הדור השלישי

אני מודה לכל מי שהגיב ודירג...אוהבת אתכם,אנשים!!!!
ת ה נ ו!!!

בייתם של הפוטרים,שעת חצות,כחצי שעה לאחר שאמיליה הלכה לישון.

"מה נעשה,הארי?"שאלתי בדמעות."זה...זה הבן שלנו...בשר מבשרנו...מה-מה נעשה?"התחלתי לבכות ללא שליטה.
הארי הניח יד מנחמת על גבי."אני ידבר עם פרופסור מקגנוגל.הכל יהיה בסדר."
אבל הרגשתי טיפה נוטפת על גבי,טיפה שידעתי שהיא מלוחה,מאוימת,דואגת...
לאחר חמש דקות שבכיתי,אמרתי בשקט,ככה פתאום,בעוד אני מסתכלת על התמונה העתיקה ממש שעמדה על האח."זוכר?"אמרתי והצבעתי על התמונה.
הארי הביט,וחייך בגעגועים.
בתמונה ניבטו פניהם של הארי,רון,הרמיוני,שלי,נוויל,דין,שיימוס,לונה,פרד(הרגשתי צביטה בלב לנוכח אחי המנוח),ואחיו,ג'ורג'.כולם היו מאושרים,צעירים,פרועי שיער,נטולי דאגות...
"זוכר גם זוכר,"נאנח הארי,והעביר את ידו בשערו,כמו שההארי בתמונה עשה.צחקתי חלושות ונשקתי על לחיו.
"אני עולה לישון...עם אני יצליח לישון."
הארי ציחקק."ג'יני,תעשי לי טובה,הכל יהיה בסדר-עברנו את זה כבר,נכון?"
"כן,אבל זה הבן שלנו..."
להארי לא הייתה תשובה למשפט זה,והוא ניגש לכתוב מכתב ארוך במיוחד לפרופסור מקגנוגל-ידעתי זאת.

אלבוס,יום לאחר שאמיליה הגיע לבית הפוטרים.

למחרת בבוקר הלכתי לינשופייה,לבקר את התנשמת שלי,הדוויג,על שמה של התנשמת של אבי.
כאב לי לחשוב על אבא,אז חשבתי על הדוויג.
כשהגעתי לינשופיה,היא לא הייתה שם.
"הדוויג?הדוויג!"אבל היא לא באה.
חזרתי לחדר המועדון,קצת כועס."לאן היא נעלמה?"סיננתי."למה תמיד היא לא שם כש-"
אבל התשובה להעילמותה של הדוויג הופיעה בחדרי.הדוויג ישבה על מיטתי,לבנה יותר מתמיד.לרגלה היה קשור...צרחן.
"אוי,זאת בטח אמא והשטויות שלה על זה ששמתי פצצת סירחון במשרד של פילץ',"נאנקתי ופתחי את הצרחן.הוא התחיל לפלוט עשן.
אבל כשפתחתי את הצרחן,זה לא השמיע שום צרחה,ואפילו קולה של אמא לא נשמע.
"אלבוס סוורוס פוטר.גש למשרד המנהל ברגע שההודעה תיגמר.בבטי רבטי והגדם המגעגע.תודה."
לא זיהיתי את הקול,אבל הוא היה מוכר לי מאיפשהו.הצרחן נשרף,והלכתי לי לתומי למשרד המנהל(היה יום שבת,והאמת היא שלא ידעתי איפה כל החבר'ה שישנו איתי-בטח הלכו לחברות שלהם).
"סיסמא?"נהם הגרגול שעמד על המשמר של חדר המנהל.
"אממ..."אמרתי,וניסתי להיזכר עם המכתב אמר את הסיסמא.
"אהה,כן,בבטי רבטי והגדם המגעגע."אמרתי,וגרגולזז בטובו כדי לתת לי לעבור.
עליתי עם הדרגנוע לעבר משרד המנהל.דפקתי על הדלת בנימוס.
"פתוח,"הקול המוכר-לא-מוכר בקע מן הדלת.
אלבוס דמבלדור דיבר מתוך הדיוקן.

אמיליה,למחרת בבוקר

פקחתי את עיניי לאט לאט,מצפה לראות את החדר שלי במגדל גריפנדור,מצפה ליום ארוך במיוחד של שיעורים,ואיך אני הולכת לצחוק על החלום המוזר שלי-
אבל כלל לא הייתי במגדל גריפנדור,ובטח ובטח שלא בהוגוורטס.הייתי באותו חדר בחלום שהלכתי אליו,כדי לישון,עייפה בתכליתית.
"אני עדיין אצל הפוטרים?"מלמלתי,אבל אז שמתי לב מה אני לובשת-כותנת שהייתה קצת הדוקה עליי.כל רגלי הייתה חשופה.
הסמקתי.ג'יני הלבישה לי כותונת באמצע הלילה?כמה מביך.ועוד כותונת של לילי פוטר.
לא רק שלבשתי את הכותונת של לילי,אלא גם הייתי וישנתי בחדרה.חדר מקסים וחמוד למדי.מתאים למישהי בת 14,עם חבר שנראה די נחמד ותמונותיו איתה מילאו כל פיסת קיר ריקה בחדרה.
תהיתי מה יקרה כשהיא תיפרד ממנו.בטח היא תשבור את כל התמונות אחת אחת-למרות שלא נראה לי שהנער החמוד הזה עם הנמשים והשיער החום המתולתל יעשה עוול כזה למישהי מתוקה כל כך(אני מכירה אותה-פעם אחת היא הצילה אותי.סיפור ארוך).
החלון היה ממש ענק.חצי קיר הוא היה.מזג האוויר לא נראה יפה כל כך להיום כמו אתמול.טפטוף ירד,והשמיים היו אפורים.ירדתי מהמיטה,אבל אז גיליתי שזו טעות.הרצפה הייתה קפואה,ורוח חדרה לתוך החדר.מיד חזרתי למיטה והתכסתי חזרה בשמיכה החמימה.
בזהירות הוצאתי את ידי מתוך השמיכה,ואז לקחתי מהר מהר את הבגדים שלבשתי אתמול.התלבשתי מתחת לשמיכה,למרות שלא נראה שזה יעזור לי כל כך-לבשתי טייץ וחולצה קצרה עם קפוצ'ון.
אין ברירה.נצטרך לצאת החוצה עם השמיכה.
בעודי מתפללת שרק ג'יני תהיה בסלון,ירדתי לקומה למטה.
למזלי,רק ג'יני עמלה במטבח,מקרצפת את הכלים בעזרת שרביטה.
"בוקר טוב,"אמרתי.
ג'יני חייכה אליי חיוך שלא נראה שמח במיוחד."בוקר,"היא אמרה,ואז שאלה,בקול מבודח במקצת;"למה את עם שמיכה?בואי,אני ייתן לך בגדים נורמאליים למזג האוויר הנוראי הזה."
לאחר שג'יני הלבישה אותי בבגדים שכל בן אדם שפוי היה לובש במזג אוויר כזה,ירדתי למטה והיא הכינה לי שוקו חם.
"אז...מה קרה לאלבוס?"שאלתי בשקט.
ג'יני עבדה במרץ יותר מהרגיל,וראיתי שהיא מתעלמת ממני.
"הבנתי."אמרתי.לא רציתי להקשות עלייה.היא ממש מסכנה.אחרי הכל,זה הבן שלה,בשר מבשרה,דם מדמה-אי אפשר להתעלם מדבר כזה,שהבן שלה עבר לצד...לצד השני.
חוץ מזה,היא אירחה אותי בסבר פנים כל כך נעים שממש לא רציתי להקשות עלייה ולגרום לה לבכות,או לא משנה מה.
"הבנתי,"אמרתי שוב,ולגמתי לגימה ענקית מהשוקו.הוא נורא שרף לי בגרון.
"מתי אני חוזרת להוגוורטס?"
"את תחזרי ביום-"
דפיקה בדלת קטעה את דבריה של ג'יני.
"מי שם?"היא קראה,ואני פחדתי שזה מישהו זר.
"אני."
הייתכן?האם זה ג'יימס סיריוס פוטר?!

הפרק הקודם		הפרק הבא