מעלליהם של הדור הצעיר

<!-- /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-parent:""; margin:0cm; margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:12.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-bidi-language:HE;} @page Section1 {size:612.0pt 792.0pt; margin:72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:35.4pt; mso-footer-margin:35.4pt; mso-paper-source:0;} div.Section1 {page:Section1;} -->

כשסוף סוף הרפו מהחיבוק,אלין שאלה את אלבוס:

"ראית את המודעה החדשה על לוח המודעות?"

"לא,למה?"

"מותר לתלמידי שנה ראשונה לצאת להוגסמיד!"

"באמת?אז למה שלא נצא לשם?כלומר,לאחד הפונדקים שם.שמעתי מג'יימס שזה מקום נחמד,במיוחד כשיש שלג.וגם יש שם את הדובשנרייה,ג'יימס אומר שזו חנות ממתקים זולה וטובה.ויש גם את הצריף המצווח,שג'יימס אומר שהוא ממש מפחיד.ויש גם את הפונדק.ג'יימס אמר שאב התחלק על השכל." אמר אלבוס ,וצמרמורת חלפה על גופו.

"אבל אנחנו לא צריכים להאמין לכל מה שג'יימס אומר,נכון,אל?" אמרה אלין בחיוך מסתורי.

כך אלבוס מצא את עצמו נגרר אחרי אלין בכל החנויות שהכיר בהוגסמיד.הם מילאו את כיסיהם בממתקים מהדובשנרייה.הם נכנסו לפונדק ראש חזיר,מדברים עם אברפורת' על כל דבר שידעו עליו.מאז הקרב על הוגוורטס,אברפורת' השתדל מאוד ליצור קשרים טובים עם הילדים הצעירים,במיוחד עם הילדים של כל מי שהיה קרוב להארי,כנראה כי חש חייב לו על כך שאמר: זה נגמר,המסדר מחוסל,אדון האופל ניצח.אתה חי באשליות,פוטר.על כל הפנים,הוא הגיש לאלין ולאלבוס בקבוקים גדולים של בירצפת.הם דיברו על הכל,אבל על הכל.אלבוס היה מאושר עד הגג.

"תגיד,ילד," אברפורת' גיחך."מה שלום אביך ואמך?הם  תרמו רבות,בקרב על הוגוורטס."

"אני מניח שבסדר,מה יכול להיות לא כשורה?" אלבוס הופתע.

"אנ'לא יודע.הצל..המצח של אביך.הוא החזיק בו חזק באחרונה?"

"נראה לי שכן-"

אברפורת' נבהל וכמעט נפל מהכיסא.

"-,והוא כמעט צרח.זה מה שהתכוונת,אב?"

"כן.." לחש אברפורת'.הוא נראה מאוד מודאג.

"אבל אני לא חושב שזה משהו רציני." מיהר אלבוס להוסיף,למראה פניו המודאגים של אברפורת.

"אז אני מניח שאתה לא מכיר את הסיפור מאחורי צלקת הברק של אביך."לחש אברפורת'.

"לא,למה?" אלבוס שאל בסקרנות.

אברפורת לקח נשימה עמוקה והתחיל.

"לפני 35 שנה,כשאביך עדיין היה תינוק נטול צלקת,קרה הדבר הנורא מכל.סבתך,לילי,וסבך, ג'יימס,היו חברים במסדר עוף החול-כדי לפעול למען עצירתו של הלורד וולדמורט.עליו שמעת?"

"כן."אלבוס היה להוט לשמוע את המשך הסיפור.הע

"אז,באותם ימים,עלתה נבואה-שילד שיוולד שיוולד בסוף חודש יולי-יביס את הלורד וולדמורט. 'איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד השני ממשיך להתקיים.' אז אחרי שאתה-יודע-מי שמע את הנבואה,הוא הבין,שהארי ג'יימס פוטר,הוא הילד.אז הוא הרג את הסבא שלך קודם.הוא היה מוכן לרחם על סבתך,אבל היא התעקשה שהוא יהרוג אותה ולא את אביך.אז הוא הרג גם אותה.הוא ניסה להרוג את אביך,אבל הקללה חזרה אליו.הוא המשיך לחיות,אבל בלי גוף.גם לא בתור רוח רפאים.בתור נשמה חצויה.עם הורקרוקס.חלקיק נשמה של קוסם אפל.אז ,בשנה הרביעית של אביך,הוא חזר.ואחד שגילה ללורד את מקום מחבואם של הפוטרים,הצטרף לאוכלי המוות.פיטר פטיגרו היה חבר של סבך.אבל הלורד לא הצליח להרוג את הארי,בגלל ההגנה שסיפקה לו אמו בעת מותה-האבה.היא זו ששמרה על הארי פוטר הצעיר במשך 16 שנה פני הלורד. אז,הארי פוטר הרג את וולדמורט.שמעת את המושג 'הילד שנשאר בחיים'?"

אלבוס הנהן לאות הסכמה.

"אז הכוונה היא לאביך.הוא היחידי ששרד את הקללה הממיתה."

פיו של אלבוס נפער לרווחה.גם פיה של אלין נפער לרווחה.

"אהה,ושכחתי להוסיף," אמר אברפורת' בהתנצלות."כאשר אדון האופל היה מתכנן משהו,מבצע רצח,שמח,כעס,הארי היה הראשון שידע על זה.מוחותיהם היו מחוברים.צלקתו של אביך עקצצה."

"אז זה אומר,שאם לאבא כואבת הצלקת,הוא יחזור?" אלבוס בלע את רוקו.

"כן." גם אברפורת' התחיל לרעוד .אלבוס לא הבין ממה הוא רועד.מפחד,או מקור,מכיוון שהחלון היה פתוח לרווחה.

אלבוס היה המום.פתאום,כל השמחה נגוזה מפניו,והוא לא הרגיש טוב.למען האמת, הוא הרגיש גרוע.הוא קם,התנצל ויצא מהפונדק.הוא התחיל לפסוע בשביל המושלג שמוביל לטירת הוגוורטס.אלין נחפזה אחריו.היא הודתה לאברפורת',ורצה אחרי אלבוס.היא הבינה שהוא רוצה להיות לבד,אז סתם הלכה לצידו בשקט,מדי פעם גורסת את השלג עם כפות רגליה,העטויות במגפיים חמים.

"העניין הכי מוזר,הוא שאבא שלי לא סיפר לי בעצמו." אמר אלבוס,ספק אם בפחד,ספק בעלבון.

אלין הנהנה.

אלבוס נכנס לחדר המועדון של גריפינדור,התעלם מקריאותיו של ג'יימס בנוגע לדייט שלו ועם ה'זאתי שזרקה עלי פחם',ועלה לחדרו.הוא נשכב על המיטה,סופר את הימים עד לחופשת חג המולד.הוא נאנח.שבוע בלבד.הוא לא רצה לראות את אביו,את אימו,או כל אחד שקשור לפוטרים ולחבריהם.הוא נעלב עד עמקי נשמתו על אביו ואמו,שלא סיפרו לו את כל זה.ובמחשבות כאלו,נרדם.

הפרק הקודם		הפרק הבא