איך זה קרה לי?

אני עושה את הפרק הזה די קצר...
יש לי ממש טיפונת רעיונות להמשך.....

פרק 5:

קמתי בבוקר מהמיטה.
הייתי עדיין מבוהלת ממה שעשיתי אתמול.

טוק-טוק-טוק

מישהו דפק ממש חזק על הדלת
פתחתי מהר.
ראיתי את אמיליה
היא לא חיכתה שנייה והתחילה  לדבר
"אוי...אוי... הכל באשמתי... עכשיו יאשימו אותך..... יענישו אותך.... למה האמנתי לדיור....."
"מה קרה?!" שאלתי
"נכון שאמרתי לך אתמול מה אליוט כתב?
מסתבר שחצי מזה זה שמועה....
הוא לא קרא לך סנובית ופאקאצה, והוא לא כתב שכל הבנות שפוטות שלך.
הוא רק התכתב במכתבים עם כריסטין, והיא אמרה לו שהיא רוצה להיפרד ממנו, כי היא חושבת שהוא אוהב אותך ולא אותה, ואז הוא אמר לך שכל הבנות בשכבה חוץ ממנה ממש סתומות ושכולן שפוטות שלך. דיור שיקר לכולנו, היה לו בטח חשבון לא גמור עם אליוט....וכולנו האמנו לו!!"
היא אמרה את כל זה בלי לקחת נשימה אחת .
היתי עוד פעם בהלם. היא ממש נהנת לגרום לי כמעט להתעלף?!
"אל תדאגי, אני סולחת לך. לא אשמתך...זה בגלל דיור הזה!!ומאיפה הוא בכלל יודע על השיחה?"אמרתי בכעס. "הוא צותת למכתבים שלהם, הוא זימן אותם עם "אציו" והביא לי אותם כסליחה על זה שהוא שיקר גם לי..."
היא הראתה לי את המכתבים.

שתינו התחלנו לצחוק, ולא יכולנו להפסיק, המכתבים היו כ"כ מטופשים, וכריסטין נשמעה כ"כ מטומטמת!

תלמידים דפקו בדלת ושאלו מה קרה. פתחנו את הדלת והראנו לכום את המכתבים.
אליוט (שהבריא כבר הודות לטיפול המסור של גב' פומפרי) ראה את הנירות שעל הרצפה, החוויר וברח משם.

אני ואמיליה הגברנו את הצחוק פי ארבע.

כשסופסוף הפסקנו לצחוק, הלכנו לחדר המועדון של הפלפאף, אבל פתאום ראיתי את הפרופסור מקגונגל מול הפרצוף שלי.
אני ואמיליה ניהיינו לבנות הרבה יותר מהכומר השמן, העיניים של מקגונגל היו לא רק צהובות, הן זרחו בצהוב-מרקר מסנוור.


תגובות בבקשה!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא