לוסי

הוספתי עוד פרק... רק כי sabriel123 ביקשה...

התיישבתי על קצה המיטה שלי
המומה.
'מה עשיתי לה?' חשבתי לעצמי. ' למה היא כל כך כועסת? טוב אבל אני לא צריכה אותה. אני בטוחה שאסתדר מצוין בלעדיה.' התלבשתי, צחצחתי שיניים,הסתרקתי, אספתי את השיער לגומיה בצבע דבש והלכתי לשיעור שינויי צורה.

ניסיתי להיזכר בהוראות שהיו מצורפות למערכת השעות שלנו. אבל  בדרך  בטעות פניתי פניה שמאלה במקום ימינה ואל תשאלו אותי איך, הגעתי לחדר המורים.

"מה מעשייך פה העלמה פרניל? את צריכה להיות עכשיו בשיעור שינויי צורה, לא כן?"
הסתובבתי בבהלה אחורה וכמעט התפקעתי מצחוק כשגיליתי מולי איש די נמוך, עם משקפיים, שברגע הראשון הייתי בטוחה שהוא תלמיד,אבל אז, שמתי לב לתגית ה 'מורה'  שעל גלימתו.
"אה, אני כן אבל.. איבדתי את הדרך ו..- " אבל אז הוא קטע אותי- "קדימה, בואי אחרי ואראה לך את הדרך לשיעור."
הלכתי אחריו, עברנו כמה קיצורי דרך, והגענו לכיתה של פרופסור מקגונגל.
"הגענו. היכנסי." אמר לי הפרופסור ופנה ללכת.
התקרבתי לדלת בהיסוס ודפקתי עליה. שמעתי "כן!" צונן מבפנים ופתחתי את הדלת.
נראה שהפרופסור מקגונגל הייתה בדיוק באמצע הסבר. אופס.
"אה, זאת העלמה פרניל. מדוע הגעת באיחור של חצי שעה אם יורשה לי לדעת?" שאלה אותי הפרופסור מקגונגל בקור.
"א-אני מצטערת אני-"
 "שקט! אני לא רוצה לשמוע! את תשתקי עכשיו או שתקבלי עונש במיידי!" ציוותה.
. "כן פרופסור מקגונגל" אמרתי בכניעה.
 "כעת," אמרה הפרופסור "מי מוכן לפנות מקום לידו לעלמה פרניל?" את שם המשפחה שלי אמרה הפרופסור מעט בלעג.
כמעט כל האצבעות הורמו. כמעט כולם. רק של אלי לא. אולי מבחוץ זה לא היה ניראה.
 אבל עמוק בפנים, בלב, נוצרה לה צלקת. צלקת קטנה. 'טוב את צריכה להתרכז עכשיו' חשבתי לעצמי והעברתי את מבטי בין התלמידים שהרימו את ידיהם. ריאן היה ביניהם. בכל מקרה אחר הייתי מתיישבת לידו אבל עדיין מעט חששתי מהתגובות. לכן, בחרתי לשבת ליד ילדה עם שיער חום גלי, אסוף בקוקו גבוה, שזיהיתי כאחת מהבנות שאיתי בחדר.
 "בסדר" אמרה הפרופסור כשהתיישבתי. " עד עכשיו, למדנו מהם הסוגים של שינויי הצורה. כעת, נבצע את אחד מהם- הפיכת מוצק לגז.נתחיל בהפיכת מחט לעשן כסוף. הכישוף הוא "קורטגו" הבה ונראה מה אתם יכולים." היא רק סיימה ומיד נשמעו קריאות מכל עבר.
"קורטגו" קראתי בעודי מקישה עם קצה השרביט על המחט שלפני.
והנה, החל להיווצר לנגד עיניי עשן כסוף בדיוק כמו שתיארה הפרופסור.
"פרופסור מקגונגל!" קראתי אליה "תיראי! הצלחתי! בניסיון הראשון!"
"אפשר לדעת למה את צועקת בכיתתי העלמה פרניל?" שאלה הפרופסור מקגונגל בעודה מתקרבת אלי. "אני רואה שאת לא מבינה את חומרת מעשייך בפעם הבאה את תקבלי עונש כפול!" היא הוסיפה ברשעות.
"אבל-" התחלתי לומר. "בלי שום אבל! זה שהצלחת באופן מקרי לבצע את הכישוף כראוי, לא אומר שכולנו צריכים לחלוק איתך את גאוותך." היא אמרה ולפי הטון שלה, הבנתי שכאן הסתיימה השיחה.

בשאר השיעורים היה דווקא די כיף. כמובן חוץ מהעובדה שאלי לא החליפה איתי אפילו מבט.
בשיעור לחשים, הצלחתי להעיף את הנוצה בניסיון השני! בשיעור שיקויים, הצלחתי להתחבב על סנייפ למרות כל מה שאימי סיפרה לי עליו...
היום עבר במהירות וכבר הגענו לארוחת הערב.
התיישבתי, כשמשני צידי התיישבו שתי הבנות ששותפות איתי לחדר ומולי, התיישבו בן ובת, שהתברר שהם תאומים והם לומדים שנה מעלינו.
האוכל היה נפלא, ומיד התחלנו לגלוש לשיחה על השיעורים.
"אני הכי אהבתי את שיעור לחשים" אמרה הילדה בעלת השיער החום הגלי שהתברר ששמה ג'סיקה. "ראיתן איך הצלחתי להעיף את הנוצה בניסיון החמישי? וואו איזו הרגשה מופלאה זאת הייתה..." אמרה בקול חולמני.
"אני נהניתי בכל היום" התחלתי לומר "חוץ משיעור שינויי צורה. ראיתם איך מקגונגל התייחסה אליי? ועוד שאחר כך, כשאליאנה הצליחה בניסיון השלישי, היא הודיעה זאת לכל הכיתה! והיא עוד אומרת לי שאני שחצנית..."
כשסיימנו את ארוחת הערב עלינו, אני ושתי השותפות שלי לחדר, לחדר המועדון.
"ניראה לכם שנלך לישון עכשיו?" שאלתי אותן.
"כן. אני חושבת. למה להישאר ערות?!" ג'סיקה חצי שאלה חצי אמרה. הסכמנו בהנהון ראש ועלינו שלושתינו למעלה. שם חיכתה לי הפתעה לא כל כך נעימה...

הפרק הקודם		הפרק הבא