אנבל והרוחות האבודות

למרבה המזל דלת התא נפתחה ומנעה מהדממה ששררה בתא להימשך יותר מידיי זמן. בפתח התא עמדה ילדה עם שיער אדום נפוח ונמשים היו מפוזרים על לחייה.

"הנה אתם,” היא אמרה, כנראה לאלבוס וג'יימס. “חיפשתי אתכם ש ע ו ת. כריס ומרתה מחפשים אותך, ג'יימס.”

"חברי המעצבנים,” הוא נאנח אבל חייך. “טוב, היה נחמד להכיר את חבריך לעתיד, אלבוס. אחלה של נאום אנבל, ביי.” והוא יצא מהתא. “אה,” והוא הסתובב לפתע, כשעל פניו חיוך מרושע. “תיזהרו מהפגעסוסים.”

הילדה התיישבה במקומו והביטה על אנבל וניק. “היי אני רוז,” היא אמרה. “רוז וויזלי, אני בת דודה של אלבוס. אל תשימו לב לג'יימס, הוא סתם אוהב לעצבן.”

"ניק וורבק,” אמר ניק.

פיה של רוז נפער. “אתה קשור אולי - “

" - כן,” הוא קטע אותה. “הייתי קשור אתמול באזיקים, אבל סתם כי אני ואחותי שיחקנו,” הוא החל לצחוק. “לא כי אני גנב.”

"אאה – אני.." גמגמה רוז. "התכוונתי לשאול אם אתה קשור לזמרת סלסטינה וורבק,” היא אמרה בקול חלש.

"אהה,” ניק הביט באנבל במבט שאמר 'נו באמת'. “כן, היא סבתא שלי.”

"מגניב,” רוז הביטה בו מרותקת. “סבתא שלי אוהבת אותה ממש.”

"כן, אני יודע,” אמר ניק בידענות. “ג'יימס כבר סיפר לי. גם אני אוהב אותה.”

חיוכה של רוז התעמעם והיא הביטה באלבוס שמשך בכתפיו.

"חבל שלא היית פה מקודם,” אמר ניק לרוז. “כשאנבל סיפרה לנו עד כמה היא דומה לוולדמורט.”

חיוך התפשט על פניה של אנבל. היא שיחררה את שרלוק מהכלוב. “אין לך מושג עד כמה,” היא אמרה לרוז בעודה מלטפת את החתול בתנועות איטיות.

רוז חייכה בהיסוס ואז הביטה שוב באלבוס. “אני לא רציתי לשבת כאן,” הוא אמר לפתע. “אל תסתכלי עלי ככה, זה - “

רוז פלטה אנחה גדולה. “לפעמים זה נראה כאילו אתה וג'יימס חילקתם את מנת הטקט שלכם לשתי טיפות, כל אחד קיבל טיפה, ואת כל השאר שפכתם לפח,” היא אמרה לו. “ואתם,” היא פנתה לניק ואנבל בפנים מוכיחות. “איך אתם מעיזים לצחוק על נושא כזה רציני ועוד בפני הילדים של הארי פוטר, גם לכם נשפך הטקט מהראש?”

ניק מישש את ראשו בבהלה. “לא נשפך לי שום דבר משום מקום, ואנחנו לא צחקנו.”

רוז התעלמה ממנו ופנתה אל אנבל. “איך אמרת שקוראים לך?” היא שאלה אותה בחוסר חיבה מובהק.

"לא אמרתי,” השיבה אנבל באותו טון. “אנבל וורד.”

"נעים מאד להכיר אותך אנבל,” המשיכה רוז באותו טון. ואז היא הוציאה ספר שאנבל כבר הספיקה לקרוא לפחות פעמיים ושקעה בתוכו. קראו לספר 'הווגרטס, תולדות'.

הנוף בחלון נעשה פראי יותר ויותר וככל שהרכבת הצפינה כך המזג האוויר נעשה לקודר עד שלקראת השעה אחת החל לרדת גשם.

דפיקות נשמעו על הדלת לפתע ובפתח עמדה הפעם אישה חייכנית. “תרצו משהו מהעגלה, ילדים?”

ניק ואלבוס קמו במהירות וקנו מכל הבא ליד. רוז המשיכה לשבת ואנבל שמעה אותה מלמלת "התנהגות ברברית..”

אנבל עצמה קמה בסקרנות וקנתה לעצמה מספר עוגות קדרה, צפרדעי שוקולד ומיץ דלעת.

"את חייבת לנסות את זה,” אמר אלבוס לאנבל כשהוא וניק התיישבו, עמוסים בשלל. הוא הראה לאנבל חבילת סוכריות. “אלו סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים. זה ענק. אני תמיד רציתי לנסות אותן אבל אבא אמר לי לחכות עד לנסיעה הראשונה שלי להוגוורטס.”

אנבל הסתקרנה ולקחה את הסוכריה שאלבוס הושיט לה. היא הייתה בגוון חום מוזר.

"נו?” ניק ואלבוס הביטו בה בהשתוקקות ברגע שהיא הכניסה את הסוכריה לפיה. אפילו רוז הרימה את מבטה מהספר.

"טעם של בוץ,” היא אמרה בקול משתנק. ואז פתחה את החלון וירקה את הסוכריה החוצה.

פרוותו של שרלוק סמרה כשטיפות של גשם פגעו בו ואנבל מיהרה לסגור את החלון בחזרה.

ניק ואלבוס צחקו. זאת היתה הפעם הראשונה שמישהו צחק איתה. לא צחק עליה.

מהר מאד הם הצליחו לשכנע גם את רוז לטעום את הסוכריות, אנבל הרשתה להם לשתות מהמיץ דלעת שלה בכל פעם שהם ייתקלו בטעם נוראי.

בסך הכל הם אכלו סוכריות בטעם בוץ, תרד, חביתה, שוקולד, מרק עוף, תות, משחת שיניים, תפוז, לימון, נוגט, ביצה שרוכה, וצ'ילי. פרצופה של רוז קיבל גוון דומה לשערותיה ברגע שהיא הכניסה את הסוכריה האדומה אל פיה. (היא היתה משוכנעת שגם היא תהיה בטעם של תות)

כשהתחיל להחשיך הם החליפו בגדים ועד שהם סיימו הרכבת כבר נעצרה.

הם נדחפו יחד עם כולם עד שיצאו אל הלילה הגשום.

בחוץ הסערה הייתה בעיצומה. כולם הרימו את גלימותיהם וניסו לסוכך על פניהם מפני הגשם. כולם חוץ מאנבל, שנתנה לגשם לשטוף את פניה.

"תלמידים חדשים!” רעם לפתע קול וקרן אור חזקה של פנס סינוורה לפתע את אנבל. “תלמידים חדשים לפה בבקשה!”

"אנחנו הולכים לשוט באגם במזג אוויר כזה?” שמעה אנבל את רוז צועקת לאלבוס.

אנבל דווקא התרגשה לקראת השיט. היא התקדמה לעבר העמוד הגדול שהחזיק את הפנס. רק כשהתקרבה אליו מספיק היא נוכחה לדעת שזה לא היה עמוד גדול, אלא בן אדם. בן אדם ממש ממש גדול.

"תלמידי שנה ראשונה, בואו אחרי!” הוא הרעים בקולו העבה.

גוש שחור, גדול התקדם לעברה של אנבל, מבעד למסך הגשם ולאור הפנס שהאיש הענק החזיק אנבל זיהתה את רוז, ניק ואלבוס מתקדמים לעברה.

הם הלכו אל שפת האגם ואנבל חשבה לעצמה שזה כבר לא משנה כל כך אם הם יחצו אותו בשחיה, כך או כך הם כבר רטובים לגמרי.

אנבל, רוז, ניק ואלבוס טיפסו אל תוך אחת הסירות. רצפת הסירה היתה מוצפת מים, כך גילתה אנבל כשרוז פלטה זעקה והרימה את רגליה באוויר. לאנבל זה לא שינה כל כך. נעליה בין כה וכה היו רטובות.

לאחר שלא נותר אף אחד על היבשה, הסירות החלו לשוט לפתע בכוחות עצמן, כשכל התלמידים התיישבו, כולם, כמו רוז, צווחו כשהניחו את רגליהם על קרקעית הסירה ומיהרו להרים אותם.

מי האגם לא היו שקטים בלשון המעטה והסירה נעה וזעה ופניהם של רוז וניק נעשו לאט לאט ירוקים.

אבל לפתע כולם הרימו את ראשיהם וקריאות התפעלו בקעו מהפיות של כולם. טירת הוגוורטס התגלתה לעיניהם, על ההר, צריחיה מנקדים את שמי הלילה הסוערים ומאחוריה מבזיקים הברקים. אפילו אנבל נתנה לקריאת התפעלות קטנה לחמוק מבין שפתיה. אין ספק שהפנימיה הזאת הרבה יותר מרשימה מהפנימיה הקודמת שלה.

כולם שמחו כשהאיש הענק צעק לפתע "זהירות על הראשים.” והם נכנסו אל תוך מערה בצלע ההר, ממש מתחת לטירה. הסירות עצרו במעגן קטן. רוז וניק ירדו ראשונים, ממהרים לדרוך על קרקע יציבה. אנבל סחטה את שערותיה וירדה מהסירה אחרונה, בעקבות אלבוס.

הם הלכו בעקבות האיש הענק. הוא הוביל אותם במעלה המדרגות אל דלת קידמית גדולה עשויה עץ אלון. הוא הרים את אגרופו הגרופו והיכה שלוש פעמים על דלת האלון.

הפרק הקודם		הפרק הבא