דם האויב

פרק 5 - מה לגבי הארי

ג׳יני מצאה את עצמה מחייכת בזמן שערכה את השולחן שהוצב בחצר המחילה. זה קרה לה כמה פעמים במהלך היום, בכל פעם שחשבה על הדייט שלה עם דין בסמטת דיאגון, ובמיוחד על הנשיקה הראשונה שלהם.

הקשר שלה עם דין התחיל כשהוא כתב לה בתחילת הקיץ. בהתחלה ג׳יני לא חשבה על זה יותר מידי - החיים בבית היו קשים אחרי שהמשפחה חזרה למחילה, שנה אחרי שהם עזבו מחשש לחייהם, ובלי פרסי. אבל דין המשיך לכתוב לה למרות שהתשובות שלה היו קצרות וריקות, ובמהרה היא גילתה שהיא מצפה בשקיקה לקבל עוד מכתב ממנו ולמצוא מפלט מהמציאות בבית.

בשבוע האחרון של החופשה דין כתב לה והציע שהם יפגשו בסמטת דיאגון - כדייט - רק אם היא רוצה, כמובן. ג׳יני הסכימה בלי להסס. היא כבר ציפתה לכך במשך כמה שבועות עד אותו הרגע, תוהה מתי הוא כבר יהיה אמיץ מספיק כדי להציע לה לצאת.

בבוקר היום האחרון של החופשה היא הלכה עם רון כשהוא יצא לעבוד בחנות של פרד וג׳ורג׳, לא מספרת להוריה שהיא הולכת לפגוש את דין. הם נפגשו מול דוכן הגלידה של פלואירן פרוטסקיו. מבטיהם הצטלבו, והם התנשקו.

אחרי זה הם בילו כמעט את כל היום ביחד בסמטת דיאגון, מטיילים בין החנויות, אוכלים ממתקים, מחזיקים ידיים ומחליפים נשיקות. ג׳יני לא הרגישה כל כך שמחה וחסרת דאגות כבר הרבה זמן. זה ללא ספק היה היום הכי טוב שהיה לה באותו הקיץ.

חופשת הקיץ שלה לא הייתה נעימה במיוחד. היא הייתה חופשייה, בטוחה, עם המשפחה שלה במחילה - ואיך שהוא זה לא היה מספיק כדי לגרום לה להרגיש אסירת תודה או שהכל בסדר. הכל לא היה בסדר.

אמא שלה הייתה מרוסקת מאז שפרסי נרצח, וניסתה לפצות על כך בסדרות בלתי פוסקות של נקיונות בית ובישול מספיק אוכל כדי להאכיל צבא. בכל פעם שהיא הראתה סימנים שהיא חוזרת לעצמה, ג׳יני הייתה שומעת אותה בוכה בחדרה בלילה. אולי היא פחדה שהיא שוכחת את פרסי. אביה האשים את עצמו בגורלו של פרסי והפך לעצוב ומסוגר. הוא התחיל להזניח את עבודתו במשרד הקסמים, מבלה את הערבים בצריף עם חפצי המוגלגים שלו במקום להשלים עבודה במשרד כמו שהיה נוהג לעשות. התיאומים השקיעו את עצמם לחלוטין בהקמה והפיתוח של החנות שלהם, כאילו חשבו שככל שהיא תהיה גדולה ומצליחה יותר, הכאב של האובדן יפחת. צ׳ארלי נסע הלוך וחזור בין המחילה לבין רומניה, נקרע בין תחושת החובה אל המשפחה לבין האהבה אל הדררקונים שלו. רון בילה כל רגע פנוי מחוץ לבית, עם הרמיוני והארי או בחנות של התיאומים, וג׳יני לא שמעה אותו אומר ולא מילה אחת על פרסי. ביל נראה קצת אשם כשהוא סיפר לבני המשפחה שהוא מאורס לפלר דלאקור, חדשות ששפכו אור בבית ועזרו לאימם לחשוב על משהו אחר מלבד פרסי, אפילו שהיא לא חיבבה את פלר במיוחד. ג׳יני חשבה בליבה שפלר - לה היא התחילה לקרוא פלאגם - היא הדבר האחרון שהמשפחה שלהם צריכה, עם ההערות המתנשאות שלה והדרך שהיא עיקמה את האף לנוכח הבישולים של מולי או התור למקלחת בבוקר.

בתוך כל זה, ג׳יני הרגישה שהיא הולכת ומתרחקת מהמשפחה שלה. עד לא מזמן היא הייתה כל כך קרובה אל האחים שלה, העריצה את אביה ואת ביל, העריכה את השנינות והניסיון של אימה - והיום הם היו כמעט זרים מבחינתה.

היא לא אהבה לחשוב על הסיבה לנתק ההולך וגדל הזה. עברה בראשה המחשבה שהחודשים בהם חיה בשבי לצידו של וולדמורט שינו אותה - והיא דחקה אותה בכוח. היא כן הייתה מוכנה להודות בפני עצמה שהיא כועסת על אחיה והוריה שלא חילצו אותה משם מוקדם יותר, ואפשרו לה לחיות עם הידיעה שהיא עומדת להתחתן עם אדון האופל, ממש עד הרגע האחרון.

המתח ששרר בינה לבין הוריה, ובינה לבין אימה במיוחד, הגיע לשיאו כשהיא בטיפשותה שיתפה את אימה בכך שדין הציע לה לצאת איתו. 

היא לא ידעה מה היא ציפתה שהתגובה של אימה לכך תהיה. היא כנראה חשבה שהיא תנסה לשכנע אותה שהיא צריכה להתמקד בבגרויות שלה ולא לבזבז את הזמן על בנים. מה שהיא לא ציפתה היה שהיא תגיד לה, ״אבל מה לגבי הארי?״

ג׳יני התפוצצה בזעם באותו הרגע. איך היא מעזה אפילו לרמוז לה שהיא חושבת שהיא והארי צריכים להיות ביחד? זה שהיא אוהבת את הארי לא אמר שג׳יני אוהבת אותו - ובעצם, אם היא אוהבת אותו כל כך, היא יכולה לצאת איתו בעצמה. איך יש לה את החוצפה לומר את השם שלו בהקשר הזה, כשהיא מנסה להיפתח בפניה ולספר לה על נער נחמד ונורמאלי שהיא מחבבת? לא אכפת לה בכלל מה ג׳יני מרגישה? מה היא עברה?

למשמע הצעקות אביה של ג׳יני נכנס לחדר והתערב. אז היא האשימה את הוריה בכך שאכפת להם מהארי יותר משאכפת להם ממנה, ושאם המצב היה הפוך והארי היה נלקח ממיטתו באמצע הלילה כל המסדר היה קופץ על הרגליים ויוצא להציל אותו באותו הרגע - ואף אחד לא היה מעז לתת לו להירקב כאסיר במשך חודשים.

אמא שלה צרחה עליה ובכתה אחרי שהיא אמרה לה את הדברים האלה. ג׳יני יצאה מהמחילה והלכה לישון אצל לונה.

היה רק אדם אחד שהיא הרגישה שהיא יכולה לדבר איתו על הארי ודין. לונה הייתה מלאה בכוונות טובות, אבל ג׳יני ידעה שהיא לא מבינה את עומק הרגשות המורכבים שלה. הרמיוני הייתה יכולה להבין - אבל הארי היה החבר הכי טוב שלה, וג׳יני ידעה שהיא מרגישה שהיא צריכה לסנגר עליו בפניה. טונקס הייתה היחידה שהיא הרגישה שבאמת הייתה בצד שלה. היא ידעה איך זה מרגיש להיפגע פגיעה נוראית בידי מישהו שהיא אהבה. 

הדהים וריגש את ג׳יני שטונקס הצליחה להמשיך לאהוב את לופין אחרי שהוא נשך אותה, ולא האשימה אותו במה שקרה לה ולא לרגע אחד. יותר מזה, האירוע קירב ביניהם וחיזק את האהבה שלהם. היא אמרה לג׳יני שאולי ההבדל ביניהן היה שכשלופין נשך אותה הוא לא נראה כמו עצמו, אלא היה בדמות זאב, והאירוע הנורא הסתיים במהירות; לעומת זאת, ג׳יני נאלצה לחיות לצידו של וולדמורט בדמותו של הארי במשך חודשים, והיא כנראה עוד לא הצליחה לנתק בין השניים ברגשותיה.

היא ידעה שמה שקרה לה לא היה באשמתו של הארי. הוא היה קורבן בדיוק כמוה, אולי אפילו יותר ממנה. היא ידעה את זה. אבל זה לא שינה את העובדה שהיא הרגישה דקירה בבטן בכל פעם שהיא שמעה את הקול שלו, ואת זה שהוא הופיע בתור וולדמורט בחלומותיה לעיתים קרובות. 

היא לא שנאה את הארי. היא אפילו לא כעסה עליו או האשימה אותו במשהו. אבל זה לא אמר שהיא רצתה להיות איתו. לא עכשיו, ואולי לעולם לא. הייתה רק טינה אחת שהיא שמרה כלפיו - על זה שהוא עדיין אהב אותה, ולא ניסה להסתיר את זה.

במהלך ארוחת הערב החגיגית שבחצר המחילה ג׳יני התמידה להתעלם בנוכחותו של הארי, מעסיקה את עצמה בלאכיל את ארנולד, שישב על ברכיה, בפירורים מהארוחה. היו שם הרבה אנשים שחצצו ביניהם; מלבד הפוטרים היו שם כמה חברי מסדר, כולל את עין-הזעם מודי, סיריוס, לופין, טונקס, ואפילו מנדנגוס, אותו אימה של ג׳יני כנראה הזמינה מתוך רחמים. ג׳יני ישבה ליד טונקס, שנראתה עייפה למדי - שיערה היה בצבע חום עכברי מדובלל ואסוף בפקעת פרועה - בזמן שהיא שוחחה עם עין- הזעם ולופין על השינויים הרבים בלשכת ההילאים, וכיצד הם עשויים להשפיע על חזרתה לעבודה.

״דוואליש לא אוהב אנשי- זאב במיוחד,״ עין- הזעם רטן אחרי לגימה ארוכה מהבקבוקון שלו, ״אבל רוב ההילאים לא אוהבים אנשי- זאב. זה חלק מדרישות התפקיד. מלבד אולי שקלבולט לא היית יכולה לקבל ראש מחלקה שהיה מגלה סימפטיה למצב שלך, טונקס.״

״אתה יודע משהו לגבי הוועדה שהם אמרו שיכנסו לגביה?״ לופין שאל אותו, ״דוואליש מחליט מי ירכיב אותה?״

״סביר להניח שכן,״ עין- הזעם השיב, ״אני לא יודע הרבה על מה שקורה במשרד היום, תצטרכו לשאול את שקלבולט.״

״תסלחו לי,״ טונקס אמרה פתאום וקמה מהשולחן. היא הלכה מהר לכיוון הבית בלי לתת הסבר. לופין הביט אחריה בדאגה.

״אני אלך לבדוק שהיא בסדר,״ ג׳יני התנדבה, מחפשת תירוץ לעזוב את השולחן הרועש בעצמה.

הבית היה ריק ושקט בצורה מבורכת. ג׳יני חיפשה את טונקס בקומת הקרקע ומצאה את פלאגם עומדת מחוץ לדלת הסגורה של השירותים. צליל הקאה עמום נשמע מאחורי הדלת.

״מה את עושה פה?״ ג׳יני שאלה שאותה בחשדנות.

״א׳אוכל אבריטי הזה עושה לי לא טוב,״ פלאגם השיבה ברגש, ״אחברה שלך פה בפנים. גם אי לא אואבת את א׳אוכל, אני חושבת.״

ג׳יני התלבטה האם היא רוצה להסתבך עם ביל ולהגיד לפלאגם להתחפף משם, כשטונקס יצאה מהשירותים, נראית חיוורת מאד.

״אני בסדר,״ היא אמרה לפני שג׳יני הספיקה לשאול, ״זאת רק בחילה.״

היא הלכה לשבת בשולחן שבמטבח וג׳יני מזגה לה כוס מים. משום מה פלאגם החליטה להצטרף אליהן, מתיישבת על קצה השולחן בחינניות.

״אז זה לא קשור למה שהם דיברו עליו?״ ג׳יני שאלה את טונקס בזמן שהיא לגמה מהמים, מקווה שאם היא תהיה מעורפלת פלאגם תשתעמם ותעזוב אותן.

״הוועדה בלשכת ההילאים? לא, בכלל לא,״ טונקס השיבה כלאחר יד, ״עין- הזעם לא אמר משהו שלא ידעתי כבר. למען האמת, אני לא בטוחה שאני בכלל רוצה לחזור, לא כשאני יודעת איך הולכים להתייחס אלי שם. היחס היה מספיק גרוע כשהייתי מכשפה רגילה, אני לא רוצה לחשוב איזה יחס הם יתנו לאשת- זאב.״

״אז מה תעשי?״ ג׳יני שאלה, מתיישבת מולה בשולחן ומניחה את סנטרה על ידה, ״למדת שנים להיות הילאית.״

״אני לא יודעת עדיין,״ טונקס השיבה. ג׳יני העריצה את הביטחון העצמי והאופטימיות שלה. ״אבל אם סיריוס יכול להמציא את עצמו מחדש אחרי כל מה שהוא עבר, בטח שגם אני יכולה. אבל אני צריכה להתחיל להרגיש יותר טוב קודם. אני לא יודעת מה יש לי, אני תשושה בזמן האחרון.״

״אולי את באריון?״ פלאגם התערבה.

״מה? אין סיכוי,״ טונקס ביטלה אותה ושינתה נושא, ״איך היה הדייט שלך, ג׳יני? איך אמרת שקוראים לו, דין?״

ג׳יני סיפרה לטונקס על היום שלה, מרגישה את ההתרגשות הנעימה חוזרת אליה בעודה מספרת על הדייט שלה עם דין. היא השתדלה להעמיד פנים שפלאגם לא מקשיבה לשיחה שלהן.

״טוב, נשמע שהוא נחמד מאוד,״ טונקס אמרה לה. זה אולי היה נשמע כמו משפט כללי ואפילו מבטל למישהו אחר, אבל זה היה הדבר הכי חביב שמישהו אמר על הקשר של ג׳יני עם דין עד אותו הרגע. ״הוא בשנה שלך?״

״שנה אחת מעלי, גם בגריפינדור.״

״אה, אז או בכיתה של ׳ארי ורון,״ פלאגם העירה. 

ההערה הרגיזה את ג׳יני - מה, היא מנסה להוכיח שהיא יודעת פרטים בסיסיים על האחים של ביל והחברים שלהם?

״לא מפריע ל׳ארי שאת יוצאת עם נער בכיתה שלו?״ פלאגם, שכנראה לא הבינה את משמעות השתיקה של ג׳יני להערה הקודמת, המשיכה. ״ביל סיפר לי שאייתם ביחד.״

״לא שאלתי אותו. וזה לא עניינך,״ ג׳יני נהמה, מתחילה לתכנן את הנקמה שלה בביל על שהוא שיתף עם פלאגם את העבר שלה עם הארי.

״אל תתרגזי,״ פלאגם אמרה לה בשלווה מעצבנת, ״אם תשאלי אותי, את ו׳ארי לא מתאימים בכלל.״

הדעה הזאת לא הצליחה להרגיע את ג׳יני, שהרגישה שהאוזניים שלה מתחילות להיות חמות.

״נכון, שכחתי שאת רוצה שהארי יצא עם אחותך. בת כמה אמרת שהיא? שמונה?״

טונקס פערה את עיניה לעבר פלאגם.

״גבריאלה בת אחת- עשרה,״ פלאגם הבהירה בקול גבוה, משלבת את זרועותיה. ״ולא אתכוונתי שהם יצאו עכשיו, רק כשגבריאלה תהיה גדולה יותר.״

״זה עדיין לא משהו, פלר,״ טונקס אמרה לה בעדינות.

ג׳יני הרגישה שביעות רצון אדירה כשפלאגם זרקה את שיערה לאחור ויצאה מהמטבח בהפגנתיות. ברגע שהיא התרחקה ג׳יני וטונקס התחילו לצחוק.

לופין נכנס מהדלת שפלאגם יצאה דרכה. הוא נראה מודאג לרגע, אבל למשמע צחוקן הוא חייך בחום.

״תפסיק להיות כזה דאגן,״ טונקס אמרה לו, כאילו היא ידעה בדיוק מה הוא חשב לפני שהוא נכנס. ״אני וג׳יני צריכות להספיק לרכל על כל הדברים לפני שהיא חוזרת להוגוורטס.״

״אתן רוצות להספיק גם לאכול קינוח? אם כן, כדאי שתבואו עכשיו, רון והתיאומים כבר ניכסו כמעט את כל העוגה.״

טונקס כנראה שכחה מהבחילה שלה, או שהיא רצתה להוכיח ללופין שהכל בסדר איתה, כי היא קפצה על רגליה ויצאה איתו החוצה. ג׳יני הלכה אחריהם, צופה בזמן שטונקס נשענה על לופין והוא כרך את זרועו סביב כתפיה וצחק ממשהו שהיא אמרה. משום מה זה גרם לה להרגיש עצובה, והיא תהתה האם גם היא ודין נראים ככה מהצד.

כשהיא הגיעה לשולחן התברר לה שנשארו שם רק מבוגרים, וגם פרד וג׳ורג׳ התנדפו להם. בחוסר רצון, היא הלכה אל החצר האחורית, יודעת איפה היא תמצא את רון והרמיוני לפחות.

במהלך הקיץ רון והרמיוני פיתחו הרגל לבלות את זמנם על הדשא למרגלות מטע עצי התפוח שבחצר האחורית. בתיבה שהם הסתירו בתוך אחד השיחים הם החזיקו באופן קבוע שמיכה, קופסא של צפרדעי שוקולד וכמה צנצנות שהכילו להבות כחולות מכושפות להאיר את החשכה. ג׳יני בדרך כלל השתדלה לא להפריע להם כשהם היו שם לבד, אבל במהרה התברר שהערב הם לא לבד; הם אירחו את הארי ואמילי לאור הלהבות הכחלחלות, ועל השמיכה ביניהם נחה צלחת עם שאריות עוגה וכמה מזלגות. 

ברגע שהם שמעו את ג׳יני מתקרבת הם השתתקו והסתכלו לעברה בחשש.

״על מה דיברתם?״ ג׳יני שאלה בחשד, מזמינה את עצמה אל מקום פנוי על השמיכה וטועמת מהעוגה. ארנולד התגלגל מתוך הכיס שלה ורחרח את הצלחת בעניין.

״הארי בדיוק סיפר לנו איך הוא שוב סיבך את עצמו בצרות,״ הרמיוני אמרה בטון ביקורתי. 

ג׳יני התאמצה לא לגלגל עיניים. כמובן שהם דיברו על הארי.

״לא הסתבכתי בשום דבר,״ הארי התעקש, ״אף אחד לא ראה אותי חוץ מהנערה ההיא. לבשתי את הכובע, בורגין בטח לא שם לב שאני שם בכלל.״

״בורגין?״ ג׳יני שאלה. השם נשמע לה מוכר.

מבלי ליצור איתה קשר עין, הארי סיפר לה על השושואיסט בקדוש מונגו שניסה לשכנע אותו לתת למחלקת המסתורין לחקור אותו, ואיך מאוחר יותר הוא ראה אותו בסמטת דיאגון ועקב אחריו אל חנות לממכר חפצי אופל בסמטת נוקטורן. 

כשהוא סיים את הסיפור היא העסיקה את עצמה בלאכול עוד מהעוגה, ולא העירה על כך שאם הוא באמת היה רוצה לא להסתבך בצרות, הוא לא היה עוקב אחרי השושואיסט הזה לסמטת נוקטורן מלכתחילה.

״אז לא גילית מה הוא חיפש שם בסוף?״ רון שאל את הארי בעניין. 

כן, רון אהב את ההרפתקאות המפוקפקות של הארי. ג׳יני חשבה שזה עלוב.

״אם זה באמת כל כך מטריד אותך שהוא קונה אצל בורגין ובורקס, תדווח עליו,״ הרמיוני אתגרה את הארי. ״אפילו שושואיסטים לא אמורים לעסוק בקסם אפל. אז אם הוא עובר על החוק, תספר על זה לאבא שלך.״

״ולהודות שנכנסתי לסמטת נוקטורן?״

״אתה לא חושב שאם אתה יודע על קוסם שמשתמש בקסם אפל, זה קצת יותר חשוב מלהסתבך בצרות עם ההורים שלך?״ ג׳יני עקצה אותו.

הארי התנהג כאילו הוא לא שמע אותה, אבל נראה לא בנוח. כמובן שהוא לא רצה להודות באמת - שלא עניין אותו בכלל לעשות את הדבר הנכון, הוא רק רצה לספק את הדחף שלו להתערב בדברים מסוכנים. ג׳יני תהתה האם היא היחידה שם ששמה לב לזה.

״את לא תספרי לאמא ואבא, נכון?״ הארי אמר לאמילי, ששיחקה עם ארנולד על השמיכה.

״אני אחשוב על זה.״

״אמ - ״

״אני צוחקת,״ אמילי אמרה בקול, משועשעת מהבהלה של הארי. ״אתה לא מבין בדיחות? אני לא אגיד להם שום דבר. בתנאי…״

״אני לא לוקח אותך לסמטת נוקטורן.״

״היה שווה לנסות,״ אמילי אמרה בחדווה. 

ג׳יני הזכירה לעצמה לשבח אותה על הסחטנות שלה מאוחר יותר, ולהבהיר לה שהיא קיבלה קלף מיקוח חזק מול אחיה שיכול לשמש אותה במשך כמה שנים טובות.

״כמעט שכחתי, פרד וג׳ורג׳ השאירו לנו מתנה לכבוד תחילת הלימודים,״ רון אמר ומיהר לכיוון הבית. 

אמילי גם קמה, אומרת שהיא הולכת להביא עוד עוגה, והרמיוני החליטה פתאום ללכת לשירותים. ג׳יני הייתה בטוחה שהיא רוצה להשאיר אותה לבד עם הארי בכוונה.

שתיקה מתוחה השתררה אחרי שכולם הלכו. ג׳יני העמידה פנים שהיא עסוקה עם ארנולד. הארי נשכב על הגב והסתכל על השמיים. 

ג׳יני נלחמה בדחף לקום וללכת. היא לא התכוונה להישבר ולהיות הראשונה שתודה שהמצב ביניהם מביך ולא נעים. היא התפללה בליבה שהם יוכלו פשוט לשתוק עד כולם יחזרו. היא נזכרה פתאום איך בשנה שעברה, הם עמדו יחד במגרש הקווידיץ׳ והוא ניסה לתחקר אותה לגבי מערכת היחסים שלה עם מייקל, וכמה זה הכעיס אותה.

היא כמעט קפצה כשהוא אמר פתאום, ״אני מצטער על היום.״

״על מה אתה מצטער, בדיוק?״ היא בחנה אותו.

״שהפתעתי אותך אצל פרד וג׳ורג׳,״ הוא אמר, עדיין מסתכל על השמיים. ״חשבתי שאת תעדיפי לא לדעת שאני שם בכלל.״

״אז מה, חשבת שיותר טוב שתרגל אחרי בלי ידיעתי?״ ג׳יני אמרה בכעס, ״זה לא מוסרי להסתובב בעולם בלי שאנשים יודעים שאתה שם.״

״אמרתי שאני מצטער,״ הארי התעצבן בתשובה, ״מה עוד את רוצה שאני אגיד?״

״אני רוצה שתפסיק להסתובב עם הכובע הזה,״ ג׳יני התפרצה, מודעת במעורפל לעובדה שהיא סתם מחפשת סיבות לריב איתו. ״זה עלוב שאתה מנסה להתחבא מהעולם איתו.״

״אין לך מושג איך זה מרגיש שכולם מסתכלים ומדברים עליך בכל מקום שאת הולכת אליו,״ הארי אמר לה. 

קור הרוח של התגובה שלו הפתיע אותה, והיא לא ידעה מה להגיד. היא לא רצתה להודות שיש משהו בדבריו.

״גם היית מגעיל לדין,״ היא האשימה אותו, לא רוצה לסיים את הריב. 

להפתעתה המוחלטת הארי אמר, ״את צודקת. אני מצטער.״

״הוא בחור נחמד. והוא ניסה להיות חברותי אליך.״

״את צודקת,״ הארי אמר שוב. השלווה שבקולו ציננה את הכעס של ג׳יני במהירות. ״אני מבטיח שאני אהיה יותר נחמד אליו מעכשיו.״

״תודה,״ ג׳יני אמרה חלושות, ומייד התחרטה שאמרה משהו בכלל. 

הוויכוח שלהם השאיר לה טעם מר בפה, ותחושה קרה, כמו גחלים שהתקררו. היא תהתה פתאום איך היא הייתה מתנהגת אם להארי הייתה חברה חדשה פתאום; היא שכנעה את עצמה שזה לא היה מפריע לה.

היא הרגישה הקלה כשכולם חזרו. משהו בהבעות הפנים של רון והרמיוני גרמו לה לחשוב שהרמיוני שכנעה את רון לחכות עד שהארי וג׳יני יסיימו לדבר לפני שהם חזרו. היא החליטה שתתכנן את הנקמה שלה בהמשך.

רון הוציא משהו שהוא החביא מתחת לחולצה שלו; זה היה בקבוק גדול של וויסקי אש.

״תעשה לי טובה,״ ג׳יני אמרה, לוקחת את הבקבוק מידיו כאילו הייתה לה דרך לדעת אם הוא אמיתי ולא חלק מאיזו מתיחה מתוחכמת. ״בקבוק כזה בטח עולה חמישים אוניות לפחות.״

״זה מוגזם, אפילו בשביל פרד וג׳ורג׳,״ הרמיוני נזפה ברון, כאילו זה היה הרעיון שלו. ״תחזיר להם אותו.״

״למה?״ רון התקומם.

״כי אנחנו קטינים, רון!״

״לא לעוד הרבה זמן. את תהיי בת שבעה עשרה עוד חודשיים. נוכל לפתוח אותו ביום ההולדת שלך.״

״אתה השתגעת?! אתה לא יכול להכניס את זה להוגוורטס! ואתה עוד מדריך!״

״בסדר, בסדר,״ רון ניסה לפייס אותה, בברור נהנה להסעיר אותה. ״נפתח אותו ביום ההולדת שלי, בהוגסמיד.״

״זה עדיין אסור!״

״כדאי שתדע שזה לא כזה מדהים,״ הארי אמר לרון. הוא עדיין שכב על הגב והסתכל על השמיים. ״לא שווה לריב עם הרמיוני בשביל זה.״

״איך בשם מרלין אתה יודע?״ רון תקף אותו, ואז נראה נבוך. ״אה.״

אווירה מתוחה השתררה אחרי ההערה הזאת. ג׳יני החזירה לרון את הבקבוק ואמרה, ״זה בטח בכל מקרה רק שתן טרולים, או משהו כזה. תספר לי איך היה.״

הפרק הקודם		הפרק הבא