האלה האבודה

אני מרחמת עליכם, הנה "החצי פרק" (איך שsabriel123 קוראת לזה) הבא:

"איזה חדר?! אפילו בניין אין פה.." אמרתי.
"יש פה המון בתים, בכל בית יש 2 חדרים עם מטבח משותף ושירותים משותפים" ענה.
הבטתי בו מבולבלת. הוא הצביע קדימה ואמר "הנה הכפר, את לא רואה אותו?"
הבטתי קדימה ופתאום נגלו לעיניי בתים. בהתחלה הופיע רק אחד, אך מיד להחר מכן הופיעו עוד בתים אחד אחרי השני.
להחר כדקה הבטתי פעורת עיניים בכפר שלם שוקק חיים ושופע חיות, ציפורים וצמחים שאף פעם לא יצא לי לראות, והבתים נראו כמו פטריות ענק שצמחו מהאדמה.
 הרגשתי שאני נמצאת בתוך חלום שממש לא התחשק לי להתעורר ממנו.
"וואו, אני חולמת?" לחשתי. הוא הביט בי בשביעות רצון והחל להתקדם לתוך הכפר.
"חכה!" אמרתי. הוא הביט בי בבלבול.
"למה אתה היצור האנושי היחיד פה?" שאלתי.
"זה לא הזמן ,המתאים לספר לך את זה..." מלמל והמשיך ללכת. תפסתי בידו ואמרתי:
"למה היא בחרה בי כמחפשת ולא במישהי אחרת מעולמי?" שאלתי בסקרנות. סומק עז הציף את פניו הוא מלמל משהו והביט נבוך באדמה שלרגליו.
"אתה נראה כמו עגבניה עסיסית במיוחד, מה אתה מסתיר? " אמרתי מבולבלת ומסוקרנת יחדיו. 
הוא החל לאמר משהו אך ציפור התקרבה אליו והחלה לדבר איתו במרץ.
"זה...מדבר?" שאלתי מבולבלת. הוא הביט בי בסקרנות ואמר:
"את הבנת כל מה שהיא אמרה ?"
"כן" אמרתי.
"מה?" שאלתי כתגובה למבט שלו.
"מה את?" שאל מוכה הלם.
"בת אדם, בדיוק כמוך" אמרתי בבלבול.
"לא, לא יכול להיות. את חדשה פה! לא יכול להיות שאת יודעת את השפה שלהם! למדתי אותה כמעט כל חיי  ואפילו עכשיו אני לא יודע את כולה..." אמר ומיד להחר מכן הוסיף:
"את לא יצור אנושי..." החל לאמר.
"מה פתאום?!" קטעתי אותו בכעס.
 "יש מעט מאד מכם. קודם התלבטתי אם את אחת מהם, אבל עכשיו אני בטוח בכך !" המשיך, מתעלם מהמבט שלי.
"רק הפיות כל כך מכוערות ,עצבניות ובעלות יכולת להדוף את הכוח שלי ורק הן מסוגלות לדבר איתן בשפה שוטפת..." אמר והטה את ראשו לכיוון הציפורים.
"אבל זה לא הגיוני! תראה אותי... אני אפילו לא דומה לפיה! אני יצור אנושי! אתה מבין?! אנושי!" צעקתי עליו.
"זה מה שמטריד אותי... את כנראה חצי פיה או משהו בסגנון. או שאת פשוט מוטציה. לא יודע" משך בכתפיו כבדרך אגב פנה להמשיך ללכת לתוך הכפר.
להחר שהספיק להתרחק מרחק מה ממני הוא הסתובב הביט בי במבט משועשע ואמר "אל תגידי לי שאת מאמינה לכל מה שאמרתי לך עכשיו..." הבטתי בו במבט מבולבל ואז הבנתי. הוא עבד עלי.
"יא חתיכת שחקן עלוב ומחורבן שכמותך!...." צעקתי בזעם ורצתי אחריו, "אני יהרוג אותך ואז יתלה אותך על העץ הכי גבוהה שיש פה ויכניס לך עגבניה לפה ומלפפונים באוזניים!" צעקתי בזעם, אפילו לא שמתי לב מה אני אומרת.
"אין פה עצים!" ענה לי וצחק בקול.
"לא איכפת לי! איך אתה מעז לקרוא לי מכוערת ועצבנית?! ועוד מוטציה!" צעקתי בחזרה.

חיחי, ושוב השארתי אתכם במטח. לא יצא לי ארוך אני רואה.
כתבתי את זה כדי לגרא אתכם ובמיוחד את sabriel123 .
כמו שאמרתי, כמה שיותר תגובות כך החלק השני של הפרק  יהיה ארוך יותר.
והפעם אני לא ירחם עליכם, נראה כמה תגובות תשיגו לי (:

הפרק הקודם