חי בספר

לבו של אור פעם בכוח,כאילו ניסה לצאת לו מתוך החזה ולברוח בזעקות.

התחושה התגברה אפילו יותר כשקול צעדים מבשר רעות התקרב. אור עמד,קפוא מפחד. אוקיי. חשב. יש לה דם מתחת לארון.זה יותר מידי מוזר.

הדלת נפתחה באיטיות מחרידה,כאילו מי שעמד בצידה השני בכוונה רוצה למתוח אותו כמו גומי,בהנאה מהידיעה שהגומי עומד להיקרע.....

קרן אור בהירה חדרה מבחוץ.בפתח עמדה האישה הזקנה,מגדת העתידות.

כשראתה את אור,פנייה התמלאו זעם אדיר.היא נהמה,נהמה חייתית להפליא. אור חשד שראה לשנייה ניבים ענקיים,מלוכלכים ומחודדים.

''אתה!'' צעקה,מצביעה עליו באצבע רועדת מחימה. אבל לרגע ראה בעינייה פחד.

''מה אתה עושה כאן?מה אתה מחטט לי בדברים?אתה יודעה שהמלכה כועסת?אתה יודע שלפני שעה כבר היית אמור לצאת לחפש את אחייה?''

אור יכל לחוש את ברכיו הרועדות.והוא ידע שרועים את הרעידות.המחשבה הזו הפחידה אותו אפילו יותר.

הזקנה תפסה את אור בכוח,וגררה אותו לאולם הכניסה,ממלמלת כל מיני קללות איומות. מוזר.חשב לעצמו.

היא הרפתה ממנו רק כשעמדו בכניסה לחדר הכס,נעצה בו מבט מאיים ונכנסה איתו לחדר הכניסה.

כנראה שהיא מאד קפדנית בנוגע לפרטיות. חשב לעצמו אור,אבל ידע שזו לא הסיבה.

''קח את זה.'' אמרה המלכה,והניחה לידו תרמיל גדול נקי,ולפי משקלו,עמוס.

אור פתח את התרמיל,והוציא את החפצים בו זה אחר זה.

הייה שם ארנק גדול ונפוח,מלא כולו בשטרות של חמישים דולר,שק שמיכה וכרית,חתכת נייר ועט וחפץ שנראה כאילו הוא בכלל לא אמור להיות שם- ספר עב כרס,בעל כריכת עור,

מקושט בעיטורים מוזהבים,המילים נכתבו על דפים ישנים וצהבהבים והאותיות עצמן היו בעצם סמלים עתיקים משונים.

כשלמלכה נמאס מהבדיקות שאור עשה, היא הסתכלה על שעון השמש שהיה על הריצפה בעצבנות.

אור יצא החוצה.להפתעתו,בחוץ זה היה רחוב רגיל,בניו יורק.כשהסתכל מאחוריו,לא ראה את הארמון. אך במבט שני הבחין בארמון,שקוף כמעט,ורוטט ומתעוות,כמו חיזיון תעתועים.

הוא הביט ברחוב,וובפעם הראשונה בחייו רצה להיות נער רגיל שוב,ללכת סתם כאילו כלום לא מפריע ואין שום אח אבוד שמכריחים אותך למצוא,או לכל הפחות לשוב הביתה,

לשבת ליד ג'יידי על הספה,לראות איזה סרט ולאכול נאצ'וס.

הוא החליט שהצעד הראשון שלו יהייה למצוא קורת גג,אחרת ייקפא מקור,כי ברד החל לרדת.

הוא רץ ברחובות,מהר ככל שנשאו אותו רגליו,עד שניצב מול בית המלון,שאליו הוריו שלחו אותו לחופשה שנתית.

הוא הוציא בחיוך ערמומי את כרטיס ההזמנה מראש שנח מקומט בכיסו.ההורים שלו לא ידעו שבחופשה האחרונה שלו בטעות שלחו אותו עם שני כרטיסים.את האחר שמר,

תמיד בתוך כיס מכנסיו. הוא ניער ממכנסי הג'ינס שלו חלק מהגשם,בעיקר כדי לא לקפוא,פחות בשביל לא להיראות כמו עני.

הוא נכנס לחד הכניסה המוכר משנים קודמות,וניגש אל הדלפק עם העובד שכבר הכיר אותו.

''היי,ניק,באתי לחופשה שלי לחודש וחצי.'' אמר,נשען על הדלפק,שכן אחרי כל השנים שהכירו אותו שםלא היו כועסים עליו בגלל זה.

ניק לקח את הכרטיס כמעט ומבלי להסתכל מה כתוב בו. הוא הושיט לו מפתחות.

אור לקח אותם,ומיהר לעלות במעלית. הוא נכנס לסוויטה הקבועה שלו,בעלת ששת החדרים,ופשוט שמח שההורים שלו עשירים.

הוא הלך לחדר האמבטיה,ציחצח את שיניו במברשת השיניים שלו,ובאחד מתוך ששת סוגי משחת השיניים שנועדו רק לו,ואז,כשחזר לסלון,הבחין בפתק מקופל ומקומט נח על הריצפה בכניסה.

אור צימצם את עיניו בבילבול ובחשד,ופתח את הפתק. בפתק הייתה כתובה רק מילה אחת.  ''שקיעה''

הפרק הקודם		הפרק הבא