דומות אבל שונות

"את נראית כמעט... כמוני." ג'ייד אמרה. היא חבקה אותי והציצה בשעונה. "אוי לא, רבע לשמונה. דרייק אומר לאסוף אותי-אותך-את.. הוא אמור לאסוף את ג'ייד בשמונה. אז, אני הולכת. בהצלחה חמודה, ואל תעשי ממני בושה! כן?" היא צחקה ויצאה מהחדר. אליס, שהיתה לבושה ומוכנה גם, הלכה איתי לחדר שלי כדי לבדוק מה מצבם של לילי ומירנדה.

"תזכרי-" אליס התחילה להזכיר לי הכול מחדש."את אוהבת את השיער של סלינה, את לא אוהבת ששמים לך מייפל על הקצפת של הברצפת, את לא אוהבת קלאסיקה-"

"רק אם היא רומנטית." הערתי.

"-נכון. את לא אוהבת שמרי קוראת לך קושקוש, את קוראת לדרייק מותק,-"

"איך?"

"מותק, עדיין לא השגת את קורנליוס פאדג' בקלפי צפרדעי שוקולד, ואת אוהבת להיות בחוץ בתקופה הזאת. זוכרת למה?"

"אה, כי יש בחוץ אווירה.. נו, מה זה היה..."

"כי יש בחוץ אווירת חג וריח של פיטריות. תזכרי את זה! ברור?"

"כן."

הגענו לחדר שלהן.

לילי הלכה עם ילד בשם קווין סנלה, ומירנדה הלכו עם צ'ארלי וויזלי, השומר של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור.

אני, אליס, לילי ומירנדה הלכנו ביחד לאורך המסדרון. ירדנו במדרגות, עוד מסדרון, עוד מדרגות. היום גם קשיים בדרך: פיבס הופיע והבהיל אותנו עד מוות, השמלה של מירנדה התקמטה, פיבס הופיע ומשך לנו בשיער, נעלמה מדרגה מתחת לרגל, פיבס הופיע ועבר בתוכנו, גרמי המדרגות יצאו משליטה ופיבס הופיע ותפס לי באף...

אבל בסוף הגענו. היינו מוכנות לרדת לאולם.

,תזכרי, הערב-את ג'ייד." לילי אמרה והיא ומירנדה ירדו.

"בואי." אליס אמרה לי ושתינו ירדנו. האולם היה ענק! אלפי פסלי קרח מהודרים היו מפוזרים ברחבי האולם. על התקרה היו תלויים מנורות כחולות שהאירו את האולם כולו באור של חג. ירדתי בגרם המדרגות ואז בא מולי מישהו. נער שהיה נראה אחר מביום רגיל. יותר טוב. פשוט מדהים.

"את, אה, נראה ממש טוב ג'ייד." הוא אמר.

"גם אתה, דרייק. התכוונתי-מותק." מלמלתי במבוכה.

"תודה." הוא חייך והביט בעיניי. שריקה נשמעה מאחורי. סובבתי את הראש. עמדו שם כמה זוגות נשף מקבוצת המקובלים: דן שניירר ואליס, טום טמפרטון ומרי אן, וגרג סנלה עם סלינה שייקספר. 

שלושת הבנים, דן טום וגרג, צחקו בקול. והבנות קרצו לעברי, מסמנות לי בהצלחה. גם אליס עשתה זאת, אבל היא התכוונה לברך אותי בהצלחה אחרת לגמרי...

שלושת הזוגות התקרבו לעברנו.

"האהא, ג'ייד, איזו חתיכה!" טום צחק וכרך את זרועו סביב מרי, חברתו, שהעיפה מבט מסונן לעברו.

"כן, יפה." מרי חייכה אלי.

"יפה? היא מדהימה, הקושקוש!-"

"אל תקראי לי ככה." ביקשתי בנימוס ממרי. אליס הסתכלה עלי בהזהרה.

"אוי, זה מזכיר לי שהלכנו ביחד לעבוד על שרה שניירר שהיא יפה, וגנבנו לה את כל ה... יו, זה היה קטעים!" סלינה, הסנובה הזאת, אמרה ותפחה על כתפי. כולם צחקו. לא ממש הבנתי את הקטע, אז לא צחקתי.

"מה מצחיק?" נפלט לי. אליס נעצה בי מבט חמור.

היתה שתיקה קצרה.

"בדיוק, מה מצחיק פה?" סלינה אמרה בטמטום.

"היי, השגת את פאדג' בצפרדעי שוקולד כבר?" גרג שאל.

"לא." אמרתי בקצרה.  

"מאיפה השמלה שלך?" שאלה לפתע מרי. אופסי-דופסי.

"אה.. זה.. למה את שואלת?" יריתי חזרה.

"כי-"

"אולי תבואי איתי רגע לצד, ג'ייד?" אליס הציעה. היא גררה אותי לצד.

"מה?" שאלתי בהיסוס . עדיין לא התרגלתי לזה שאני ג'ייד.

"תתרגלי לזה שאת ג'ייד!" היא לחשה בהתחננות.

"מעולם לא הייתי אתכם, אני לא יודעת מה מותר לה ומה אסור." התגוננתי.

"בואי אני אסביר לך משהו, מותק," היא חייכה חיוך מזויף, "ג'ייד, היא מנהלת את העניינים. אם היא אומרת משהו-הבנות עושות כמוה. חוץ ממני, אני כאילו ה"סגנית.". לא קלטת? טוב, לכן קודם סלינה הסכימה איתך שמה שהיא אמרה שהוא מצחיק, לא מצחיק! למה? כי את אמרת את זה! והיא חושבת שאת, זו ג'ייד!"

הסמקתי.

"אז אני יכולה, אה... הכול?" שאלתי.

"מה שבא לך! את יכולה להרביץ, להחמיא, לצחוק, לרקוד, לעצבן, לנשק-"

"ג'ייד מנשקת-?"

"לא, אבל את יכולה אם בא לך! אפילו את טום, שמרי כבר חברה שלו. מצידה אפילו תנשקי אותו מול העיניים שלה! את יכולה לעשות מה שבראש שלך. אם לא תעשי את זה-אחותך תהרוג אותך משני סיבות. סיבה אחת: כי חשפת את התכנית של ההחלפה שלכן, וסיבה שנייה-כי הוצאת אותה דפוקה!" אליס אמרה והלכה משם תוססת.

שמטתי את הכתפיים, הרמתי את האף, חייכתי-וצעדתי אל הזוגות.

"על מה דיברתן שם?" דרייק שאל.

"כלום.-אה, התכוונתי-זה עניינך בכלל?" אמרתי.

"לא." הוא אמר.

"אחלה. בוא נרקוד. בא לך?" שאלתי.

"התואילי?" הוא חייך. העפתי מבט לעבר אליס הרוקדת, מבטה השתחל בשלי והיא הנהנה. הוא תפס בידי וגרר אותי לשם.

התחלנו לרקוד.

זה היה סוחף.

מרגיע.

מסחרר.

אבל לא הייתי ג'ייד! אז התחלתי לחייך בשחצנות ולנסות להביט בעיניו של דרייק.

המוזיקה התחלפה.

רקדנו כבר המון.

הוא סימן לי שנצא לשתות משהו. ירדנו מהרחבה. גררתי אותו לאחד הספסלים.

"אולי תביא משהו לשתות?" אמרתי. ניסיתי להישמע הכי ג'יידית בעולם. סנובית.

"אה, טוב-"

"ברצפת עם קצפת. ובלי המייפל המטופש!" ציוויתי. הוא הלך, מבואס ופגוע. טוב, ביקשו להיות ג'ייד-בבקשה. אני ג'ייד.

אליס התקרבה אלי.

"איך הולך?" היא שאלה.

"כאילו, את מאמי." השתחצנתי במוזרות יתר. "סתם, אני צוחקת. נו, אני טובה?"

"כן. בערך."

"מה בערך?"

"את בסדר."

והיא הלכה משם.

"הינה מה שביקשת." דרייק הופיע מאחורי עם חיוך מאולץ.

"יופי." אמרתי. מוזיקה קלאסית נשמעה. ידעתי בדיוק מה יהיה הצעד הבא. אז קראתי למרי וטום.

"מה?" הם שאלו בהפתעה.

"תשמרו לי על הברצפת. אני ודרייק הולכים לרחבה." אמרתי. "רוצה?"

"בטח." דרייק הפטיר ושננו הלכנו, משאירים את החברים שלנו מאחור.

"את אוהבת בכלל ריקודים קלאסיים כאלה?" הוא שאל כשהתמקמנו על הרחבה, וברקע המוזיקה האיטית נשמעה.

"רק אם היא.. אה, רומנטית." ניסיתי להיות ג'ייד. הסמקתי בעזות.

זה היה ריקוד שליו כל כך.

הנחתי את ראשי על החבר של אחותי.

וסוף סוף, לאחר 14 שנים, הרגשתי בגן עדן...

הפרק הקודם		הפרק הבא