שלו מנהלים את כל הדיון הזה בלעדיו, במיוחד כשהארי עצמו הוא מושא הדיון.

"לא, לא אוכלי המוות!" מיהר רון לתקן.

"ג'יני עכשיו בצד של משרד הקסמים," הרמיוני הסבירה.

"משרד הקסמים..." ג'ורג' מלמל באיבה.

"חשבתי שהם לטובתנו, לא?" זכריה שאל, "הם אמורים לדאוג לנו ולעזור לנו. אם אי אפשר להאמין למשרד הקסמים, למי כן יהיה אפשר?"

הארי נעמד בעצבים. הוא לא הבין מלכתחילה מדוע זכריה בכלל בא, אבל הסנגוריה הבלתי מתפשרת הזו על משרד הקסמים הייתה כבר צעד אחד יותר מדי מבחינתו.

"חוסר האמון במשרד הקסמים הוא הסיבה שהקמנו את צ"ד מתכתחילה," צעק הארי, "ואם זה לא מתאים לך, אתה מוזמן לקום וללכת."

"הארי, הארי!" הרמיוני מיהרה להושיב אותו, "הירגע."

"אנחנו זקוקים לכל עזרה, חבר," רון מיהר לשתף פעולה עם הרמיוני. כרגיל.

הארי התיישב בתבוסה, נותן לחיוכו המלגלג של זכריה לשטוף אותו.

"אני חושבת שצריך לספר לכולם מה בעצם קרה," הציעה הרמיוני. "רוצה לדבר, הארי?"

הארי נאנח. הנה זה שוב מגיע. שוב הוא מספר לכולם על מה שקרה, על הסימולציה, על אנדי, על ג'יני. וכשסיים לספר, הוא אזר אומץ והישיר מבט.

"יש בעיה רצינית במשרד הקסמים," הוא סיכם. "מה עושים?"

"בעיה רצינית במשרד הקסמים? נשמע שיש בעיה רצינית עם ארוסתך!" ירה לעברו זכריה. רון והרמיוני כמובן מיהרו למחות, אבל בתוך תוכו הארי הניח שהוא צודק. ההתנהגות של ג'יני באמת לא הייתה אופיינית. יכול להיות שקית' גולבי כישף אותה?

"אני אשמח לעזור לך עם ג'יני," לונה אמרה פתאום להארי. "היא חברה טובה מאוד שלי. אם באמת יש בעיה, אני אשים לב מיד שמשהו לא בסדר."

הארי חייך אליה. "תודה, לונה," הוא אמר. זה באמת הקל עליו במעט, אבל נראה שגם אחרי שזה ייפתר יש לו את הדאגה של משרד הקסמים על הראש.

"הארי, אתה לא לבד," הרמיוני חייכה אליו גם כן. "אתה יכול לסמוך על החברים שלך שיטפלו במה שקורה במשרד הקסמים."

"כן, חבר," רון חיזק אותה, "אנחנו עושים הכל אחד בשביל השני. אחרי כל מה שעברנו יחד, אתה יודע."

"אולי עדיף שלא תראה את עצמך שם," הציעה הרמיוני, "אז אנחנו נוכל ללכת לשם במקומך."

"אוווו, פורצים למשרד הקסמים?" לונה התלהבה, "אבא שלי יאהב את זה."

"אבא שלך לא יוכל לדעת מזה כדי שהוא לא ידווח על זה," רון ירה לעברה בעוינות.

"רגע, רגע," הארי ניסה להשליט סדר, "שנייה. הרמיוני, למה אני לא יכול לבוא למשרד הקסמים?"

"הם כבר ראו אותך שם, אתה יותר מדי מעורב בזה," היא ענתה לו. "יהיה הכי בטוח שלא תבוא."

"כן, חבר, אתה תוכל להתעסק בלבדוק מה קרה לג'יני," רון הציע.

"ואני אבוא גם," ג'ורג' מיד התנדב. "מה שזה לא יהיה ששטף לאחותי את המוח, מגיע לו לקבל איזה –"

"–האמת, ג'ורג', אני חושבת שתועיל יותר אם תצטרף אלינו," קטעה אותו הרמיוני. "אנחנו צריכים את היצירתיות שלך ואת התעלולים שלך בשביל להצליח בפריצה לשם."

"אם רק היית יודע כמה זה עזר לנו בפעם הקודמת שפרצנו לשם," רון גיחך.

"פרצתם כבר למשרד הקסמים?" זכריה נדלק פתאום.

"מה זכריה יעשה?" שאל רון באיום, "אולי הוא פשוט יחטוף ממני מכות?"

"זכריה ואני יכולים להיות חוליות מקשרות," הציע נוויל. "ככה נבדוק שהכל עובד כמו שצריך."

"אז סיכמנו," הרמיוני הכריזה, "רון, ג'ורג' ואני נלך למשרד הקסמים; לונה והארי ילכו לג'יני; ונוויל וזכריה יקשרו בינינו."

"יהיה נהדר, הארי," לונה חייכה לעברו, "אני רק צריכה להצטייד במשקפלציים."

ליבו של הארי נחמץ. הוא לא רצה להיתקל בג'יני. ממש לא. הוא העדיף מאוד להילחם בקוסמים אפלים במשרד הקסמים, רק לא לעשות את זה...

"שלום לכולם," פתחה הרמיוני, "אני שמחה שבאתם הנה בהתראה כה קצרה."

היא סקרה במבטה את היושבים בסלון הבית שלה: בעלה רון, כמובן, שכבש את מבטו ברצפה. לצידו ישבה ג'יני, שנראתה מודאגת. ומולם, נוויל לונגבוטום שהביט בהרמיוני בסקרנות, ג'ורג' וויזלי שנראה נינוח, ולונה לאבגוד שסקרה בעניין את החדר, עד שאמרה, "לא ידעתי שאתם מגדלים פה נומים!"

"רון בטח הביא אותם מהבית של ההורים שלנו," ג'יני שיערה בחיוך רפה.

"בכל מקרה," המשיכה הרמיוני, "אני שמחה ששמרתם את אוניית הזהב שלכם וידעתם לבוא הנה. תמיד כיף שיש על מי לסמוך, גם כשהמצב לא פשוט."

"מה קרה?" שאל נוויל בעניין, "איך אנחנו יכולים לעזור?"

"איפה הארי?" ג'ורג' שאל פתאום, "למה הוא לא פה, ג'יני?"

ג'יני הזדקפה במושבה. "זאת בדיוק הבעיה," היא אמרה בזהירות, "אנחנו לא יודעים."

נראה ששלושת האורחים הופתעו לנוכח הבשורה.

"לאן הוא יכול להיעלם?" לונה שאלה.

"יש להארי הרבה אויבים, את יודעת," ענה נוויל.

"אולי הארי סתם ברח ולא רוצה להימצא," ג'ורג' משך בכתפיו.

רון והרמיוני החליפו מבטים תמהים. לג'יני, לעומת זאת, זה לא שינה כהוא זה. מבחינתה, לאור התנהגותו של הארי מאז שחזר, זה בהחלט תרחיש אפשרי. היא הרגישה שזה קצת מוזר שהחברים והמשפחה שלה מנהלים את הדיון הזה בלעדיה, במיוחד כשהארוס שלה הוא מושא הדיון.

"אז זהו, שאין לנו טיפת מושג," הודה רון.

"הכל אפשרי, אה?" ג'ורג' זרק לחלל האוויר, "טוב, תהיו בטוחים שאני מומחה לבלתי אפשרי."

שתיקה כבדה שררה שם פתאום. חסרונו של פרד בהחלט הורגש לאור המשפט האחרון של ג'ורג'. אבל ג'ורג' לא רצה שירחמו עליו. הוא השתדל לשמור על זיק של שובבות בעיניו.

"האמת שזה לא מדוייק," ג'יני קטעה את השתיקה. "יש לנו איזשהו מושג, זה כן. הרמיוני, אני מראה להם."

ג'יני שלפה מדש גלימתה את הפתק שמצאה והעבירה בין כולם. כשהפתק הגיע לנוויל, הוא הקריא בקול רם:

"הארי אתה חייב לבוא דחוף דחוף. ההדמיה השתגעה, איבדנו שליטה. אין קשר עם מי שנמצא בפנים, אי אפשר לנתק. משלחת חילוץ נתקעה גם. הארי אתה היחיד שמכיר את הסימולציה מבפנים ואתה חייב לבוא להיכנס לשם בחזרה ולעזור לנו. דאנקן."

"הסימולציה היא כנראה מה שהארי עבר בקורס ההילאים," הסבירה ג'יני.

"אז הארי במשרד הקסמים, לא?" שאל נוויל, "חשבתם לשלוח לשם ינשוף או משהו?"

"שלחנו, אין תשובה," ענתה ג'יני.

"אז אני וג'יני הלכנו לשם אתמול," המשיכה הרמיוני, "משרד הקסמים הוא ענקי. ואין לי גישה להיכנס למקום שבו הארי נבחן ככה סתם, אבל הם אמרו לי שהוא לא שם. ה... הארני הזה, עם השיניים הצהובות."

רון הצטמרר למחשבה. "פגשתי אותו גם, כשהארי התעורר מהסימולציה," הוא אמר. "בחור מקריפ. אני הכי אהבתי את דאנקן."

"היי, דאנקן זה מי שחתום על המכתב!" ציין נוויל. "אם הוא בסדר, זה אומר שהארי בסדר."

"אתה יודע, נוויל, אמנם רון הוא אמיץ והכל, אבל אני בטוחה שגם הוא יודע לא לסמוך יותר מדי על תחושות בטן," לונה התערבה פתאום. "אם דאנקן נראה נחמד, זה לא אומר שהוא באמת כזה."

"זה גם לא אומר שהדאנקן הזה באמת כתב את המכתב," הוסיף ג'ורג'. "מאוד יכול להיות שמשהו קרה להארי בדרך לשם, או בדרך חזרה."

"או שארני הזה מחביא אותו שם," רון נשף. "אני לא מחבב אותו."

"אבל ג'יני, הארי לא אמר לך לאן הוא הולך?" שאלה לונה. "בכלל, לא כל כך שמעתי ממנו מאז שהקורס שלו התחיל."

נראה היה שג'יני צריכה לאסוף את עצמה לפני שהיא עונה. "בואי נגיד ש..." היא פתחה, "אפשר לומר שהארי לא ממש חזר כמו עצמו מהקורס."

"הבנתי, זה בוודאי היה קורס קשה," נוויל הזדהה. "אותי בכלל לא קיבלו לשם."

ג'ורג' גלגל עיניים. "אתה לא צריך להיות הילאי, נוויל," הוא אמר לו. "העתיד שלך לא שם בכלל, אחי. לך לתורת הצמחים."

"מי היה מאמין, ג'ורג' יהפוך לפרקטי," ג'יני גיחכה. נראה שהיא חזרה לעצמה.

"טוב, בואו ננסה להוציא רעיונות קונקרטיים מהמפגש הזה," ניסתה הרמיוני לאסוף אותם, "או שהארי שבוי במשרד הקסמים, או שהוא נחטף בדרך הלוך או חזור משם, או שהוא פשוט לא רוצה להימצא."

"כך או כך, היה מאוד מועיל אם הוא היה מגלה לי מה הוא עושה," ג'יני נאנחה. "אבל טוב שאנחנו יודעים מה לעשות."

"אז בשביל לפרוץ למשרד נצטרך פולימיצי, אני מניחה," הציעה הרמיוני. "ונצטרך למצוא מישהו מספיק בכיר שנוכל להתחזות אליו."

"אבא," הכריזו רון, ג'יני וג'ורג' באותו הזמן. "אם רק היה נשאר לו שיער על הראש," רון נאנח.

"אפשר להסתדר עם כל חלק מהגוף," הרמיוני הזכירה. "תשיגו ציפורניים או משהו."

רון השמיע קריאת גועל. ג'יני, לעומת זאת, נראתה מהורהרת. "אני יכולה להשיג דגימת שיער מפרסי," היא אמרה, "וכך שניים יוכלו להיכנס."

"אבל צריך גם הסחת דעת כדי למנוע מפרסי ואדון וויזלי ללכת לעבודה באותו היום," הזכיר נוויל.

"עליי," הכריז ג'ורג', וטפח על חזהו בגאווה. "אני יכול גם לדאוג לפולימיצי."

"אז שוב פורצים למשרד הקסמים?" שאלה לונה, "מה הסיכוי?"

"כן, אה?" רון נאנח, "ויכול להיות שהוא אפילו לא שם."

"אם הוא לא שם, יש לא מעט לחשי איתור שיעזרו לנו," הרמיוני הזכירה, "אם כי אם הארי לא רוצה להימצא – או אם מי שחטף את הארי לא רוצה שנמצא אותו – זה לא יהיה יעיל במיוחד."

נוויל חייך. "טוב, נראה שצ"ד חזר לפעול," הוא סיכם. "בכנות, התגעגעתי."

החדר שהארי ולונה שכרו בקלחת הרותחת היה קטן, לא נוח, וקרוב מדי לדירה של ג'יני בסמטת דיאגון. לונה לא הפסיקה לברבר על רעיונות לשיקויי אהבה או קללות אימפריוס או שטיפות הכרה או גניבות דעת שאבא שלה בטח הכניס לה לראש, ולא היה נראה שבאמת יהיה אפשר למצוא משם תוכנית מעשית להשבת ג'יני אליו. ובכלל, נראה היה לו מוזר שהוא מתעסק בזה כאילו הייתה זו עוד פעולה חבלנית של קוסמי אופל ולא פשוט נטיית לב אנושית וטבעית. הוא כבר מזמן גמל בליבו החלטה שלא לשתף עם זה פעולה ולפרוץ למשרד הקסמים בעצמו, עם או בלי רון והרמיוני. אבל הוא רק צריך לחשוב על איך לעשות את זה, והברבורים הבלתי פוסקים של לונה לא הקלו עליו. למעשה, הייתה להארי מעין מחשבה לא נעימה שהברבורים של לונה נועדו להפריע לו לחשוב במזיד, מתוך חשש שהוא ירצה כן ללכת למשרד הקסמים בסופו של דבר. ההסבר של הרמיוני היה נכון וצודק, אבל כל הרעיון בפריצה למשרד הקסמים היא שלא יראו את הפורץ, נכון? ואם לא יראו את הארי, לא תהיה כל בעיה.

עכשיו הוא רק צריך להבין איך לא להיראות.

"...ואם עדיין ג'יני תרצה לגרש אותך, אז תוכל למצוא את גלימת ההיעלמות שלך שבטח נשארה שם בבית ולהתכסות בה ולראות מה קורה כשאתה לא בסביבה," לונה המשיכה בשלה, "רק צריך שהיא תחשוב שיצאת משם. או, אני יכולה לזרוק סמבוסקים קטנים מהחלון בתור הסחת דעת, או שרק תחזיק את ה–"

"–רגע, מה אמרת?" הארי שאל.

"סמבוסקים?" לונה שאלה גם היא, "אלה חיות קטנות ובצקיות שאבא שלי גילה במסע שלו במזרח התיכון. משום מה החלב שלהם יוצא בצורת גבינה עם אזוב וקורנית מקורקפת –"

"–לא, לא הקורנית המקורקפת," הארי התעקש. לונה הזכירה את גלימת ההיעלמות! ככה בדיוק הוא יכול לפרוץ למשרד הקסמים. "איפה אמרת שהגלימה נמצאת?"

"מה, גלימת ההיעלמות? איפה שהשארת אותה בטח, לא?"

"יופי, יופי, כן, כן! אז איך משיגים אותה?"

"אה, רק אם תוכניות א' עד כ"ג שלי ייכשלו, אז גלימת ההיעלמות תיכנס לפעולה בתכנית כ"ד."

בשם מרלין, כמה הרבה לונה ברברה שם שהיא הספיקה לחשוב על כ"ד תוכניות? כמה זה כ"ד בכלל?

"לונה, למה שלא נתחיל ישר מתוכנית כ"ד, אם התוכניות הקודמות עלולות להיכשל?" הציע הארי, "גלימת ההיעלמות נשמעת כמו תוכנית אידיאלית עבורנו."

"כי אנחנו צריכים לטעות," ענתה לונה, "ומטעויות לומדים. אתה מבין?"

"כן, אבל..." הארי נאנח. לונה ממש מנסה לבחון את גבול הסבלנות שלו. "אבל אם את יודעת מראש למה כל תכנית תיכשל, אז את כבר למדת מכל הטעויות האלה עוד לפני שהן קרו. אז למה לא ללכת ישר לתוכנית המוצלחת?"

"כי איפה הכיף בזה, הארי?" עיניה של לונה הבריקו בהרפתקנות לא אופיינית, "וגם אתה היית זה שלימד אותנו, כבר אז במפגשי צ"ד, עד כמה חשובה הלמידה המעשית לעומת הלמידה התיאורטית. בכל מקרה, אני אזרוק סמבוסקים קטנים מהחלון בתור הסחת דעת, ואז –"

"אבל לונה!" הארי רקע ברגלו.

לונה מצמצה בהפתעה. "הו, הארי, אתה בהחלט לא חזרת לעצמך מאז הסימולציה," היא ציינה, ושלפה בקבוקון עם נוזל סגול מאי שם. "קח, שתה את זה."

הארי הניד בראשו. "מה זה?" הוא שאל.

"זה משהו שירגיע אותך, קדימה," לונה התעקשה. "אל תהיה הארי נמהרי. תזרום."

הארי נמהרי. כבר קראו לו ככה בעבר, והוא לא אהב את זה. והוא עוד יותר לא אהב את הנוזל המסתורי שלונה מציעה לו.

הוא נכנע. "לא חשוב, אני איתך, לונה. קדימה." הוא אמר ביובש, ולונה המשיכה לתאר את תוכנית כ"ד. נראה שאין ברירה, הארי יצטרך לפעול לבדו. ואמנם הברבורים של לונה לא הפסיקו להסיח את דעתו, אבל זה לא עצר אותו מלנסות לחשוב על משהו.

אם גלימת ההיעלמות שלו בדירה של ג'יני, אין שום בעיה שהוא פשוט ייכנס לשם בשביל לבקש לקחת כמה דברים, נכון? אין סיבה שג'יני לא תסכים. וברגע שגלימת ההיעלמות תהיה אצלו, הוא ילך למשרד הקסמים יחד עם רון, הרמיוני וג'ורג'. כמה קשה זה כבר יכול להיות?

"אין פה כלום," קית' ענה להארי בקול חסר רגש. הוא עמד על מפתן הדירה, מסביר לקית' את מבוקשו, אבל תשובתו של קית' היממה אותו.

"מה זאת אומרת?" הארי הקשה, "כל החפצים שלי, כל הרכוש שלי!"

"מכרנו הכל," קית' ענה, "במכירת חצר."

"אתם לא יכולים למכור את כל הדברים שלי! הם שלי!" הארי התעקש.

"הם בדירה של ג'יני, והיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה עם מה שיש לה בדירה. שלום."

הארי עמד המום אל מול הדלת שנסגרה בפתאומיות. עכשיו, מלבד הדאגה ששמה ג'יני והדאגה האחרת ששמה משרד הקסמים, נוספו להארי עוד שתי דאגות: הרכוש שלו איננו, ולא רק זה – גלימת ההיעלמות, אחד מאוצרות המוות, אבדה.

נראה שהארי הגיע למבוי סתום.

הפרק הקודם		הפרק הבא