משחקי הרעב ה-54

אני לא כל כך אוהב להקדיש פרקים אבל הי מישהו אחד בשם dolev123 שהיה המנוי הראשון שלי אז תודה לך דולב

אל תשכחו לכתוב תגובות בונות ומנויים בבקשה מכם זה עושה לי את היום.

טוב נראה לי בזבזנו מספיק זמן על הדבורים 

הפרק שלכם גברותיי ורבותיי:

"קווצת שער אחרונה וגמרנו." אומר לוקי איש עם שיער סגול כתום ופנים שמזכירות קצת פנים של עכבר, הוא ועוד אישה אחת עם קעקועים על כל הגוף וגבות בצורה של גזר  בשם מאל מענים אותי כבר שלוש שעות במריטת שערות טיפול כינים החלקה ושימון של העור, זה כואב יותר מאשר לחטוף זץ חשמלי מהגדר במחוז שבע.

מסתבר הסטייליסטים לא אוהבים לראות אותנו שעירים ומלוכלכים אז יש צוות ניקיון שמעביר אותך טיפול עשרת אלפים. קווצת השיער האחרונה נתלשת ממני בעוצמה כזאת שכל כוחי הנפשי נדרש בשביל לא לצרוח. לפחות הם גמרו לתלוש לי את השיער. "טוב תכניסי אותה לאמבטיה ושימי את השמנים." הוא אומר ואז פונה ללכת. היא מכניסה אותי לאמבטיה ואז גם היא הולכת ואני נשאר לבד במכון היופי.

אחרי חצי שעה בערך אני יוצא מהאמבטיה ומביט במראה שבחדר,  מולי עומד גבר שרירי גבוה ונקי בפעם הראשונה זה שלוש שנים. אני נשאר שם בוהה בבבואתי ולא מבין איך הילד בן השתיים עשרה צמח לנער כזה. פסיעות שקטות מחזירות אותי למציאות, הסטייליסטית שלי הגיעה.

אני מזהה אותה מיד, זו היא טיגריס, סטייליסטית די מפורסמת ובת דודתו של הנשיא סנואו. יש לה פנים קצת חתוליות ונראה שהיא לא צבעה את שערה או עשתה איתו משהו, היא לבושה בבגד גוף חום עם דוגמאות שנראות כאילו נחרטו על עץ, מעל בגד הגוף היא לבושה בגלימה ירוקה דקה שנראית כאילו, שסנאים מדלגים עליה.

אני לא קולט שאני בוהה בה עד שהיא מדברת, קולה שקט ורך, בהתאמה לאישיותה השקטה והצנועה. "אהבת את התלבושת?" היא שואלת בשקט. אני מהנהן ובוהה. "זאת תהיה התלבושת שלך לפתיחה," היא ממשיכה בקולה העדין ומוסיפה "אני טיגריס, ואתה בטח בלייט רינג, נכון?" היא שואלת ואני מהנהן. אני מודד את התלבושת והיא מתאימה עליי בול, טיגריס מוסיפה קצת איפור וכשאני מסתכל במראה נשמתי נעתקת, התלבושת זוהרת כולה באור ירקרק בהיר וסנאים וציפורים מדומים מרחפים סביב גופי בטורנדו צבעוני והגלימה הירוקה משווה לי מראה רוחני וקסום. אני בוהה בהשתקפותי על המראה ומצליח לפלוט תודה שקט.

שתי דקות לאחר מכן אני רואה את לני מייסון מתקרבת למרכבה של מחוז שבע. אני מניח שאני גם יפה אבל היא ממש זוהרת בבגדיה החדשים. יש לנו תלבושות משלימות, אני היער המלבלב והפורח והיא היער הכרות והשקט.

אני יוצא מהחדר ורואה מולי את לני מייסון. להגיד שהיא יפה יהיה עלבון, זה נראה כמעט כאילו היא זוהרת באור הרך של בין ערביים. יש לה תלבושת זהה לשלי והאיפור מסתיר את הבכי שלה, אני מסמן לה עם היד להתקדם.

שתי דקות לאחר מכן אני ולני מייסון כבר עומדים על המרכבה של מחוז שבע שעומדת לצאת. אני מסתכל מסביבי ומבטי נעצר על המרכבה של מחוז שתיים עשרה, שני המיועדים עירומים ומרוחים באבקה שחורה שכנראה מסמלת פחם. מחוז אחד מהממים כמו תמיד עם גלימות המלכות המשובצות יהלומים והכתרים המוזהבים. נראה שהתלבושות שלהם נראות תמיד אותו דבר, אבל הם נראים מהממים. הקהל מריע כשהמרכבה הראשונה יוצאת לדרך. אני נושך את שפתיי כל כך חזק שהם מתחילות לדמם, ואז המרכבה שלנו יוצאת לדרך ואני כמעט נופל.

ואז המרכבות יוצאות לדרך. כל כך הרבה רעש לא שמעתי בחיים שלי. הקהל משתולל למראה מחוז אחד המקיף את הכיכר. ואז אני מרגיש את גופי מטלטל ומבין שיצאנו לדרך.

כשהמרכבה שלנו יוצאת הקהל משתתק, המום. ואז בבת אחת הם פורצים בתשואות מחרישות אוזניים שכמעט מפילות אותי מהמרכבה. מאחורי אני רואה את טיגריס מסמנת אגודל למעלה לפני שהיא נעלמת בהמון.

כשאנחנו יורדים מהמרכבה דרק ואנסטסיה רצים אלינו ומשבחים אותנו על ההופעה המרשימה שנתנו ומחבקים אותנו בלי סוף, ואז אני רואה את טיגריס והיא מהנהנת אליי בשקט אבל אפשר לראות שהיא שמחה. אני מחייך אליה והיא מחייכת אליי בחזרה. ואז דרק קורא לי לבוא לבניין המיועדים.

                                              ★★★★★★★★★★★★★★★★★★

בניין המיועדים הוא בניין בן שתיים עשרה קומות וקומה תת קרקעית לאימונים. אנחנו גרים בקומה השביעית ולכל אחד מאיתנו יש חדר משלו עם מקלחת בעלת יותר ממאה כפתורים לשליטה בריח בזרם ובטמפרטורה, ארון בגדים בלתי נגמר וארון אוכל עם כל מאכל שרק תרצה. אני מתהלך לי בחדר וזולל צ'יפס בזמן שאירועי האסיף שוב ושוב עולים במחשבתי, שוב ושוב אני שומע את קולו של איש הקפיטול קורא בשמי ורואה את אחותי נגררת מהחדר מדממת ומתה עד שאני פשוט קורס על המיטה והדמעות שלי מתפרצות בעוצמה בלתי אפשרית, אני נותן להן לזלוג ממני.

אני לא זוכר שנרדמתי  אבל כשאני מתעורר השמש כבר התחילה לשקוע והשמיים נצבעו בגוונים של עזים של כצתום ושל אדום. אני יושב שם ומסתכל עד שדרק קורא לי לארוחת הערב.

ארוחת הערב אפילו יותר עמוסה מהארוחה ברכבת והיא כוללת גם את הסטייליסטים שלנו טיגריס וסאם. אנחנו יושבים סביב השולחן דרק ואנסטסיה משבחים אותנו ואותם על ההופעה שנתנו ואמרים שבטוח יהיו לנו נותני חסות ואנשים שיתמכו בנו. בשלב כלשהו אני בקהות חושים ורק מהנהן כל הזמן, אבל הם ממשיכם לדבר ולזלול עד שאנסטסיה אומרת שכדאי לנו לישון אם אנחנו רוצים להצליח להתאמן. אני כושל לחדר גמור ורואה לפני מישהו או יותר נכון מישהי. שערה החום גולש על כתפיה פניה היפות הופכות למבוהלות כשאני מביט בה. היא לא מדברת בכלל אבל אפשר לראות שהיא מבוהלת.

ואז אני מזהה אותה. מזהה אותה ונופל. מצד אחד מאושר, ומצד שני בהלם. כי הילדה הזאת, האישה הזאת, האווקס הזאת,

היא אחותי.

הפרק הקודם