אהבת השמש והצללים

אנבת' התנערה ממחשבותיה.

"אה, היי ניקו " אמרה.

"הכל בסדר?" שאל בדאגה.

"אני חושבת על ליאו, סרקנו את כל האזור לא מצאנו גופה, או אפילו חלקים מפסטוס, זה לא הגיוני" אנבת' הביטה בו בעיניה האפורות.

"אתה בטוח שהרגשת במוות שלו" אנבת' הייתה היחידה שידעה את זה, הם לא רצו לספר לכולם.

"כמו שאמרתי, היה משהו מוזר במוות שלו" אמר ניקו,

"כאילו הרגשתי שהו מת אבל לא ראיתי אותו עובר את השערים" אנבת' החלה למלמל לעצמה חישובים, שוכחת שניקו שם.

הוא עזב אותה בשקט מתקדם לכיון הזירה, נחוש בדעתו להספיק להתאמן קצת היום.

הוא נכנס לזירה, הסיר את ז'קט העור שלבש, נשאר רק בחולצת טריקו שחורה ארוכת שרוולים וג'ינס שחור.

הוא החל להתאמן מרטש בובת אימונים אחת אחרי השנייה.

הוא היה עסוק כל כך שלא שם לב לחצוי שנכנס לזירה, הוא שמע רחש מאחוריו, חרבו התנופפה.

רק הרפלקסים המהירים של פרסי מנעו ממנו להפוך לעיסה, הוא הסיט את חרבו של ניקו בחרבו.

"וואו, זהירות אחי" אמר. 

ניקו התנשף והחזיר את חרבו למקומה. 

"סליחה, לא ראיתי שזה אתה" פרסי חייך.

"רוצה להתאמן?" שאל, ניקו משך בכתפיו.

הם התאמנו במשך כל הצהרים, בסופו של דבר הם היו מיוזעים ומתנשפים אבל מסופקים.

"ניקו" נשמעה צעקה, ניקו הסתובב לראות מי צעק לו.

וויל עמד בשער הזירה.

"תסלח לי" אמר ניקו.

"בטח, היה טוב, אתה נלחם מעולה" אמר פרסי ויצא מהזירה, מהנן בראשו לשלום לוויל.

וויל התקדם לכיון ניקו, "אני צריך להתחיל לקנא?" שאל בחיוך כשהוא מושיט לו בקבוק מים ומגבת.

ניקו גלגל עינים ולגם מהבקבוק.

"תודה" אמר ניקו. 

וויל טפח על צאווארו המזיע של ניקו במגבת, ניקו הרים גבה.

וויל חייך למבוכתו, הוא תפס בפניו ונישק אותו ישירות על הפה,

ניקו רטן מעט אבל אז הוא תפס בכתפיו של וויל ונישק אותו בחזרה,

הוא העביר את ידו על גבו של וויל, מניח לעצמו ללמוד מחדש את גופו.

לאחר כמה שניות הם התנתקו, עדיין חבוקים.

ניקו חייך, ההבעה הכאיבה לו לפנים.

"טוב, אני לא מקנא" אמר וויל והביט בו, ניקו תהה אם זה מה שנקרא מבט אוהב, 

הוא משך בידו את התלתל שנפל על מצחו של וויל.

"אז, סיימת להתאמן" שאל לבסוף, אחרי שסיים לענות את שערותיו של וויל.

"לא, זרקתי את האחריות על קיילה בתמורה אני מסדר את התרופות, והאמת? היה שווה את זה" ניקו הסמיק, עוד הבעה שלא הכיר.

"אז מה עושים?" שאל ניקו.

"מה אתה רוצה לעשות?" שאל וויל.

"קודם כל להתקלח, אני מגעיל" וויל חייך,

"עם זה אני מסכים" ניקו התנתק ממנו ודחף אותו.

וויל תפס בידו ושילב את אצעותיהם.

הם התקדמו לכיון ביתן האדס, כשנכנסו וויל הצתמרר מעט, המקום היה קריר, אבל הוא הזכיר כל כך את ניקו שוייל לא יכל שלא לאהוב אותו.

ניקו השתחרר מידו של ניקו והלך לחטט בארון שלו, הוא לקח משם בגדים להחלפה ומגבת, הוא הסתובב בחזרה לוויל שהתיישב על מיטתו.

וויל החניק צחוק, "תאמר משהו ואתה מת" אתר ניקו בכעס.

וייל לא התאפק וצחוק השתחרר מפיו למראה המגבת שניקו החזיק, היא הייתה בכל צבעי הקשת.

"אני לא מאמין שלניקו די אנג'לו, בן האדס, בחור הצללים, יש מגבת קשת" אמר וויל בין צחקוק לצחקוק.

"זה המגבת היחידה שנשארה, והיא מביתן איריס, אז תסתום וויליאם אנדרו סולאס, בן אפולו, השמש, השירה והרפואה" ניקו רטן ופנה למקלחת הפרטית שהיתה לו בביתן.

"ההי איך זה ש לך מקלחת פרטית" שאל וויל בתערומת.

"אני בן האדס, כמה שפחות מגע עם אנשים יותר טוב" ניקו נכנס למקלחת ונעל את הדלת מאחוריו לפני שוויל יספיק לומר משהו.

שניקו יצא הוא היה לבוש בג'ינס שחור וחולצת טי שחורה גם כן. הוא ניגב את תלתליו הלחים במגבת.

כשהרים את עיניו המחזה שנגלה לעיניו היה מהרהיב...

___________________________

טוב סליחה על הסוף המותח...

לא באמת, ואהואהואהואהה (צוחק של נבל).

אם אתם רוצים עוד פרק, עליכם למלא את בקשתי (סלסול שפם של נבל).

והיא...(עצירה דרמטית) 

תגובות!!!! (תופים ברקע.

אם לא אני לא אעלה לכם עוד פרק...

על מי אני עובד? ברור שאני אעלה עוד פרק מחוסר מעש.

אבל ברצינות עכשיו!

תגובות...

בבקשה?! עייני כלבלב חמוד?

הפרק הקודם		הפרק הבא