סֶאְם

אני מביטה בגלים הקטנים והקלילים באגם.
הרגשתי באותו רגע שהאגם משקף את רגשותי.
רגוע, ואולי בגלל זה גם קצת עצוב, מופנם.
לא רציתי לספר לליסה דבר.
נכון שאם הייתי מספרת למישהי, זו הייתה ליסה, אבל אני לא רוצה.
אני פשוט לא יכולה.
היא תצחק עלי, תלגלג, ואז ארגיש יותר רע מעכשיו.
והנה, אני מצליחה להבחין בטום, משלב ידיים עם וורוקה, והם מטיילים להם על פני האגם.
והצלקת בלב רק הופכת ליותר עמוקה.
הוא לא מבין שאני אוהבת אותו?
ובכלל, מה וורוקה חושבת שהיא עושה?
טום הוא שלי!
טוב, לפחות אני רוצה שכך זה יהיה...הלוואי שהעולם היה מסתדר טוב יותר...
מחשבה אחרונה, הצצה קטנה לאגם הרגוע, לזוג החדש, המטייל על גדות האגם, וריצה חזרה לטירה.
אני כבר לא יכולה לראות אותם ככה ביחד, בלי לספר לאף אחד מה קורה לי.
אני חייבת לעשות משהו!

"יומני היקר!" משפט פתיחה. כל כך מוכר, כל כך רגיל, שפתאום כל הקטע הזה כבר לא נראה לי חשוב. למה אני צריכה לכתוב יומן? אני לא יכולה להשאיר לעצמי דבר אחד אפילו? טוב, אולי זה לא דבר אחד..קצת יותר... בסדר, אז הרבה מאוד.
התחלתי לגולל בפני היומן את כל הסיפור. מההתחלה, ועד הסוף.
סיפרתי לו על כל התחושות, הפחדים, הלחצים,הכל.
על כל הרגעים העצובים, הכואבים, רגעים שכבר לא יכולתי לשמור לעצמי.
" תודה על ההקשבה המלאה, יומן יקר שלי. אוהבת מכל הלב- סאם." כך חתמתי את השפיכה הפנימית שלי בפניו.
הרגשתי כעת קלילה יותר, שמחה יותר, ודילגתי לי לעבר ארוחת הבוקר.

"סאם, סאם!" שמעתי צעקה מאחורי.
הסתובבתי וראיתי אותו. את טום. הסמקתי.
"רצית משהו?" שאלתי בתמימות.
"סאם אנחנו...אנחנו צריכים לדבר." הוא משיב לי.
"לדבר? למה?"
" טוב כי... לא משנה...אני אסביר לך כבר שם...אז ניפגש היום בחמש מתחת לעץ האשור?"
"אוקי.." אני עונה לו. ומתחילה לרוץ. עוד לא יודעת לאן. אני חייבת לספר את זה למישהו!
חייבת!

"היי, סאם! מה קרה לך? ממתי את כזאת מאורגנת? ומטופחת?" דיאנה שאלה אותי ברבע לחמש.
ובאמת, התאפרתי, לבשתי את הבגדים הכי יפים שלי, סידרתי את השיער בצורה יפה, אבל נוחה, והתכוננתי לפגישה שלי עם טום.
"אה, זה...זה שום דבר..." עניתי לה. מה עוד יכולתי להגיד לה?
"זה לא שום דבר סאם!" היא אמרה והתיישבה לידי.
"זה כן! טוב, אבל..אם לא אכפת לך...אני חייבת ללכת!" אני אומרת לה, קמה מהמיטה, ומתחילה לרוץ לכיוון דלתותהכניסה לטירה.

טום כבר חיכה לי, כשהגעתי.
הוא ישב, בנחת, כאילו אף אחד לא יכול להפריע לו יותר.
הוא נראה יפה מתמיד.
שערו הבלונדיני המדהים. עיניו הירוקות החודרות. הוא היה פשוט מושלם.
"ערב טוב, טום." אני אומרת לו בקול רך ונעים.
"יותר מטוב." הוא משיב לי, ומושיט לעברי את ידו.
אני מכניסה את ידי בעדינות אל תוך ידו, והוא מושך אותי אולי. שאשב לידו.
"טום, רצית לדבר איתי...על מה?" אני שואלת אותו.
"אני מציע שנתחיל את השיחה כמו כל שיחה מתורבתת. מה דעתך?"
"רעיון נפלא."
"בסדר, אם כך..." הוא מביט בי ומחייך חיוך ממיס.
"את מאוד יפה הערב." הוא אומר לי והלב שלי מתחיל לפעום בהתרגשות.
"תודה, גם אתה." אני משיבה לו.
הוא עוטף את ידו סביב כתפי, ואני נכנעת למגע החמים והאוהב.
"סאם, תשמעי..."הוא מתחיל את השיחה."הבנתי ש- בעצם ליסה סיפרה לי ש... את מחבבת אותי." הוא אומר לי.
פני מתחילות להאדים. מאיפה היא יודעת?
"אה,לא, זה שום דבר." עניתי לו.
"את בטוחה? פשוט רק רציתי שתדעי, שאם את רוצה, את מוזמנת להיות ידידה שלי...את יודעת..." הוא ענה לי.
ידידה? רק ידידה? הוא לא מבין שאני רוצה יותר מזה?
"לא...זה לא משנה לי כל כך..אני-אני חושבת שאני אחזור לטירה." עניתי לו בקול שבור והתחלתי לרוץ לכיוונה.
"רגע, סאם, חכי! יש לי עוד משהו להגיד! סאם חכי רגע!" הוא רץ אחרי בקריאות.
אבל לי זה כבר לא היה אכפת.
הוא פשוט לא מבין אותי!

"ליסה!!!" צעקתי מיד כשנכנסתי לחדר.
"מה קרה? למה את צועקת?" היא ענתה לי בקול ישנוני.
"למה אני צועקת? אני אגיד לך למלה אני צועקת, באיזו רשות בדיוק, אם יורשה לי לדעת, את לוקחת את היומן שלי, ומספרת על התוכן שבו לכל העולם???" אמרתי לה בכעס.
"אה, זה..." היא עונה לי ברוגע מעצבן, מתיישבת על המיטה ומתמתחת.
"זה סתם...לא חשבתי שהוא אמיתי..." היא הציצה בפני לרגע ומיד הוסיפה:" את רצינית סאם??? לכתוב יומן??? אני בכלל לא מכירה אותך בתור טיפוס כזה! ממתי את כותבת יומנים?" היא שאלה בתדהמה.
"כן! כתבתי יומן! מה כל כך מפתיע?" אני שואלת בהוכחה.

"לא מפתיע, פשוט..לא משנה...בכל אופן, סאם, לא התכוונתי שתרגישי רע בגללי! מה, ככה את מכירה אותי?"
"לא, ליסה, פשוט... את מבינה...גילית את הדבר הלא נכון, לאדם הלא נכון." ניסיתי להסביר לה.
"מה?" היא שואלת בפרצוף אטום.
" את גילית לטום שאני אוהבת אותו. הוא לא היה אמור לדעת." ניסיתי לא להתעצבן.
" אה, נכון! מה את רוצה ממני? חשבתי שתהיו זוג נורא חמוד!" היא ענתה לי כשחיוך מרוח על פניה.
"נו, טוב... הפעם אני יכולה לסלוח לך...אבל שזה לא יקרה שוב, כן?"
" ברור שלא סאם! ברור שלא!" היא קפצה עלי בשמחה.
"אה, ועוד משהו," הוספתי בקושי, נחנקת מתחת לחיבוק שלה." יש לי תנאי אחד!"
"מה?" היא שאלה בפנים מבולבלות.
" שלא תקפצי עלי יותר, ותחבקי אותי חיבוק כזה." עניתי לה בחיוך וחיבקתי אותה חזרה.
"ברור!" היא ענתה לי.
"ברור שמה?" שאלתי בחשדניות.
"ברור שאני אמשיך לקפוץ עלייך!" היא אמרה לי בחיוך ממזרי.
אוי, ליסה...

הפרק הקודם		הפרק הבא