האדונים ירחוני, זנב תולע, רך כף וקרניים

הפרק שלך

הוא לקח את הכוס מסיריוס, ושתה הכל בלגימה אחת.
השיקוי החליק לו בקלות בגרון, ואז הוא הרגיש מן צמרמורת בכל הגוף.
הוא הרגיש את השיקוי מתפשט בגוף, ובהדרגה, הוא ממש הרגיש את השיקוי בדם.
הלב שלו דפק מהר, ובכל פעימה נהיה לו יותר ויותר חם, הוא הרגיש כאילו הוא עומד להתפוצץ, אבל אז הוא חש את עצמו משתנה.
בבהלה הוא קלט שהוא רוכן עד שעמד על ארבע, שהרגליים שלו השתנו עד שהפכו לרגליים ארוכות וחזקות, ושנייה אחר כך גם הידיים שלו.
הוא הרגיש שינויים גם בפנים שלו. הוא רצה לפתוח את הפה, לצעוק, אבל גילה שהוא לא יכול. הוא נכנס לפניקה, לא הבין מה קורה לו.
זה אמור להיות ככה?
אבל פתאום הכל פסק.
החום נעלם, והרגשה קרירה ונעימה מילאה אותו.
הוא הרים את הראש, וראה את הכל כמו שבחיים לא חשב שיוכל.
הכל נראה חד יותר, ברור יותר.
הוא ראה את שלושת חבריו מביטים בו במבטים מודאגים, ואז שמע את סיריוס אומר "אתה בסדר?"
הוא שמע הכל כל כך טוב, שהרגיש שכשהוא בן אדם הוא פשוט חרש.
הוא רצה להגיד להם כן, אבל ידע שהוא לא מסוגל לזה, לכן ניסה להנהן, מקווה שהם יבינו.
נראה שהם הבינו, כי פניהם נרגעו קצת.
הוא ראה ששלושתם מתכופפים, עד שראשיהם היו בגובה של הראש שלו. הם בחנו אותו, וידע שהם מחפשים איזשהו סימן מזהה.
"מממ, השיער שלו קצת דומה לקרניים האלה, לא?"
שאל סיריוס ונגע בקרניים הארוכות על מצחו של ג'יימס.
ג'יימס הזיז את הראש קדימה, ונגח בו בעדינות עם הקרניים.
"אוו!" הוא אמ והתרחק. "טוב מזל שאת זה הוא לא יכול לעשות עם השיער".
"נראה לי שמה שדומה זה זה, סיריוס",אמר רמוס בהדגשה ונגע בפרווה ליד עיניו.
"זה כמו משקפיים..." אמר פיטר בהתפעלות.
ג'יימס לא הרגיש בנוח כשהם היו כל כך קרובים אליו ובחנו אותו ככה.
הוא התחיל להתהלך קצת בחדר. הוא זז בצורה מדהימה. רגליו היו חזקות וגמישות, והוא רק רצה לצאת החוצה ולרוץ.
"תשתנה בחזרה", סיריוס אמר לו.
להשתנות בחזרה... לרגע הוא נתקף בהלה.
איך?!
איך אני חוזר להיות בן אדם? הוא חשב, אבל ברגע שהמחשבה עלתה בראשו הוא הרגיש את עצנו משתנה בחזרה, ואז נהיה עוד פעם בן אדם.
"וואו", הוא אמר לחברים שלו שהביטו בו בציפייה.
זה פשוט... מדהים!"
הוא לא יכל לתאר להם את ההרגשה הזאת.
"תעשה את זה, סיריוס", הוא אמר לו בעדינות ונתן לו כוס מלאה בשיקוי.
"זה בסדר, תראה, אני בסדר גמור!" הוא הוסיף כשראה שסיריוס עדיין מהסס.
"למה שפיטר לא יעשה את זה קודם?" סיריוס שאל בערמומיות והביט למטה אל פיטר, שעדיין נראה נדהם מההשתנות של ג'יימס.
"אה, אני?" הוא שאל והתכווץ.
"כן, למה לא?" סיריוס אמר לו. "ג'יימס ואני כבר ניסינו, אז עכשיו תורך."
"אהה, טוב..." הוא אמר אחרי כמה שניות, כשהבין שאף אחד לא מתכוון לעזור לו.
"בבקשה", אמר לו סיריוס והושיט לו את הכוס שג'יימס נתן לו.
פיטר נשם עמוק, הסתכל על השיקוי בחשש ואז שתה אותו.
ג'יימס ראה שהוא מתחיל לרעוד, ואז הוא נעשה אדום, והבין שככה כנראה גם הוא נראה, ואז הוא ראה אותו משתנה.
בבת אחת הוא היה על הרצפה, ואז, הוא מצמץ, וראה לפניו על הרצפה עכברוש מתרוצץ בבהלה.
רמוס התכופף, ולקח את העכברוש-פיטר בידו. סיריוס וג'יימס התקרבו אליו, ויחד בחנו את העכברוש שהתרוצץ על ידו של רמוס.
"מממ... הוא די שמנמן, לא?"אמר סיריוס בעניין והרים את העכברוש מהזנב.
"סיריוס, עזוב אותו!" אמר רמוס וסטר לו על היד, וסיריוס הפיל את העכברוש בחזרה אל ידו של רמוס.
"זה כאב!" הוא אמר לו, משפשף את ידו שבאמת הייתה קצת אדומה.
"רוצה נשיקה?" שאל ג'יימס בצחוק.
"בוא, חמוד, אמא תיתן לך נשיקה וזה יעבור", הוא אמר לו בקול שהדודות השמנות, שתמיד היה להן יותר מדי איפור על הפנים דברו אליו כשהיה בן 3.
"רוצה בוקס?" הוא ענה לו.
מממ, יש לו פה מין בליטה כזאת בפרווה", אמר להם רמוס, שכנראה לא הקשיב להם.
והצביע על ראשו של העכברוש-פיטר, שם הייתה לו מין ציצית של פרווה.
"כן, זה קצת דומה לגוש שיער הזה שיש לו מקדימה", אמר סיריוס, שלא היה ידוע כמישהו עם הרבה טאקט.
"קדימה, תשתנה בחזרה", אמר רמוס ושם אותו על הרצפה.
העכבוש התרוצץ עוד כמה שניות על הרצפה, ואז צמח בחזרה לבן אדם, ושפשף את השיער שלו מקדימה.
"אני מעדיף בלורית", הוא אמר לסיריוס בקול נעלב.
"מה שתגיד", הוא אמר לו בשיעמום.
"בכל מקרה, תורך עכשיו", אמר לו ג'יימס.
"קדימה, אין לך עוד תרוצים", הוא אמר בזמן שמזג מהשיקוי לכוס.
"אלא אם כן אתה רוצה שגם רמוס ישתנה, אבל לא נראה לי שכדאי..."
סיריוס העיף בו מבט, ואז שתה את השיקוי.
קרה לו מה שקרה גם לפיטר, ואז, אחרי שנייה, הופיע ליד ג'יימס כלב ענק ושחור.
ג'יימס ליטף אותו. הפרווה שלו הייתה סמיכה ונעימה.
 סיריוס כשכש בזנב וליקק אותו.
הלשון שלו הייתה כל כך גדולה, כך שחצי מהפנים של ג'יימס היו מלאות עכשיו ברוק שלו.
"איכככ! מגעיל!" הוא אמר וניגב את הפנים שלו.
סיריוס רק כשכש בזנב חזק יותר, וכמעט העיף את פיטר כשפגע בו עם הזנב ופלט מין נביחת צחוק.
"אוהב את החיים בתור כלב, סיריוס?" שאל רמוס, משועשע.
סיריוס הנהן בראשו הענק, והמחווה האנושית הזו נראתה מוזר בגופו של כלב.
"טוב, מספיק, לפני שתכנס למטבח ותקח עצמות", ג''יימס אמר לו. "תשתנה".
סיריוס השתנה בחזרה לבן אדם, וחיוך ענק היה מרוח לו על הפרצוף.
"וואו!" הוא אמר להם בהתלהבות.
ג'יימס הנהן. זה מדהים לא?"
"טוב, בואו נלך", רמוס אמר בעצבנות והביט בשעון שלו.
"עוד עשר דקות צריך להיות בחזרה בחדר המועדון."
"רגע..." אמר סיריוס ועצר אותם.
"זוכרים מה שקראנו על הפרטרונוסים?" הוא שאל אותם, עיניו בורקות בציפייה.
"כן..."
ברור שג'יימס זכר.
פטרונוסים תמיד ריתקו אותו, והא חקר לעומק את הנושא של האנימאגים והפטרונוסים.
לפי הספרים, הפטרונוס של אנימאג אמור להשתנות לחיה אליה הוא משתנה.
"רוצים לנסות?" סיריוס שאל בשובבות, והסתכל על כולם.
ג'יימס חייך והוציא את השרביט שלו.
הוא גייס את המחשבות הכי שמחות שלו, ואז ביחד עם סיריוס שניהם קראו "אקספקטו פטרונום!"
מיד יצאו משני השרביטים שלהם צורות כסופות ענקיות.
מהשרביט של ג'יימס יצא אייל ומהשרביט של סיריוס כלב ענק.
הם דהרו סביב החדר בחנינניות, מותירים שובל כסוף מאחוריהם.
ארבעתם בהו בהם מהופנטים, עד שנעלמו באוויר.

"אתה יודע", אמר סיריוס לג'יימס כשכולם נכנסו למיטה.
"הקרניים שלך באמת משהו, לא?"
"כן, גם אתה לא רע", הוא חייך אליו.
"הכף רגל שלך היא בגודל של הפנים שלי."
סיריוס צחק, ורמוס הצטרף אליו.
"רך כף וקרניים", הוא אמר, עדיין צוחק.
"מממ, זה נחמד, האמת", אמר סיריוס אחרי כמה שניות.
"רך כף וקרניים", מלמל ג'יימס "קליט, לא?"
""לילה טוב, קרניים", אמר לו סיריוס בחיוך וכיבה את הנר.

תגיבו ותנו ביקורת
הפרקים הבאים יותר ארוכים ויותר מעניינים :)

הפרק הקודם		הפרק הבא