כש"פנגטזיה" הופכת למציאות

פרק 4: מוות

כשרוז פקחה את עיניה השמש זרחה והציפה את החדר. אריק כמובן לא היה שם. אור השמש מכאיב לערפדים והורג אותם. היא הלכה באיטיות בגלל הכאבים שהסבה לה פציעתה. היא התפשטה  הסירה את התחבושות ונכנסה אל האמבטיה. המים החמים ליטפו את גופה התמיר והדק. היא חשבה על אריק וגופה נמלא תשוקה. אוף! היא חשבה. הגוף שלי מלא כל כך בדם שלו שאני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. היא ידעה כמובן שזה מה שקורה. דם של ערפד גורם לתאווה מינית מוגברת, במיוחד כלפי אותו ערפד. למרות שהיא רצתה את אריק עוד לפני כן.

רוז התעטפה במגבת וחזרה אל חדרה של סוקי. מוחה זעק אריק! אריק! אריק!. בחדר של סוקי היא מצאה עוד תחבושות נקיות שנותרו שם מליל אמש. היא חבשה את עצמה והתלבשה. ארוחת בוקר בהחלט באה בחשבון היא חשבה. רוז לקחה את המפתחות של ג'ייסון ונסעה אל "מרלוט'ס".

כשנכנסה אל המסעדה, תקפו אותה ריחות המטבח ועוררו בה תיאבון עז. סאם ניגש אליה. "היי ילדה, מה שלומך?" הוא שאל בחיוך. "רעבה," היא ענתה. הוא צחק. "בואי תשבי ואני אדאג לך לארוחת בוקר." אמר סאם. "תודה." היא ענתה בחיוך והתיישבה על הבר.

"לאפייט! ארוחת בוקר אחת לעלמה הצעירה," קרא סאם. "בוא תעשה בעצמך אם זה כל כך דחוף לך!" קרא לאפייט בתגובה. סאם גלגל את עיניו. "היי לאפייט! אני הבחורה הראשונה שנפנפה את ג'ייסון סטאקהאוס! עכשיו אפשר לקבל ארוחת בוקר?" היא קראה אל המטבח. לאפייט הציץ מחלון המטבח. "מתי זה קרה?" הוא שאל. "אתמול בערב." ענתה רוז. "ואני פספסתי את זה?" הוא שאל בתדהמה. היא חייכה. "איזה חרא." הוא אמר וניגש להכין לה ארוחת בוקר. היא צחקה. סאם צחקק.

כעבור זמן קצר בלבד, לאפייט יצא מהמטבח והגיש לה את ארוחת הבוקר באופן אישי. "עד לשולחן לעלמה היפיפייה שלא נפלה לרגליו של סטאקהאוס." אמר לאפייט. הוא הניח לפניה מגש עם לחמניות טריות, חמאה, ריבה, ירקות, ביצים וכוס גדולה של מיץ תפוזים. "תודה, דרך אגב אני רוז." אמרה רוז והחלה לאכול. "אני לאפייט." אמר לאפייט. היא חייכה אל הגבר הצעיר שחום העור עם האיפור על פניו והבנדנה לראשו. הוא אוהב גברים, והוא בן דודה של טרה.

רוז אכלה את כל ארוחת הבוקר ושמה כסף על הבר. "לא צריך, בשבילך על חשבון הבית, במיוחד אחרי מה שקרה לך אתמול." אמר סאם. "גם אתה היית שם?" שאלה רוז. "כן, אני, קומפטון, סוקי, נורת'מן והצאצאית שלו." ענה סאם. "פאם." אמרה רוז. "כן, פאם." אמר סאם. רוז שיחקה בצמיד שלה, שעד ליל אמש היה השרשרת שעל צווארה. "מתנה ממישהו מיוחד?" שאל סאם. "כן, חבר טוב, כמעט אח. הוא היה איתי בבית היתומים, מייקל ג'ונסון, בחור בגילי. הוא קנה לי את הטבעת והשרשרת ביום ההולדת האחרון שלי." אמרה רוז. "למה לא הבאת אותו אתך?" שאל סאם. "רציתי לטייל לבד, הבטחתי לכתוב לו." אמרה רוז.

סאם בחן את פניה לזמן מה. היא נראתה לו עצובה, מתגעגעת. "אולי תתקשרי אליו?" הוא הציע. היא הביטה בו. "אין לי טלפון להתקשר ממנו." אמרה רוז. הוא הצביע על הטלפון שלצדו. עיניה זרחו מאושר. "כן! סאם תודה! ממש תודה!" אמרה רוז וניגשה אל הטלפון. "אני אעשה את זה קצר." היא הבטיחה. הוא חייך.

רוז חייגה אל בית היתומים. "מעון היתומים על שם פרנקלין, מי שם?" ענה קול. "שלום, אני רוצה לדבר עם מייקל ג'ונסון." אמרה רוז. "אני מצטערת, זה לא אפשרי." היא אמרה. פניה של רוז נפלו. "למה לא?" היא שאלה בעצב. "אני מצטערת, הוא נהרג אתמול. נקלע בטעות למלחמה בין שתי כנופיות רחוב. שלושה קליעים בחזה, הוא גסס ומת בבית החולים כעבור מספר שעות." אמרה המזכירה של מעון היתומים. דמעות גלשו על לחייה של רוז. "איפה... איפה..." היא לא הצליחה לסיים את המשפט. "הוא נקבר בבית הקברות כאן בעיר." ענתה המזכירה. "שלום לך."

רוז ניתקה את השיחה. היא בכתה. "מה העניין?" שאל סאם וניסה לאחוז בה. היא התנערה ממנו ומיהרה אל מחוץ למסעדה.

רוז נכנסה אל הטנדר של ג'ייסון ונסעה. היא לא ידעה לאן עד שמצאה את עצמה מול "פנגטזיה". היא רצה פנימה, זוכרת שהמקום אטום לאור השמש, כך שאריק יכול להיות שם, ער.

רוז פתחה את הדלת מעט והזדחלה פנימה כדי לא להכניס אתה את אור השמש. אריק היה ליד הבר עסוק ברשימות כלשהן. הוא הסתובב כשזיהה את הריח שלה. "רוז? מה את עושה פה? חשבתי שתשני יותר היום." אמר אריק. הדמעות גלשו על לחייה וכעבור רגע הייתה בזרועותיו. "מה יש? את סובלת מכאבים? רוצה שאתן לך עוד דם? שאקח אותך לבית החולים? ספרי לי!" הוא קרא, נואש משתיקתה.

"הוא... מת... הוא... מת..." היא חזרה ואמרה. "מי ילדה? מי?" הוא שאל וליטף את ראשה. אך היא בכתה ולא הגיבה לשאלותיו יותר. הוא הביט בפאם בייאוש. "את בחורה, מה עושים עם בחורות כשהן במצב כזה?" שאל אריק. "אריק אני ערפד יותר ממאה שנה, אני כבר לא ההגדרה לבחורה סטנדרטית. תתקשר לסוקי סטאקהאוס." הציעה פאם.

אריק שלף את הטלפון הנייד שלו וחייג. "שלום סוקי מדברת." ענה לו קולה של סוקי. "סוקי, זה אריק. אני זקוק לעזרתך," הוא אמר. "זה בעניין רוז נכון? סאם סיפר לי שהיא ברחה מפה בדמעות אחרי שדיברה בטלפון עם מישהו." אמרה סוקי. "אני לא יודע, כל מה שידוע לי זה שהיא באה לפה בדמעות והיא ממלמלת כל הזמן "הוא מת, הוא מת" ואני לא מצליח לגרום לה לדבר בהיגיון. את יכולה להגיע לפה?" שאל אריק. "חכה רגע." היא אמרה. "סאם זה בעניין רוז, היא אצל אריק והוא צריך עזרה. אני יכולה ללכת?" הוא שמע אותה משוחחת עם סאם. "אני באה." היא אמרה לו וניתקה. "סוקי בדרך." אמר אריק והביט בפאם. היא השיבה לו מבט חסר רגש.

סוקי נכנסה אל "פנגטזיה" זמן מה לאחר מכן. היא הביטה בפניה של רוז שהיו צמודות לחזהו הרחב של אריק. "מה העניין ילדה?" שאלה סוקי. "הוא מת, ירו בו. מייקל." היא מלמלה מילים חסרות פשר. "את מבינה מה היא ממלמלת?" שאל אריק. "היא מדברת על מי שנתן לה את השרשרת שהיא שמה כצמיד עכשיו ועל הטבעת. לפי מה שהבנתי זה ידיד שלה מבית היתומים. היא התקשרה לשם היום וכנראה גילתה שהוא מת. שירו בו." אמרה סוקי.

אריק הביט בילדה השברירית שבזרועותיו. "מה עושים?" הוא שאל והביט בסוקי. היא נאנחה. "כוס תה, כדור וואליום והרבה שינה. זה ירגיע אותה." אמרה סוקי. "יש לך וואליום במקרה?" שאל אריק. "יש, במקרה." היא ענתה ונתנה לו את הכדור. "אני אלך לעשות תה." היא הוסיפה ונעלמה במטבחון.

אחרי שהכריח את רוז לשתות את התה ולקחת הוואליום הבכי פסק ולבסוף היא שקעה בשינה בזרועותיו. אריק ליטף את שיערה בחיבה עצומה, בדאגה. סוקי הביטה בו, גם פאם. "אריק נורת'מן, האם התאהבת בבת אנוש?" שאלה לפתע סוקי. "מה?! ברור שלא! היא פשוט כובשת כזאת, ילדה קטנה שצריך לגונן עליה, זה הכול." ענה אריק. "אז אתה לא מאוהב?" שאלה סוקי. "ברור שלא! ערפדים לא מתאהבים." ענה אריק. "ביל מאוהב בי." אמרה סוקי. "ביל אובססיבי, לא מאוהב." ענה אריק מבלי לחשוב. סוקי זינקה על רגליה. "זה שאתה אטום זאת הבעיה שלך! ביל אוהב אותי. בפעם הבאה אל תטרח לבקש את עזרתי כי אני לא אעזור." אמרה סוקי והלכה משם נרגזת.

"היא צודקת אתה יודע." אמרה פאם. "על מה את מדברת?" הוא שאל בתהייה. "קומפטון באמת מאוהב בה, כמו שאתה באמת מאוהב בילדה הזאת." אמרה פאם. "חשבתי שאת כבר לא מבינה בענייני בנות." אמר אריק. " אולי, אבל אני יודעת להתבונן, היא יותר מסתם בת אנוש להזנה בשבילך. היא חשובה לך, אתה לא רוצה שהיא תיפגע." אמרה פאם. הוא המשיך ללטף את שערה. "אולי את צודקת, אולי באמת אני לא רוצה שהיא תיפגע, אבל אני לא מאוהב." הוא קבע. "אני חושבת שאתה טועה. מה תעשה אם היא תמצא בחור בן גילה? מה תעשה אם היא תחליט לעבור לגור במקום אחר? מה תעשה אם היא תחליט להתחתן עם מישהו וללדת לו ילדים? זה יכול לקרות אתה יודע." היא אמרה והביטה בידו המתאגרפת לצד גופו.

"אתה רואה? אתה רוצה אותה, אתה מאוהב ולא מסוגל לחשוב אפילו שהיא תהיה של מישהו אחר." אמרה פאם. "למה?" הוא שאל והביט בצאצאית שלו. "למה? אני לא יודעת. למה הילדה הזאת מסובבת את הראשים של כולם? מרלוט, קומפטון, סוקי ואתה, כולכם הכרתם אותה רק אתמול ולא מסוגלים שלא לדאוג לה. כולכם נחלצתם לעזרתה בלילה הקודם." היא אמרה. "אני לא מבין. מעולם לא הרגשתי ככה כלפי בת אנוש, לא באלף שנותיי." הודה אריק. הוא הביט בפניה של רוז במבט נוגה. פאם נשקה על לחיו. "אתה מאוהב. תמיד יש פעם ראשונה." היא אמרה ויצאה משם.

אריק נמנם לצד רוז. הוואליום עשה את עבודתו ושמר אותה בשינה שלווה. ידו נחה בעדינות על שיערה השחור. מספר שעות חלפו כך עד שרוז התעוררה והביטה באריק. הוא פקח את עיניו מיד. היא לא אמרה דבר, גם לא בכתה. "איך את מרגישה?" שאל אריק. "אני לא מרגישה כלום." היא ענתה. הוא נשק למצחה ולאפה, נשיקות קטנות, מנחמות. היא עצמה את עיניה. "את רוצה שאלך?" הוא שאל בלחש. "לא, אל תלך לי גם אתה." היא ענתה ונאחזה בו בחוזקה. הוא נשק לה שוב ושוב. מקווה שיביא לה נחמה פעוטה.

המוות הוא עניין פשוט לערפדים בדרך כלל. אך כשאתה מאוהב בבת אנוש שחוותה מוות בחייה, זה כבר לא כל כך פשוט.

הפרק הקודם		הפרק הבא